בפברואר 1960 התייצב ראש הממשלה השמרנית של בריטניה, הרולד מקמילן, במליאת הפרלמנט של דרום אפריקה בקייפטאון. הוא היה כונס הנכסים של האימפריה הבריטית. בימיו היא התחילה את נסיגתה המסחררת מאפריקה. דרום אפריקה הייתה עדיין דומיניון בריטי, ומושל כללי ייצג בה את מלכת בריטניה.
הזמנים השתנו, הזכיר מקמילן לשומעיו. "רוח של שינוי" נושבת באפריקה, והיא אינה יכולה לפסוח לאורך ימים על תת היבשת הדרומית. הגיע הזמן להסתגל, לשון אחר להעניק זכויות מלאות לרוב השחור.
רוב שומעיו לא היו מוכנים להאזין. הם היו אפריקנרים, חברי המפלגה הלאומית השלטת, צאצאיהם של איכרים הולנדיים, שהגיעו לשם 300 שנה קודם. לא היה להם לאן לחזור. יתר על כן, הם לא היו חייבים שום דבר לבריטניה. שישים שנה קודם, ממשלה שמרנית בריטית אסרה מלחמה על אבותיהם ועל אמותיהם, הרגה אלפים מהם, כלאה עשרות אלפים במחנות ריכוז (זו הייתה הפעם הראשונה שהמושג הזה נכנס לשימוש), והרסה את הרפובליקה העצמאית שלהם.
נדרשה להם חצי מאה כדי להתאושש. 12 שנה קודם, מאי 1948, באייר תש"ח, מפלגתם ניצחה בבחירות, בקושי. היא גמרה אומר שלא לשמוט עוד את השלטון מידיה. דרום אפריקה תהיה "לנצח שלנו", אמר ראש הממשלה הראשון שלה. רוח שינוי? בבקשה, הם אמרו למקמילן, הנה לך שינוי. דרום אפריקה יצאה בטריקת דלת מחבר העמים הבריטי, והפכה לרפובליקה. המלה האפריקנרית "אפרטהייד", "הפרדה", הייתה לקללה האיומה ביותר בעגה הבין לאומית.
מהטמה? לא בגיל 44
שלושים שנה בדיוק נמרץ לאחר נאום מקמילן, רוח השינוי הגיעה סוף-סוף אל כף התקווה הטובה. נשיא לבן התייצב באותו הפרלמנט עצמו, והודיע על תחילת סופו של האפרטהייד. אקט הפתיחה היה שחרורו של אסיר זקן, נלסון מנדלה, מקץ 29 שנות מחבוש. ארבע שנים אחר כך נבחר מנדלה לנשיא הראשון של דרום אפריקה הדמוקרטית.
בשבוע שעבר, לאחר שמת, נקשרו לו כתרים מופלגים. הודו, שממנה נכתבת הרשימה הזו, הכריזה חמישה ימי אבל לאומי. הכול הסכימו, שמנדלה היה בן-דמותו של המהטמה גאנדהי (גאנדי, בשיבוש הישראלי המקובל).
במידה רבה הוא אמנם היה - לא בהיכנסו בכלא, בהיותו בן 44, אבל בצאתו, בהיותו בן 71. האיש שהתחיל את המאבק המזוין נגד המיעוט הלבן, ב-1961, יעץ לצעירים השחורים הששים אלי קרב להשליך את כלי הנשק שלהם "אל הים". הוא סלל את הדרך לשינוי לא-אלים, שאיש לא היה מסוגל להעלות בדעתו חמש שנים קודם. הוא יצא מגדרו להקל על האפריקנרים את המעבר מאומת האדונים למיעוט לא-כל-כך חשוב בארץ רב-גזעית. הוא שימש בנשיאות רק חמש שנים, אבל עצם נוכחותו הפיזית והרוחנית הבטיחה מידה של יציבות ושל התאפקות. מי יודע מה יקרה לאחר הסתלקותו.
אילו נענו האפריקנרים להמרצתו של הרולד מקמילן, ואילו הניחו ל-ANC להגיע לשלטון בדרום אפריקה 30 שנה קודם, הם היו מנקים את עצמם כמובן מן החטא הכבד של אפליה גזעית, של דיכוי פיזי ומנטלי, של התעללות ושל השחתה. אבל לא הרי מנדלה של 1960 כמנדלה של 1990. די לקרוא את מצע ANC בימים ההם, כדי לדעת שבהנהגתו דרום אפריקה הייתה הופכת למדינה סוציאליסטית, חד-מפלגתית כושלת, כמו כל שכנותיה המיידיות מצפון, כמו חלק ניכר של שאר היבשת. הואיל ובדרום אפריקה הייתה מפלגה קומוניסטית (לא-חוקית) חזקה מאוד, ורוב מנהיגי ה-ANC היו חברים בה, אפשר שדרום אפריקה הייתה נעשית קומוניסטית פרו-סובייטית.
מוסטפא מנדלה בחלומותינו
שלושים השנה שבין 1960 ל-1990 היו איומות ונוראות. הנזק שנגרם להמוני השחורים (וה"צבעונים" והאסיאנים) היה לא-הפיך. שחורי דרום אפריקה היו ראויים להגדרה עצמית בלי קשר לתוצאותיה. אבל אין מנוס מלהודות, ששלושים השנה ההן גם הביאו תועלת. בסופן יצא איש זקן מן הכלא, שלא רצה עוד להטביע את ארצו בדם, אפילו לא לטובת שחרורה.
הדגם של גאנדהי, בשלמותו, לא התאים כמעט לשום מקום זולת הודו (אולי מפני שכמעט בכל מקום אחר היו יורים בו, או חושפים אותו לפולוניום. לא, לא התכוונתי). למען האמת, לא לגמרי בטוח שהוא התאים אפילו להודו. לפעמים נדמה שההודים כמעט מתביישים בהיעדר מאבק מזוין ממשי נגד השלטון הבריטי, והם מעניקים מעמד של גיבור לאומי לאחד, שובהאש צ'ונדרה בושו (http://tinyurl.com/c2n2vz), יריב מר של גאנדהי, אשר התנדב לעזור להיטלר וליפאנים בזמן מלחמת העולם השנייה.
ברוב מאבקי השחרור והעצמאות, מנדלה הוא כנראה דגם השראה וחיקוי ריאלי יותר, במובן הזה שרקורד של תמיכה באלימות, בצירוף ייסורים אישיים והקרבה, מעניק לגיטימיות מיוחדת לבעליו כאשר הוא פונה לאי-אלימות.
מה מפתה להניח, שיום אחד מוסטפא ברגותי ייצא מן הכלא הישראלי, ואנחנו נתקשה להכיר אותו, גם מפני שצדעיו יאפירו, גם מפני שקומתו תשוח במקצת, ובעיקר מפני שהבדידות רבת השנים בכלא הישראלי תזכך את נפשו מן הברוטליות המרושעת וקלת-הדעת של בחרותו. הייתכן שהוא יוכל להנחיל תכונות מנדליות לתנועת העצמאות הפלסטינית, לא רק כדי להיבחר לנשיא, או לקבל פרס נובל, אלא בייחוד כדי לשכך את חששות הקיום של רוב הישראלים מפני התוצאות של עצמאות לעמו?
על זה צריך כנראה לענות בשלילה, מפני שלא כל מאסר ממושך של איש אלים מניב אוטומטית את נלסון מנדלה.
מכונת הירייה
בסופו של דבר מוטב לזכור, כי מנדלה היה יכול לוותר על המאבק המזוין מפני שכל דרישותיו התקבלו. הלבנים נכנעו כניעה מלאה. אלמלא נכנעו היו נשמעות בערי המושב של השחורים, וחוזרות ונשמעות, המלים מבשרות-הרע של המנון הזרוע הצבאית של ANC, "הבו לי את מכונת הירייה, אני רוצה להרוג את האיכר, להרוג את הבור" (Boer, "איכר" בהולנדית, הוא הכינוי רב-השנים של האפריקנרים).
למען האמת, לא מעט לבנים חוששים שהמלים האלה יחזרו ויישמעו עכשיו, בהיעדרו של איש-המעלה, אשר לא שחר נקם והיה מבורך ביכולת לחייך ולסלוח.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
