האביר הגואל? הסכם בין הגלריה באוניברסיטת ת"א לבין איש העסקים יגאל אהובי

האם איש העסקים יגאל אהובי הוא האביר הגואל של הגלריה באוניברסיטת תל-אביב? ויכוח ניצת סביב החשש כי הגלריה, המהווה חלל תצוגה ציבורי, תהפוך לבמה פרטית לשירותם של אספנים ובעלי הון

יש משהו סימבולי בבחירת הכותרת "המגדל הבוער" לתערוכה הראשונה מאוסף יגאל אהובישתיפתח בגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת תל אביב, ב-25 בינואר. מאז שפורסם לראשונה, לפני כשבוע, על חתימת ההסכם בין הגלריה לבין איש העסקים, החל ויכוח "בוער" סביב הלגיטימיות של הצגת אוסף פרטי במגדל השן של האקדמיה.

בפרסום משותף שיצא מטעם אוניברסיטת תל-אביב ואוסף אהובי נכתב כי ההסכם לארבע שנים כרוך בתרומה לאוניברסיטה - שגובהה לא נמסר. כיוון שמדובר בתרומה ולא בהשכרת הגלריה, נמנע במקרה זה הליך של מכרז, אשר מן הסתם היה גורר את האוניברסיטה למחוזות ביקורת קשים לא פחות. במקרה של תרומה למוסד אקדמי, ולגלריה שנזקקה לחמצן תקציבי כדי להמשיך ואולי אף להשביח את פעילותה, נכנס אהובי בתפקיד האביר הגואל.

אבל גם נסיכות לא תמיד אוהבות שמעירים אותן מתרדמתן. אמנים ואוצרים, שהם אולי בעליה ה"טבעיים" של הגלריה, גם אם לא הרשמיים, ופעילים אחרים בשוק האמנות הישראלי, החלו מעלים שאלות קשות על לגיטימיות המהלך, ובעיקר על חוסר השקיפות שלו. החשש העיקרי הוא שהגלריה האוניברסיטאית, חלל תצוגה ציבורי ובלתי תלוי, תהפוך לבמה פרטית לשירותם של אספנים ובעלי הון.

לא מדובר באהובי בלבד. מחאה וביקורת דומה נשמעת בכל עת שמוצגת תערוכת אוסף במוזיאון, ואלה נהוגות בארץ ובעולם. אך בניגוד למוזיאונים, שבהם יש מקום למגוון רחב של תערוכות מקבילות, או שמדובר בתצוגה חולפת לזמן קצר יחסית, כאן מדובר בהסכם ארוך טווח, שיחול על 12 תערוכות בארבע שנים.

ברקע הדברים יש לזכור את השנים הארוכות של "שלטון היחיד" של פרופ' מוטי עומר ז"ל בגלריה האוניברסיטאית, כמו גם במוזיאון תל-אביב לאמנות. עומר פעל כמנהל ריכוזי ביותר. האחיזה שלו במקביל בשתי עמדות ציבוריות משמעותיות כל-כך לא סייעה לגלריה האוניברסיטאית להפוך לטריטוריה עצמאית וחזקה. לאחר מותו, לפני כשנה וחצי, המשיכה הגלריה בפעילות התערוכות אך ללא אוצר ראשי.

עומר עצמו עמד בגבורה במוקד מחלוקות רבות סביב שיקולים כלכליים וכיבודים למקורבים - כמו במקרה הזכור של תרומת סמי עופר ז"ל למוזיאון תל-אביב. הוא עצמו הסתפק בדרך-כלל בממד הזמן שהעביר את הביקורת, ולא נכנס למאבקים ישירים, גם במקרים שבהם השכיר את רחבות המוזיאון לאירועים פרטיים או בחר בתצוגת מכוניות למבואה הראשית. הגלריה האוניברסיטאית, אגב, כמרבית המבנים ומוסדות האוניברסיטה, הוקמה בתרומה והיא נקראת על שם הנדבנית גניה שרייבר.

אוסף צעיר

עד כה נתקלה הדרישה מהאוניברסיטה, כגוף ציבורי, לחשוף את פרטי ההסכם עם אהובי בסירוב. האוניברסיטה טוענת בתגובתה, כי לא ניתן לחשוף את ההסכם מכיוון שמעורב בו צד שלישי שהוא גורם פרטי - במקרה זה יגאל אהובי - אשר מסרב לחשוף את הפרטים הכספיים של ההסכם, בטענה להגנה על פרטיותו.

אוסף אהובי הוא אוסף צעיר יחסית, שהוקם לפני כעשר שנים. במקביל מעורב אהובי באמצעות האוסף בסצנת האמנות הישראלית והוא נותן החסות הראשי ליריד האמנות "צבע טרי". באוסף כ-1,600 יצירות אמנות, כ-850 מתוכן עבודות של אמנים ישראלים.

העובדה שאהובי הוא אספן בעל נוכחות דומיננטית בשוק מוזכרת בדיונים בין אמנים, על משמעות ההסכם. מצד אחד, אמנים לא רוצים לפגוע באספנים ובקונים פוטנציאליים של עבודותיהם. מצד שני, האמנים שעבודותיהם באוסף ישמחו בוודאי לראותן מוצגות לציבור. ומצד שלישי, יש סולידריות אמנותית בקריאה לשמור על שקיפות הסכמים ולהותיר חללים ציבוריים בעצמאותם.

עם זאת, הביקורת רפה, בינתיים, בכל הקשור לתערוכות עצמן. ככל הנראה מתוך ציפייה לתערוכות איכותיות, שתאצור שרית שפירא, אוצרת בינלאומית מוערכת, שעבדה בעבר במוזיאון ישראל וכיום נמנית עם מנהלי מוזיאון "מגזין 3" בשטוקהולם ומלמדת בבצלאל. "המגדל הבוער" הוא שמה של תערוכת ההשקה של שיתוף הפעולה, שתיפתח ב-25 בינואר. זהו חלק ראשון בטרילוגיה המתוכננת "בבל", שאוצרת שפירא, האוצרת האחראית של האוסף מזה שנים.

"בסדרה 'בבל' יוצגו כ-200 עבודות מאוסף יגאל אהובי. הטרילוגיה תשמש כאבן-בוחן להיבט הפלורליסטי שהשיח הביקורתי כבר זיהה כ'סינדרום בבל', הסינדרום שפשה בתרבות העכשווית בכללותה", כותבת שפירא.

כמי שלקה ב"סינדרום בבל", גם השיח הציבורי סביב ההסכם בין אהובי לאוניברסיטת תל-אביב מתנהל בבליל של לשונות, שלא לומר שיח חרשים של ממש. האמנית סיגלית לנדאו כתבה כי על האוניברסיטה לעשות "UNDO" להסכם. ואילו האמן גלעד אופיר, יו"ר ועד האמנים הפלסטיים, ציין שהדרישה מהאוניברסיטה לגילוי נאות הינה דרישה אתית ולא משפטית.

בתערוכה הראשונה יוצגו בין היתר עבודותיהם של יוזף בויס, אבנר בן-גל, יוסי ברגר, כריס ברדן, אנדראס גורסקי, תמר גטר, משה גרשוני, דרור דאום, מרלן דומה, דיויד המונס, ג'ף וול, נחום טבת, רפי לביא, טמיר ליכטנברג, משה ניניו, הירושי סוג'ימוטו, חיים סטיינבך, ריימונד פטיבון, משה קופפרמן, מרטין קיפנברגר, דיויד קלרבו, נאו ראוך, סינדי שרמן ועוד.

התערוכה, כשמה, תעסוק ב"מגדלים השונים של העידן המודרני, כמגדל אייפל, מגדלים של מבני תעשייה, מגדלי-כוח, מגדלי-תקשורת וגורדי שחקים, הנראים לרוב כטוטמים שוממים של עידן בו הותש כוחם ורק צילם הכבד נישאר. מה נותר מאותו מגדל מפואר שבנייתו, תועלתו ושררתו שבקו מלכת? זו אחת מהשאלות המרכזיות שהתערוכה ה*מגדל הבוער* מבקשת לברר. בדומה לסדרות טלוויזיה, שבהן כל פרק מסתיים בחידה (To be continued), כך גם הפרקים בתערוכה יובילו אחד לשני".

וכך גם הוויכוח סביב קשרי האספנים ובעלי ההון עם חללי התצוגה הציבוריים, יימשכו מפרק לפרק.

עבודות מאוסף אהובי בתערוכת המגדל הבוער / צילום: יחצ
 עבודות מאוסף אהובי בתערוכת המגדל הבוער / צילום: יחצ

הגלריה האוניברסיטאית. חיים לבנון 1, ת"א. א'-ה': 19:00-11:00, ו': 14:00-10:00

צרו איתנו קשר *5988