פורטפוליו / אריאל פינטו

גיל: 47 תפקיד: מנכ"ל מרצדס בנץ ישראל

אני: אוהב משא ומתן קשוח, וורקוהוליק, ממוקד מטרה, עובד בקצב מהיר. טוטאלי למשפחה.

משפחה: אבא הגיע לארגנטינה לבדו ממרוקו; אימא הייתה ילידת המקום. הם נפגשו שם כשאבא עסק בנדל"ן, עברו מעיר לעיר בעקבות עסקיו, וילדו שישה ילדים. אני בן הזקונים. בעקבות כמה ביקורים בארץ, אימא לחצה לעשות עלייה והם הגיעו לחיפה. כשאבא נסע בחזרה לארגנטינה כדי לסגור את עסקיו, הוא נפטר באופן מפתיע באונייה והשאיר את אימא, שמעולם לא עבדה, להתמודד לבד עם החיים. אני הייתי אז בן שלושה חודשים.

ילדות: אחרי ארבע שנים בחיפה עברנו לבאר שבע. אימא נלחמה כדי לפרנס אותנו. היא הקימה עסק לתפירה ואחר כך מסעדה איטלקית. היא הייתה תמיד עצמאית. גם אני הייתי מאוד עצמאי, צמוד לאחי, והמצב הזה אילץ אותי להיות הכי טוב שאפשר. ממוקד, עם מטרות מאוד מוגדרות. מאז התיכון יש לי פתקים בראש. בפתק הקטן, האישי שלי, כתוב מה אני רוצה לעשות, לאן להגיע. בפתק הגדול אני כותב כשאני מגיע לארגון, לאן אני לוקח אותו ומה אני עושה בו. כל הילדות שיחקתי כדורסל בהפועל באר שבע, הדרכתי ושפטתי לדמי כיס.

חו"ל: אחרי שירות בדוכיפת התחלתי לעבוד כסלקטור. טיילתי בדרום אמריקה והייתי שמונה חודשים בניו יורק. חזרתי לארץ כי האחים האקדמאים שלי לחצו שאעשה פסיכומטרי. התחלתי ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.

אתי: אשתי. הכרנו דרך חבר משותף כשלמדתי לתואר ראשון. היא הייתה אלופת ישראל במרתון, והיום מרצה לחינוך גופני ומורה בתיכון. היא זו שנותנת לי את השקט הנפשי ואת התמיכה כדי להתמקד בקריירה. יש לנו שלושה ילדים.

שטראוס: במקביל לאימון כדורסל בלהבים, התחלתי לעבוד כסוכן למכירות שטח בשטראוס. אחרי שמונה חודשים התמניתי למנהל בתחום המכירות וההפצה. אחרי שלוש שנים הייתי מנהל סניף ירושלים ובאר שבע ואחר כך סמנכ"ל המכירות של שטראוס בשוק הפרטי. בפתק הקטן שלי היה כתוב שעד גיל 40 אהיה מנכ"ל.

טיב טעם: כששטראוס ועלית התמזגו נשלחתי לקורס מנהיגות בברזיל וכשחזרתי הודעתי שאני עוזב, כי הבנתי שמנכ"ל כבר לא אוכל להיות שם. המנהל שלי נלחם עליי ושלח אותי להקים את ארגון מכירות הקפה בסרביה, ואז הגיעה ההצעה מטיב טעם, להיות מנכ"ל תשלובת המזון, האחראי על ייצור, מכירות, הפצה ולוגיסטיקה ברשת.

כלמוביל: אחרי שנתיים בטיב טעם קיבלתי הצעה מכלמוביל. אף פעם לא הייתי פריק של מכוניות, אבל הניהול עניין אותי, בעיקר בחברה שהיא שם דבר בענף הרכב. עד המשבר של 2008 היו שנתיים של צמיחה מטורפת והישגים מדהימים.

רכבי יוקרה: בשלב מסוים מוניתי למנכ"ל קבוצת רכבי היוקרה. מרצדס בנץ, סמארט ויוקרה יד שנייה. בסופו של דבר, אני מנהל את המותג הכי נחשק בענף הרכב.

התמודדות עם המיתון: נכנסנו לסגמנטים חדשים, קטנים יותר, שינינו את אסטרטגיית השיווק, כשבכל מודעה מופיע גם מחיר. אנשים לא יודעים שיש מרצדס גם ב-200,000 שקלים. השנה הייתה הטובה ביותר של מרצדס, הכפלנו את המכירות.

ב.מ.וו: מתחרה ראוי. גיל אגמון (בעל השליטה בדלק רכב המייבאת את ב.מ.וו) הוא מקצוען.

וולוו: יוקרה במעגל השני.

מרצדס S קלאס: מכונית שיכולה לנסוע לבד. יש לה בינה מלאכותית, היא מזהה תמרורים, עוצרת לבדוק, מכינה אותך לתאונה. לטכנולוגיה הזאת צועד העולם.

מיסוי: ברכבי יוקרה עומד על 120% ממחיר הרכב והוא מייקר אותו לרמה לא הגיונית.

מכוניות חשמליות: יש לנו בסמארט מכונית חשמלית מצליחה, אבל אנחנו מתרכזים יותר ברכבים ההיברידיים.

גרמנים: פדנטים, נכנסים לפרטים, מקובעים קצת ואנחנו מנסים להתאים את עצמנו אליהם.

להבים: בניתי שם בית לפני שלוש שנים ואין כמו לשבת ליד הבריכה ולעשות על האש עם הילדים או חברים, רק לא בשבת, כי אנחנו שומרים. 50 דקות על כביש 6 ואני במשרד, בלי פקקים ועם שני רמזורים.

תפיסת עתיד: הפתק הקטן שלי עוד לא גמור.