"שליטת האוצר בתקציב יוצרת הטיה חמורה בסדרי העדיפות"

"משרד האוצר מנהל קופה קטנה בסדר גודל של תקציב משרד הביטחון: הוא שולט בהעברת עודפים משנה לשנה בסכום שנאמד בכ-23 מיליארד שקל, בהקצאת רזרבות גלויות וסמויות הנאמדות ב-25 מיליארד שקל לפחות (יש הערכות גבוהות יותר) ובהעברות תקציביות בין סעיפים בסכום של יותר מ-5 מיליארד שקל. זוהי שליטה יומיומית שחשופה לעין הציבורית רק באופן מוגבל ביותר ומקנה כוח מוגזם בקביעת סדרי העדיפויות", כך טוען פרופ' מומי דהן, מבכירי המאקרו-כלכלנים העוסקים בכלכלה ציבורית, שהשתתף אמש (ג') בכנס על אי-שקיפות בתקציב המדינה, שארגנה ח''כ סתיו שפיר (עבודה).

דהן מזכיר שבספר "מאזן הכוחות בתהליך התקצוב", שכתב עם פרופ' אבי בן-בסט (הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה), הם ראו שתהליך התקצוב בישראל הוא מהריכוזיים ביותר במדינות המפותחות. "רצוי שמשרד האוצר יהיה בעל כוח עודף, אבל המדידה על-פי פרמטרים בינלאומיים מקובלים לימדה כי משרד האוצר הישראלי הוא בעל כוח עודף גדול במיוחד יחסית למדינות בעולם. למעשה, כוחו של משרד האוצר הוא אפילו גדול יותר משום שהפרמטרים הבינלאומיים אינם כוללים את העוצמה הטמונה בחוק ההסדרים, במספר הרב של הסעיפים (תקנות) התקציביים בישראל יחסית למדינות אחרות, בגודל הרזרבה הגלויה והסמויה ובהיקף העודפים המועברים משנה לשנה".

לדברי דהן, השליטה המופרזת של האוצר נובעת בחלקה "מחוסר שקיפות שבולט בעיקר בעת קבלת ההחלטות. מוטת השליטה של משרד האוצר, מעבר לשליטה הפורמלית, מסתכמת בהיקף שמתקרב לגודלו של תקציב הביטחון", כאמור.

דהן תומך בכך שיהיה כוח עודף למשרד האוצר כדי שניתן יהיה לשמור על המשמעת התקציבית, אך הוא מסייג ואומר כי "מתן כוח עודף באופן מוגזם כרוך במחיר כבד. השליטה המופרזת מגבילה את יכולתם של משרדי הממשלה לנהל ביעילות את תקציבי משרדיהם; השליטה המופרזת יוצרת הטיה חמורה בסדרי העדיפויות. המחאה החברתית והחלפת 50 מחברי הכנסת מלמדת על חוסר שביעות רצון רחבה בציבור מהמדיניות הכלכלית בשנים האחרונות".

דהן שב לתקוף את כלל ההוצאה החדש שגיבש אגף התקציבים באוצר, ולפיו קצב גידול התקציב משנה לשנה מושפע מהגידול הטבעי באוכלוסייה ומהפער בין היחס חוב-תוצר הנוכחי ליעד שנקבע (50% תמ"ג). לפי דהן, כלל ההוצאה החדש "ארכי-שמרני, המדגים הן את השליטה המוגזמת והן את חוסר השקיפות". עוד הוא אומר כי כלל ההוצאה "מכתיב המשך צמצום ההוצאה לשירותי חינוך, בריאות ורווחה, וזאת למרות שישראל היא בעלת הוצאה ציבורית נמוכה במיוחד בתחומים האלה. ההוצאה הנמוכה הביאה למשברים בתחום הרווחה, החינוך ולתחילת משבר בבריאות. גם מוסד שמרני כמו בנק ישראל התנגד לכלל ההוצאה. זוהי עוד אינדיקציה ברורה לעיוות בסדרי העדיפויות שמוביל משרד האוצר".

דהן מסכם ואומר כי "האוצר מאוהב בעכירות. קברניטי האוצר רצו כלל הוצאה שמבטיח את צמצום ההוצאה הציבורית יחסית לתוצר. במקום להגיד זאת במפורש, נבנה כלל שהולבש באיצטלה כאילו מקצועית שכל תכליתה להסתיר בצורה ילדותית את המדיניות האמיתית - צמצום ההוצאה הממשלתית. הכלל החדש אינו בעל אחיזה בתיאוריה כלכלית כלשהי. הסתרה זו המטרה".