מחירה של המשמורת המשותפת

בעידן שבו יש נטייה הולכת וגוברת להעניק להורים גרושים משמורת משותפת על ילדיהם, עולה השאלה אם גם במקרה של הורות שוויונית יש הצדקה לחייב את האב באופן אוטומטי בתשלום מזונות לילדיו, כפי שהיה כשהחזקתם ניתנה לאם בלבד. פסיקה חדשנית בביה"ד למשפחה קובעת שלא עוד. כעת מחכים למחוקק

בעבר הלא רחוק הייתה קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין ההורים: האם הייתה אמונה על הטיפול בילדים, לרבות החלפת חיתולים, הכנת ארוחות ומקלחות. היא גם הייתה זו, שהתהלכה עם הילדים על ידיה, במשך לילות ארוכים טרופי שינה, בתקופות שלילדים בקעו שיניים, כשהם היו חולים או "סתם" התעוררו בשל חלומות רעים.

תפקידו של האב של פעם התמצה בעיקר בנשיאה בעול פרנסת המשפחה. הוא היה משחק עם הילדים כשהזדמן לו, ושימש כדמות מחנכת/מאיימת-משהו בעת הצורך. "חכה-חכה, כשאבא יגיע הביתה וישמע איך התנהגת". זוכרים?

נהוג לסבור, שהיום זה אחרת. חלוקת התפקידים ההיא נשמעת לרבים מיושנת ומקוממת. ואכן, המציאות מצביעה היום על שינויים מפליגים בחלוקת התפקידים המשפחתית. הקו המבחין בין תפקידי האם לאלה של האב מטושטש-משהו. האבות של היום נוטלים חלק פעיל ומהותי בגידול הילדים ובטיפול היומיומי בהם. חלוקת התפקידים המסורתית הולכת ומתפוגגת.

שינוי זה בא לידי ביטוי גם בהליכי גירושים. אם בעבר היה כמעט ברור (ללא קשר לחזקת הגיל הרך), כי הילדים יישארו במשמורת האם, ולאב ייקבעו הסדרי-ראייה, היום רבים המקרים שבהם אותם אבות פעילים מבקשים להמשיך ולקחת חלק מהותי בחיי ילדיהם גם לאחר הגירושים. במקרים כאלה, ניתן לקבוע הסדר של משמורת משותפת.

משמורת (פיזית) משותפת היא הסדר שבמסגרתו שני ההורים מוגדרים כמשמורנים על ילדיהם וחולקים ביניהם באופן שווה את גידול הילדים ואת הטיפול בהם. הפסיקה קבעה, כי בטרם תיקבע משמורת יש צורך בהתקיימותם של תנאי-סף. בהקשר זה, בית המשפט יבחן, למשל, את מסוגלותם ההורית של שני ההורים (דומה או שווה?), האם מתקיימות בין ההורים תקשורת והערכה הדדית? האם הם משתפים-פעולה ברמה סבירה ועוד.

איזון כלל ההכנסות הקיימות

החוק מטיל את החיוב במזונות הילדים ברוב המקרים על כתפי האב, מכוח הדין האישי. האב נושא במזונותיהם ההכרחיים של הילדים (מזון, ביגוד ומדור) עד הגיעם לגיל 15. לעומתו, האם פטורה ממזונותיהם ההכרחיים של הילדים עד גיל 6. מגיל זה ואילך האם מחויבת בכלכלתם מכוח דיני צדקה בלבד.

על-פי תיקון לחוק משנת 1981, במקרה שבו לא חל על האב דין אישי, שני ההורים יהיו חייבים במזונות הילדים באופן יחסי להכנסותיהם. התיקון לחוק חל, למשל, במקרים של נישואי תערובת (שבהם האב יהודי ואשתו, אם ילדיו, אינה יהודייה).

הפסיקה דנה רבות בסוגיית דמי-המזונות במקרה של משמורת משותפת. נקבע, כי אף שבקביעתה של משמורת משותפת יש כדי להביא, במקרים מסוימים, להפחתה בחיוב דמי-המזונות שישלם האב, אין בה כדי לפגוע במהות החיוב. כלומר, גם במקרה שבו נקבעה משמורת משותפת יחויב האב בתשלום המזונות ההכרחיים של ילדיו, מכוחו של הדין האישי.

עם זאת, ככל שתהיה הפחתה בדמי המזונות, היא תהיה בשיעור של רבע מסכום המזונות שהיה נקבע אילו המשמורת הייתה נתונה בידי האם. הפחתה כזו אינה תוצאה של חישוב מתמטי אוטומטי, היא תיעשה לאחר בחינה של הכנסות ההורים, צורכי הקטינים ורמת-החיים שלה הורגלו; ההפחתה לא תחול על רכיבי דמי המדור והוצאותיו, שהרי הוצאות אלה אינן משתנות כתוצאה ממספר הימים שבהם הילדים שוהים או לא שוהים בבית האם.

לצד פסיקה זו, המשקפת את חיובו האבסולוטי של האב במזונות ההכרחיים של ילדיו מכוח הדין האישי, ישנה פסיקה אחרת, הקוראת לכך שגובה דמי-המזונות ייקבע בדרך של איזון כלל ההכנסות הקיימות למשפחה, ולא על דרך חיובו של האב בלבד, מכוח הדין האישי (בע"מ 5750/03).

בתי-המשפט ניסו ליישב בין שתי גישות אלה, באמצעות החלת עקרונות הצדק והשוויון על שני ההורים.

נתאר לעצמנו מצב שלפיו נקבע הסדר של משמורת משותפת במשפחה שבה שכרה של האם גבוה באופן משמעותי משכרו של האב. בפועל, הילדים שוהים אצל שני ההורים באופן שווה. שניהם מגדלים אותם, מטפלים בהם, ונושאים בנטל הכלכלי הכרוך בכך. האם יעלה על הדעת, כי במצב כזה יישא האב במלוא הוצאות הילדים ההכרחיות בשעה שהאם תהיה פטורה מהן? הרי מציאות כזו, המיישמת את הוראות הדין האישי בלבד, פוגעת בערכי הצדק והשוויון.

בפסק-דין חדשני (תמ"ש (ראשל"צ) 16785-09-12) נדרש סגן-הנשיאה, השופט יעקב כהן, לפסוק מזונות לקטינים בשעה שחל הסדר של משמורת משותפת ובנסיבות שבהן שני ההורים השתכרו משכורות נכבדות, והאם אף הרוויחה מעט יותר מן האב. על-פי השופט כהן, "במשפחות שבהן נחלקות כלל המטלות ההוריות בין שני ההורים בחלקים שווים, אין כל מקום לחיובו של האב דווקא בתשלום מזונות לידי האם".

כהן קבע, כי תשלום דמי-מזונות מהאב לאם במקרה של משמורת משותפת צריך להיעשות רק במקרים שבהם יש ביניהם פערים כלכליים משמעותיים, "אותם יש לאזן בזהירות רבה, אך ורק במגמה למנוע כל פגיעה בטובתם וברווחתם של הקטינים". בנוסף, הציע כהן פרשנות אחרת להוראות החוק הרלבנטיות, כך שניתן יהיה ליישם את עקרונות הצדק והשוויון על שני ההורים, על אף הדין האישי החל על האב.

האם חבה במזונות

הפרשנות שמציע השופט כהן מאפשרת את השימוש בתיקון לחוק גם בשעה שהדין האישי פוטר מחיוב בדמי-מזונות. כך, סלל השופט דרך לחיוב האם במזונות ילדיה הקטינים בגין התקופה שבה, מכוח הדין האישי, היא פטורה מהם.

התוצאה היא, שבמקרה של משמורת משותפת, כשחלוקת זמני השהות של האם והאב עם הילדים זהה וכשהכנסותיהם דומות, לא יהיה מקום לחייב את האב בתשלום דמי-מזונות לידי האם, וכל אחד מהם יישא בהוצאות הילדים בשעה שהם שוהים עמו.

פסק-הדין משקף את רוח השינויים והתמורות החלים במסגרת המשפחתית, תוך החלה של ערכי השוויון והצדק החברתי. ניתן להצביע על מגמה בפסיקת בתי-המשפט המנסה להגיע לתוצאה מאוזנת בין שני ההורים ביחס לסוגיית תשלום המזונות בשעה שהמחוקק טרם אמר את דברו. נזכיר, כי פסק-הדין החדשני יצא מבית-המשפט לענייני משפחה, וככזה הוא אינו מייסד הלכה מחייבת. מעניין יהיה לעקוב ולראות אם סוגיה זו תתגלגל לפתחו של בית-המשפט העליון ומה ייפסק שם.

הכותבת היא בעלת משרד עורכי-דין העוסק בדיני משפחה