עמדה / ד"ר שמואל חרל"פ: ויתורים שבלעדיהם לא יהיה שלום

אבו מאזן והנהגת הרשות הפלסטינית מתנגדים למדינה בגבולות זמניים ולכל הסכם ביניים. הם דורשים הסכם קבע - חתום, סגור וסופי. זה גם האינטרס הישראלי

אבו מאזן והנהגת הרשות הפלסטינית מתנגדים למדינה בגבולות זמניים ולכל הסכם ביניים. הם דורשים הסכם קבע - חתום, סגור וסופי. זה גם האינטרס הישראלי העליון: הסכם סופי וחתום, שסותם את הגולל על כל התביעות ושם קץ לסכסוך הישראלי-פלשתיני.

מכל סוגיות הליבה, ישנה סוגיה אחת שחורצת את גורל הסכסוך: התביעה הפלשתינית לזכות השיבה. אם התביעה לזכות השיבה לא תבוטל ותעבור מן העולם, לא יהיה קץ לסכסוך. הפלשתינים יוכלו להמשיך לתבוע את החזרת הפליטים בשם "זכות השיבה" ולערער בדרך זו על קיומה של ישראל. כל הסכם שישאיר פתח לתביעה לזכות השיבה לא יהיה סופי וסגור, ולכן יאפשר את המשך הסכסוך.

לכן, אם אבו מאזן ואנשיו באמת חפצים בהסכם קבע, סגור וסופי שישים קץ לסכסוך, עליהם להסכים לביטול התביעה לזכות השיבה. בתמורה, עליהם לדרוש מנתניהו לבטל את דרישתו להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. אף מדינה, כולל מצרים וירדן, לא נדרשה להכיר בישראל כבמדינה יהודית. אופייה היהודי של ישראל מובטח, כל עוד קיים בה רוב יהודי מוצק. לכך לא נדרשת כלל "הכרה".

הכרה פלשתינית בישראל וביטול התביעה לזכות השיבה הם שני תנאי יסוד להסכם קבע. אם אבו מאזן יכריז על ביטול התביעה לזכות השיבה ועל הכרה בישראל כמדינה ריבונית, ונתניהו מצדו יצהיר שמבחינתו, ביטול התביעה לזכות השיבה פירושה הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, ולכן אין הוא עומד עוד על דרישתו להכרה בישראל כמדינה יהודית - אם כל זה יקרה, יונח המסד האמיתי לסיום הסכסוך. הצהרה גורפת ודרמטית כזו תביא לפריצת דרך בתהליך המדיני, ופתאום יתברר שכל שאר סוגיות הליבה פתירות: סידורי הביטחון, חלוקת ירושלים, חילופי שטחים וקביעת הגבולות.

שר החוץ האמריקני קרי ואנשיו מאמינים שהסדרי ביטחון בגדה שיספקו את ישראל יאפשרו להתקדם במו"מ. הם מעדיפים לדחות עד כמה שניתן את העיסוק בתפוחי האדמה הלוהטים: ירושלים והפליטים. יתכן שמבחינה טקטית הם צודקים ושבגלל אי האמון העמוק, הצדדים אינם בשלים להתמודד עם סוגיות היסוד של הסכסוך.

עדיין, חוסר הנכונות להתעמת עם סוגיות היסוד פירושה שהפלשתינים אינם יכולים לצפות להסכם קבע חתום וסגור. בכך שהם מתעקשים על התביעה לזכות השיבה הם סותמים את הגולל על סיום הסכסוך. מה שייוותר הוא רק מו"מ להסכם ביניים. הצד הישראלי יהיה מודע לכך שכל ויתור לפלשתינים בכל עניין יהווה רק מקדמה לוויתורים נוספים בעתיד. ולכן, המו"מ יהיה קרתני והמיקוח תגרני משני הצדדים. בתסריט כזה אין נדיבות, אין בניית אמון, אלא רק בקרת נזקים.

תפוח האדמה הלוהט נמצא, ותמיד היה, בידי הפלשתינים. הבעיה איננה ומעולם לא הייתה "הכיבוש", אלא סירובם של הפלשתינים להכיר בזכותה של ישראל להתקיים. הסכסוך הישראלי-ערבי לא היה מעולם על נדל"ן, כי אם על ריבונות.