סילבסטר, חג הפוגרמים

אף פעם לא אהבתי את הסילבסטר. תמיד תהיתי מה לנו, היהודים, ולחג הזה? אין בתהייה הזאת שום דבר שקשור לדת, מי שקורא טור זה יודע שאמונה דתית היא ממני והלאה.

מה שמפריע לי זה מה שהחג הזה אומר לנוצרים. אומרים שסילבסטר נחשב לאירוע אזרחי, ואפילו קיבלתי למייל שלי כמה ברכות ל"ראש השנה האזרחית" (בהזדמנות זו אני מבקש שיניחו לי עם ה"ברכות" הללו).

לא מפריעה לי הטענה שהחג קרוי על שם אפיפיור, זה בעיני ענין פורמלי שאינו ראוי להתייחסות. אפילו אם מדובר בכהן דת אנטישמי.

מה זה קשור לכשרות?

לא אהבתי שהרבנות, בשנות ה-80, ניסתה לשלול תעודות כשרות ממסעדות ומבתי-מלון בהם נערכו חגיגות סילבסטר. מה זה קשור לכשרות?

ואם תאמרו שההלכה אוסרת לחגוג חגים של גויים - אז היא אומרת. ההלכה אוסרת הרבה דברים שאף אחד לא מתחשב בהם - כולל דתיים רבים, וזה לא מונע מהם להמשיך לחבוש את כיפותיהם וכובעיהם.

בוודאי לא ראוי להתייחס לענין זה במסגרת החוק, כפי שניסו לעשות גורמים דתיים בתקופות שונות. זה ענין מצפוני, ומי שרוצה לחגוג, אין לאף אחד את הזכות למנוע זאת ממנו.

אני אף פעם לא חגגתי ולא אחגוג. התחושות שלי לגבי היום הזה, הן לא מאתמול. הייתי בן 16 כאשר כתבתי סיפור קצר על הדם של יהודים שנשפך בסילבסטר כמו היין שנצרך במסיבות הללו (פורסם במוסף לספרות של "ידיעות אחרונות", או אולי "מעריב"? לא זוכר). מכל מקום, הרגשתי לא השתנתה מאז.

דברים השתנו? באמת?

אנשים שותים לכבוד השנה החדשה, כמובן גם מתנשקים, ואני רואה לנגד עיני יהודים שחוטים וחנויות בוערות. זה היה הספורט האהוב על חוגגים רבים באירופה. ניתוץ חנויות וראשים, שריפת בתי-כנסת, אונס - כל מה שיש בפוגרומים ראויים לשמם. משתכרים ויוצאים לרחובות כדי להוציא את שמחת ראש השנה על יהודים.

אומרים לי שהרבה דברים השתנו מאז. באמת? - אני לא מצליח להאמין בזה. לא ממש. כמו שאני לא מצליח להאמין בגרמניה החדשה, בגרמנים החדשים. יש לי תחושה שכל אלה הם חדשים, עד שמגיע אירוע כלשהו והם חוזרים להיות "ישנים". אני גם לא בטוח שבעלי טענה זו מאמינים. באמת מאמינים. אבל הם רוצים לחגוג. לנצל כל הזדמנות לבילויים. ורוצים גם להיות ולהרגיש חלק מהעולם הגדול, ה"אזרחי". אז עושים רציונליזציה. זה בסדר, זה לא בלתי חוקי.

אני לא יכול. יש לי נכות. אני לא אוהב חגים שהפגיעה ביהודים היתה חלק מהמסורת שלהם. ואני לא מצליח להתגבר על הנכות הזאת.