"בתי משפט בישראל לא יכירו אוטומטית בצווי פשיטת-רגל שניתנו בחו"ל"

‎‎לדברי בית המשפט העליון, בית משפט ישראלי יכיר בפסק חוץ רק במסגרת של הסכם מפורש עם מדינה זרה, או מטעמי צדק‏

‎‎בתי המשפט בישראל לא יכירו באופן אוטומטי בצווי פשיטת-רגל שניתנו בחו"ל, ביחס לנכסים של החייבים המצויים בישראל - כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, שקבע היום (א') כי צו פשיטת-רגל שניתן בבית משפט באנגליה אינו תקף ביחס לדירה של החייב המצויה בישראל.

לפסק הדין יש השלכות ביחס לאופן שבו נאכפים בישראל פסקי דין מתחום חדלות הפירעון הניתנים בבתי משפט זרים, הן מכוח החוק והן מכוח הכרה, ישירה או עקיפה, בפסיקה הישראלית.

‏החייב, ניקולס לוין, הוא איש עסקים אנגלי שהסתבך בחובות כבדים. הוריו, מרטין ואן לוין, נמצאים בישראל. באוקטובר 2009 נתן בית המשפט הגבוה לצדק בלונדון צו פשיטת-רגל נגד לוין, ואף מינה נאמנת לנכסיו.

הנאמנת הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לאכיפת צו פשיטת-הרגל האנגלי ולמינוי כונס נכסים בישראל. רו"ח אהרון זוהר מונה לכונס נכסים זמני לנכסיו של לוין בישראל.

בין היתר ביקש זוהר מבית המשפט להורות על מימושה של דירה באילת, שהייתה לטענת הכונס בבעלותו של לוין, אף שהיא רשומה על-שם הוריו.

השופט המחוזי, דוד מינץ, אישר את בקשת המימוש, וקבע כי ניתן להכיר בצו פשיטת-הרגל האנגלי הכרה אגבית, המוגבלת לצורך בקשת המימוש הספציפית.

‎‎הסכם מפורש או מטעמי צדק

‏‎‎השופט ניל הנדל, בהסכמתם של עמיתיו חנן מלצר ואורי שהם, הפך את התוצאה וקבע כי אין להכיר אוטומטית, או בהכרה אגבית, בפסקי דין הניתנים בחו"ל במסגרת הליכי פשיטת-רגל בישראל.

"פסק חוץ - כשמו כן הוא: אין הוא נקלט באופן אוטומטי בישראל", קבע הנדל. "חוק אכיפת פסקי חוץ מבחין בין פסקי דין המטילים חיוב אישי, שאותם ניתן לאכוף, לבין פסקי דין הקובעים סטטוס, למשל צו ירושה או אימוץ, שאינם ניתנים לאכיפה ושהמסלול לגביהם הוא של הכרה. בית משפט ישראלי יכיר בפסק חוץ רק במסגרת של הסכם מפורש עם מדינה זרה, או מטעמי צדק".

‏במקרה הנוכחי, קובע הנדל, מסלול האכיפה ומסלול ההכרה הישירה אינם רלוונטיים. "נכון שבין ישראל לבריטניה נכרתה בשנת 1970 אמנה בדבר הדדיות בהכרתם ובאכיפתם של פסקי דין בעניינים אזרחיים", הוא כתב, "אולם לא זו בלבד שאין במסגרת האמנה התחייבות ישראלית להכיר בפסקי חוץ מסוג זה העומד לפנינו, אלא שהאמנה החריגה במפורש את ההכרה בפסקי דין שעניינם פשיטת-רגל".

‏ביחס להכרה אגבית טענו הוריו של לוין כי לא נתון להגדיר את ההכרה בצו פשיטת-הרגל האנגלי כהכרה אגבית, מאחר שההכרה במקרה זה "משמשת כחרב ולא כמגן", ולכן לא "מן הדין והצדק לעשות כן". במקרה הנוכחי, קובעים השופטים, מאחר שהסעד בדבר ביטול הענקת הדירה מהחייב להוריו הוא זה המתבקש מבית המשפט, יש תחילה להכיר בחייב כפושט-רגל. "עובדה זו מלמדת שההכרה בצו פשיטת-הרגל האנגלי איננה יכולה להיחשב להכרה אגבית".

‏הנדל גם פוסל אפשרות נוספת, להכרה ישירה בפסק דין מתחום חדלות הפירעון באמצעות בתי המשפט, אף אם פסק החוץ איננו עומד בתנאים המפורטים בחוק: "לגישתי, קיים קושי של ממש בהכרה ישירה פסיקתית בדיני חדלות פירעון. רב הנזק מהתועלת, ועל כן סבורני כי אין להכיר באופציה זו".

לפיכך בוטל הצו למימוש הדירה באילת, משהוחלט שלא להכיר בפסק הדין האנגלי כמחייב. ‏‎‎‏(ע"א 1297/11). ‏‎‎

צרו איתנו קשר *5988