"רופא ערבי יכול לטפל ביהודים, ערבי בהיי-טק נחשב מסוכן"

כשחנאן פרחאת חמוד למדה הנדסת חשמל בטכניון, היא קיוותה להיות מורה, כמו המורים שלה במגמת אלקטרוניקה בתיכון במג'דל כרום, שגם הם היו מהנדסים בוגרי הטכניון.

אחרי שהתחילה ללמוד, ראתה שחבריה היהודים ללימודים התחילו לעבוד כבר בסמסטר הרביעי. "לא חשבתי שאני יכולה למצוא עבודה כמו חבריי היהודיים. לא ידעתי לכתוב קורות חיים, וחברות ביטחוניות כמו אלביט ורפאל היו חסומות בפניי בגלל שיקולים ביטחוניים. עד שיום אחד החלטתי להגיש קורות חיים לסימנס. הם החליטו שאני ראויה והתלהבו מזה שאני ערבייה. הייתי מיוחדת".

אבל לא כולם מתלהבים להעסיק ערבים, אפילו אם הם מוכשרים כמו פרחאת חמוד, ואפילו אם הצליחו לעבור את כל דרך החתחתים של קבלה לאוניברסיטה וסיום בהצטיינות.

אמנם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, סימן השבוע את שילוב הערבים והחרדים בשוק התעסוקה כאחד האתגרים בכלכלה הישראלית ב-2014 ואמר כי שילוב הערבים לא רק יעלה את רמת החיים שלהם אלא גם יתרום לכלכלה הישראלית, אבל כולנו עוד זוכרים את האמירה השנויה במחלוקת שלו על מצבו של מעמד הביניים באפריל 2012: "בניכוי החרדים והערבים - מצבנו מצוין".

ובכל זאת, האם פרחאת חמוד מייצגת תקווה חדשה להשתלבות של הערבים בשוק העבודה בכלל ובהיי-טק בכלל?

לדברי יעל קאהן-שרון, מנכ"לית עמותת קו משווה, שקמה לפני שש שנים במטרה לשלב אקדמאים ערבים במקצועות הולמי השכלה, "מרגישים תזוזה מאוד גדולה. לפני חמש שנים היה אפשר לראות ייאוש וחוסר יוזמה, אוזלת יד והתכנסות פנימה. כיום רואים יותר פתיחות, פנייה למקצועות יותר מגוונים באקדמיה - כמו הנדסה ומדעי המחשב - ויציאה מהמקצועות המסורתיים של הציבור הערבי כמו רפואה, הוראה, עריכת דין וראיית חשבון.

"מה שחשוב יותר - יש יותר אסרטיביות והבנה של חוקי המשחק. כי החברה הערבית צועדת קדימה, ויש יותר פתיחות והסתכלות החוצה. הצעירים הערבים מחוברים לרשתות החברתיות אפילו יותר מאשר היהודים. היום אני מזהה צעירים שלא זיהיתי לפני חמש שנים. הצעיר הערבי יותר מעז, יותר בטוח בעצמו", אומרת קאהן-שרון.

גם פאדול מזאוי, מנכ"ל ובעלים של מזאוי פרסומאים - אחד ממשרדי הפרסום הגדולים במגזר הערבי - רואה התחלה של שינוי שנובע מהחשיפה הגדולה של הצעירים הערבים לעולם הגדול שבחוץ, באמצעות ערוצי התקשורת השונים.

"לצעיר יש שאיפות להתקדם ולפתח קריירה, והוא פוזל מחוץ ליישוב שלו", הוא אומר. "המגזר הכללי ראה בעבר בחברה הערבית קופסה שחורה, אבל כיום יש התחלה של פתיחות. כמעט מחצית (44%) מהציבור הערבי מגדיר את עצמו כליברלי. כמו אומר: נכון שהזהות שלי ערבית, אבל אני רואה במערב מודל חיקוי. אני משתכר ממוצע ומעלה, יש לי מחשב בבית, יש לי דפוסי צריכה יותר מערביים".

גם עימאד תלחמי, שהיה יד ימינו של דב לאוטמן ז"ל בדלתא גליל וייסד לפני חמש שנים את חברת באבקום סנטרס, שבה שותפה חברת מטריקס, רואה סיבה לאופטימיות. בעתיד, לא עכשיו. "המצב היום לא טוב. שיעור המהנדסים הערבים במדינת ישראל עומד על 1%-1.5% מכלל המהנדסים בחברות ההיי-טק. עד היום אנשים פחדו ללמוד הנדסת מחשבים, כי ידעו שלא יקלטו אותם. היום יש יותר פתיחות ויש חברות שקולטות מהנדסים ערבים. בשנתיים האחרונות, אחוז הכניסות לטכניון של סטודנטים ערבים גבוה משיעורם באוכלוסייה - יותר מ-20%. לפני שלוש-ארבע שנים זה היה פחות מ-7%. יש הרבה תוכניות לנוער ערבי מצטיין. כולם מבינים שלמהנדס מחשבים בטכניון לא תהיה בעיה למצוא עבודה".

אבל בתוך האופטימיות יש גם חשש. לדברי קאהן-שרון, "מצד אחד, הערבים מאוד מתקדמים ואיכותיים, אבל החברות העסקיות הישראליות לא מתפתחות באותו קצב, וזה מנציח את האי-שוויון. אי-אפשר להסתפק בחמש עד עשר חברות שכן עשו את השינוי. מצד אחד אומרים לצעירים: 'השכלה גבוהה היא הכלי לצמצום פערים'. אז הם עושים את כל שיעורי הבית, אבל אחר-כך מגלים שמה שקובע זה אם אתה ערבי או יהודי, ולא כמה עשית שיעורי בית. זה מצב מאוד נפיץ. הם לא יסכימו לשתוק יותר - ובצדק".

לשימוש במטאפורה הזו מצטרף גם תלחמי: "הפערים בין היהודים לערבים במדינת ישראל הם הגבוהים ביותר במערב. זה מצב קטסטרופלי. לאוטמן כבר אמר שהפערים בחברה הישראלית מסוכנים מכל חמאס וגרעין איראני. המצב הוא באמת מצב בעייתי".

תלחמי טוען שהוא אופטימי מטבעו, אבל בה בעת הוא מבכה את מצבם של העובדים הערבים. "אין נתונים מדויקים לגבי התמ"ג לפי מגזרים, אבל בשולחנות העגולים במשרד הכלכלה ובמשרד ראש הממשלה אנחנו מדברים על כך שהתמ"ג ללא ערבים וחרדים עומד על כ-39 אלף דולר ובאוכלוסייה הערבית עומד על כ-9,000 דולר בלבד. גם בגלל האבטלה הגבוהה וגם בגלל האחוז הגבוה של העובדים בשכר מינימום. המגזר הערבי אמנם מתפתח - היינו בתמ"ג של 8,000 דולר - אבל זה עדיין רחוק מהיעד. זה פספוס של המדינה, היא הייתה יכולה להכפיל את התמ"ג וליהנות מפירותיו".

הערבי הנודד מפקולטה לפקולטה

האפליה כלפי ערבים בקבלה לעבודה היא עובדה, והיא עולה גם מסקר מעסיקים מ-2011, שבוצע על-ידי הרשות לפיתוח כלכלי במשרד ראש הממשלה, שבחן עמדות של מעסיקים כלפי הקשיים בקבלה לעבודה של ערבים. 25% מהם טענו שהחסם הוא חשש ביטחוני; 22% - גזענות ואפליה; ו-21% - דעות קדומות.

לדברי אחמד מואסי, מנהל תחום החברה הערבית בקרן רוטשילד קיסריה, האפליה מתחילה כבר בנגישות של הצעירים הערבים לאקדמיה, בגלל קשיים במבחן הפסיכומטרי - בשל הבדלי השפה והתרבות - ובתעודת הבגרות. גם בקרב אלה שהתקבלו ללימודים - אחוזי הנשירה גבוהים בגלל קשיי התאקלמות, וגם ההכוון התעסוקתי בעייתי, כך שחלק גדול מהסטודנטים מגלים במהלך השנה הראשונה שבחרו במקצוע שאינם רוצים בו ונודדים בין פקולטות ותוכניות לימוד.

"היום יש לנו 11 אלף מורות שסיימו הוראה, אבל אין להן מקומות תעסוקה", אומר מואסי. "יש תוכנית לשלב 500 מורים בתוך מערכת החינוך היהודית, בתחום המדעים, ועדיין יש כאלה שהולכים ללמוד חינוך. אף אחד לא מכוון אותן. עוד בעיה היא בתחום הרוקחות - קרוב ל-50% מהסטודנטים ערבים. תיכנסי לכל סופר פארם, תראי שעובד בו ערבי - וגם בתחום הזה ההיצע עולה על הביקוש".

כדי להתגבר על עודף ההיצע בהוראה מציע תלחמי הסבה מקצועית, בעיקר לנשים אקדמאיות, "ולהכין אותן לעולם ההיי-טק בתחום ה-QA, כמו שעשו לנשים חרדיות במודיעין עילית. אני משתף פעולה עם עוד חמש-שש חברות היי-טק במטרה לקחת נשים שלא למדו בטכניון, אבל מתאימות לעשות הסבה וממילא לא ימצאו עבודה בתחום שלמדו, ולשלב אותן בהיי-טק".

ובחזרה למסלול של הצעירים הערבים: גם אחרי שסיימו את הלימודים, הם חווים קשיים תרבותיים שמקשים עליהם לדעת כיצד עליהם להתנהג במבחני הערכה וכיצד להתכונן כראוי לראיון עבודה.

לדברי מואסי, גם המוכשרים ביותר ואלה שצולחים את כל המכשולים, נתקלים ביחס חשדני ועוין, בגזענות ודעות קדומות ובהתייחסות אליהם כאל סוג של איום ביטחוני. "הכי כואב שאין ליהודים בעיה להיות מטופלים על-ידי רופא ערבי בבית חולים, אבל יש להם בעיה לקלוט עובד היי-טק בשל סיכון ביטחוני. תמיד הטיעון הוא: 'אנחנו עוסקים בתחום שיש בו רגישות'".

כדי "לשים את הרגל בדלת", מחברת קרן רוטשילד קיסריה בין סטודנטים ערבים ויהודים לחברות ומאפשרת להם להתמחות כבר בתקופת הלימודים. לדברי אלי בוך, מנהל הפילנתרופיה בקרן רוטשילד קיסריה. "כשהשם מוחמד הוא לא רק על קורות חיים, אלא בחור מצוין שאתה מכיר, החסמים יורדים".

פרחאת חמוד, מנגד, לא חושבת שיש אפליה גורפת שמונעת קבלת עובדים ערבים לחברות גדולות, אבל סבורה ש"לפעמים יש מנהל גזעני אחד שעושה את ההבדל". "פעם עבדתי בחברה, ושמעתי שלפני שהגעתי אליה לא קיבלו דתיים וערבים, בגלל מנהל אחד. אחרי שהוא עזב - הנהלים השתנו ואני התקבלתי. אם למנהל הישיר שמחפש עובד יש דעות גזעניות, הוא יכול להשפיע. אני עובדת מצטיינת, וכל עובד ערבי חדש שמצטרף לחברה סולל את הדרך לבאים אחריו. יש לי יכולת לסייע לחברים שלי, שהם אנשים טובים מקצועית וחברתית, ולגרום לכך שיקבלו הזדמנות להגיע לראיון. כשאתה בפנים זה יותר קל".

המחויבות למשפחה המורחבת

כיום פרחאת חמוד מתגוררת בחיפה ועובדת כבר שמונה שנים כמהנדסת פיזיקל ולוג'יק דיזיין בחברת CSR ישראל. ואף על פי שהיא מרגישה מצוין בחברה ואינה סבורה שיש אפליה "מאורגנת", היא אומרת שעדיין היא חווה קשיים בתור ערבייה העובדת בהיי-טק. "אני מרגישה תמיד שעשו לי טובה, ואני לא רוצה שזה שיבוא אחריי ירגיש כמוני. אני רוצה שהוא ירגיש שהוא יכול. את השריטות האלה צריכים למחוק", היא אומרת.

והיא לא משאירה את החברים מאחור. פרחאת חמוד הקימה עם חברותיה שעובדות בחברות היי-טק אחרות את הפורום hiya-tech, שנועד לקדם תעסוקת נשים מן המגזר הערבי בהיי-טק. בפורום משתתפות כ-30 נשים משש חברות היי-טק שונות והוא פועל בשני מישורים: האחד הוא העצמה אישית של חברות הפורום, כל אחת בתוך החברה שלה. בכל פעם מזמינות החברות מומחה בתחום אחר שיסייע בשאלות שהן מתלבטות בהן; המישור השני הוא עידוד בנות ובנים צעירים ומתלבטים, לעסוק בהיי-טק: להסביר להם באופן פרקטי איך זה עובד - מה צריך ללמוד, אילו דרישות יש ואיך מגיעים לעסוק בהיי-טק. בנוסף, מדריכים סטודנטים וסטודנטיות איך לחפש עבודה ואיך להתכונן לראיון עבודה.

בנוסף, היא מוצאת זמן לפעילות בוועד מנהל של בית ספר יסודי (עד כיתה ט') אלטרנטיבי ערבי, שמנהיג שיטות חינוך מתקדמות של כיתות קטנות (עד 25 ילדים בכיתה), ושיעורים שמשלבים בין מוזיקה לחשבון או בין ערבית למוזיקה. בית הספר נועד לשנות את המציאות העגומה של החינוך במגזר ואינו זוכה לתקצוב של משרד החינוך, למרות שהוא עובד על-פי תוכנית הלימודים של משרד החינוך. בקרוב ייפנו המייסדים לבג"ץ כדי להשיג תקצוב לבית הספר הייחודי.

לפי מחקר שערכו ערן ישיב מאוניברסיטת ת"א וניצה קסיר מבנק ישראל ופורסם ביוני 2013, ערביי ישראל סובלים מאפליה בתעסוקה ובשכר, ויש מכשולים בדרכם של ערבים רבים לתעסוקה הולמת. אבל בפני נשים עומדים חסמים נוספים: חסם גיאוגרפי ותרבותי.

הפיזור הגיאוגרפי של הערבים בישראל במספר יישובים מצומצם יחסית, שבהם תחבורה רעועה ותשתיות גרועות שמקשות על התחבורה גם בתוך היישוב וגם בין היישובים, מקשה בעיקר על נשים שמתקשות להתרחק מהבית כדי לצאת לעבודה. הריחוק הפיזי והתרבותי מעבודה ומגורים עם יהודים, מגביר תחושות של ניכור ואינו מאפשר ניסיון משותף שעשוי להפחית תופעות של אפליה. הצטברות הבעיות הללו לאורך שנים יוצרת השפעות שליליות על התמריצים ועל הנכונות לשנות את המצב.

כך נוצר מצב ששיעורי ההשכלה בקרב נשים ערביות עולים בהתמדה בשנים האחרונות ועוברים את אלה של הגברים, אבל הקשיים התרבותיים-מנטליים גבוהים יותר עבור נשים. גם אם הצליחה להשיג תואר אקדמי ועבודה מכובדת, האישה הערבייה מתמודדת עם חסמים תרבותיים שהגברים אינם נאלצים להתמודד עמם. לפיכך, שיעור ההשתתפות שלהן בשוק העבודה נמוך - ועומד על חמישית בלבד.

לדברי פרחאת חמוד, בתחומים שדורשים נוכחות רבה בשעות עבודה, כמו בתחומי היי-טק, משפטים או רפואה, קשה מאוד להתנהל כאישה נשואה עם ילדים. לדבריה, לאישה הערבייה אין רק בעל וילדים, אלא יש משפחה מורחבת מאוד, שתובעת ממנה נוכחות פיזית באירועים רבים.

פרחאת חמוד: "בהיי-טק דורשים הרבה שעות עבודה. נשאבים לתוך העבודה גם בגלל הסטנדרט המקובל, וגם כי העבודה היא מעניינת ומאתגרת. יש לי שישה גיסים ושלוש גיסות. תשע משפחות מהצד של בעלי ושתיים מהצד שלי. יש לכל אחד חמישה-שישה ילדים שמתחתנים ומתארסים. לי יש בן ובת בני 7 ו-10. הדרישות של החברה הן שכל יום תבשלי ותגהצי, וגם תנקי את הבית.

"לי יש מנקה ומגהצת, חברות שאני נעזרת בהן, ואני מוצאת לעצמי פתרונות יצירתיים כדי לנהל את חיי היום יום שלי בצורה טבעית, אבל אני מכירה בנות שמבחירה או מלחץ חברתי-משפחתי עוזבות את הקריירה, עוצרות את הכול ומשקיעות יותר במשפחה".

"אם כולם מאותה יחידה - אין גיוון"

מה שמעניין היא תמונת הראי - מה קורה בקרב חברות שמעסיקות ערבים? כאן מתברר כי יש רק סקרי עמדות. אין בישראל 2014 ולו מחקר אחד שמדבר על השורה התחתונה והתועלת הכלכלית.

וכך, לפי סקר מספטמבר-אוקטובר 2013 של עמותת קו משווה, שבחן עמדות של עובדים מארגונים שונים לגבי התועלות והאתגרים בהעסקת אקדמאים ערבים, 96% מהמשיבים לסקר אמנם רואים את התועלת כגדולה מהאתגר בהעסקת אקדמאים ערבים, אך מתקשים לראות את התועלות הכלכליות הממשיות.

80% סבורים כי העסקת אקדמאים ערבים תורמת במידה רבה ליצירת פתיחות בארגון ויכולת קבלת השונה, 73% מהמשיבים טוענים שהדבר תואם תפיסות של אחריות חברתית/תאגידית, ו-72% סבורים שהעסקת ערבים אקדמאים תורמת להרחבת מקורות הגיוס. הנשאלים פחות העריכו את התועלת שבחדירה למגזר הערבי וכניסה לשווקים חברתיים באמצעות העסקת ערבים.

לדברי קאהן-שרון, "המחקרים היחידים שבנמצא הם אלה המראים שכשיש העסקה מגוונת, מגוון הדעות מתרחב - המארג התרבותי הוא כל-כך עשיר שזה חייב להניב תוצאות. אם כולם מגיעים מאותה יחידה בצבא - אין גיוון מחשבתי. בעולם כל-כך תחרותי, כל משהו שהוא באמת שונה, חייב לסייע לתוצאות העסקיות".

אחת החברות שמעסיקה ערבים כבר שנים, כאג'נדה, היא אינטל. רויטל ביתן, מנהלת תחום אחריות תאגידית באינטל ישראל, היא גם האחראית על עיצוב המדיניות של תעסוקה מגוונת, שאחד מחלקיה הוא תעסוקת עובדים מהמגזר הערבי.

"תעסוקה מגוונת היא חלק מהמדיניות של אינטל בעולם", אומרת ביתן, "זה חלק מהאסטרטגיה העסקית. החדשנות היא בלב החברה והטכנולוגיות שהיא מייצרת ומפתחת. אנחנו מאמנים שקבוצת חשיבה מגוונת היא הרבה יותר פורה ומייצרת רעיונות חדשים. הפיתוחים מורכבים, והעובדים מתמודדים עם דילמות שונות. כשיש צוות מגוון הכולל נשים, חרדים וערבים, הרעיונות ופתרון הבעיות מאוד מפרה. כל אחד בא עם מטען וידע אחר". ביתן נותנת כדוגמה להטמעה של תעסוקת ערבים את נביל סאקרן, שעבד בחברה מאז 1982, והיום הוא מנהל הפיתוח של אפל בחיפה.

ואיך עושים זאת? על החסמים התרבותיים מתגברים באינטל באמצעות פרסום מודעות בערבית, גם במדיה הערבית, וכנסי גיוס ביישובים ערביים. בראיונות העבודה משתדלים שיהיה נוכח מראיין ערבי.

אחד המחסומים הנוספים הוא קשיים באנגלית. באינטל לא פוסלים מועמדים על סמך קשיים בשפה, ואם יש למועמד יכולת למידה - מעבירים אותו קורס באנגלית לפני הקליטה ובשנה הראשונה. המרחק הגיאוגרפי מצטמצם באמצעות הסעות יומיות למפעלים ביקנעם ובקרית גת.

בחברה שותפים גם עם עמותת "צופן" בפרויקט מנטורינג לסטודנטים ערבים בטכניון, במסגרתו 15 מהנדסים ערבים מהחברה מלווים אותם בהתנדבות ומדריכים אותם איך להתראיין, כיצד להציג מצגת ואיך להתנהג בפגישה עם אנשי גיוס.

בנוסף, אינטל שותפה ב"אנחנו המחר", תוכנית לקידום תלמידים בטכנולוגיה ובמדעים שמופעלת ביישובים בדואים בדרום ובביה"ס האורתודוכסי בחיפה.

"יש לנו עובד בשם שאדי פרג'", אומרת ביתן, "והוא זכה בפרס של אינטל העולמית שנקרא 'ולנטיר הירו', שרק עשרה עובדים בעולם מקבלים. בשנים האחרונות זה הפך להיות טרנד, אבל אצלנו זהמוכיח את עצמו כמצב של win win לכל הצדדים".

גם באבקום-סנטרס, שייסד תלחמי, מקדמת תעסוקת ערבים. החברה, בעלת צביון רב-תרבותי, מונה למעלה מ-1,000 עובדים ומספקת מענה תעסוקתי לכלל האוכלוסייה בגליל ובדרום, ביניהם עובדים רבים מהחברה הערבית, באמצעות העסקתם במרכזי שירות ופיתוח באזורי התעשייה בתפן ובמשגב, מגדל העמק, דליית אל כרמל ובאר שבע. "החזון שלנו הוא להגיע ל-5,000 איש", אומר תלחמי, יש לנו מכל העדות והמגוון. המשמעות של באבקום בערבית היא 'הדלת שלכם'. פתחנו גם דלת עבור התושבים כאן לקיום, לתעסוקה, לפתח קריירה, ושער ענק עבור עסקים במרכז שיכולים לקבל חלק מהשירותים בצפון ובפריפריה".

עלייה במספר המתנדבים לשירות לאומי

הפתיחות של החברה הערבית ניכרת גם בעלייה במס' המתנדבים לשירות הלאומי. כיום מתנדבים לשירות הלאומי יותר מ-3,600 צעירים ערבים (מתוך 16 אלף בסך הכול), לעומת 1,050 בלבד ב-2009 ו-240 ב-2005. אמנם זו טיפה בים, אבל לנוכח ההתנגדות בחברה הערבית להתנדבות לשירות הלאומי, המספרים האלה לא מבוטלים.

90% מהמתנדבים הן בנות ו-75% מהם משרתים בתוך הקהילה הערבית במערכת החינוך והבריאות, בבתי חולים ובעבודה עם קשישים.

לדברי שר-שלום ג'רבי, מנכ"ל מינהלת שירות אזרחי לאומי, חלק ממתנדבים נקלטים במקומות העבודה אחרי תום השירות וכמובן יוצאים עם הטבות כאילו סיימו שירות צבאי רגיל. "אין ספק שיש הבדל של שמים וארץ בין אדם שעושה שירות לאומי או לא עושה. בנות ערביות יוצאות החוצה, לוקחות פיקוד ומקבלות הרגלי עבודה. 85% מהבנות שמסיימות אצלנו משתלבות במעגל התעסוקה או במעגל הלימודים".

הקושי הגדול ביותר הוא השפה העברית. לצורך כך יכולים המתנדבים להשתתף בקורס של 80 שעות בעברית. המסיימים מקבלים אפשרות לקבל קורס הכנה לפסיכומטרי בהשתתפות של 1,000 שקל בלבד.

 מה המדינה

 חסמים לכניסה של ערבים לשוק העבודה