הדרת קשישים

דוח משרד הבריאות מצביע על מגמה של ירידה רב-שנתית בשיעור הרופאים לאלף נפש באוכלוסייה. זאת בין היתר, עקב גידול במספר שטחי ההתמחות, עליית הגיל הממוצע של העוסקים במקצוע, ושיעור הפרישה הגבוה. מצוקת המחסור ברופאים מורגשת בייחוד בתחום הגריאטריה. גם מדוח כוח-האדם במקצועות הבריאות בשנת 2012 עולה כי בתחום הגריאטריה הונפקו 10 תעודות מומחה בלבד (כ-2%).

יצוין, כי כיום חיים בישראל יותר מ-700 אלף קשישים בני 65 ויותר - וכי מספרם הולך ועולה מדי שנה. מנתוני משרד הבריאות מ-2010 עולה כי תוחלת החיים בישראל גבוהה מהממוצע במדינות ה-OECD; וכי כיום נדרשים למערכת הבריאות יותר מ-1,200! רופאים גריאטריים, כאשר בפועל ישנם כ-300 רופאים גריאטריים בלבד. כבר בדצמבר 2005 היו דרושים כ-500 רופאים מומחים בגריאטריה, והצפי הוא שהמחסור ילך ויגדל והמשבר יחריף, כך שבשנת 2020 יהיה צורך ב-,1,500 רופאים, ובשנת 2030 ידרשו 1,900 רופאים גריאטריים.

לנוכח גידול האוכלוסייה והזדקנותה, תחום הגריאטריה צפוי להיות מקצוע העתיד. מנגד, קיים חוסר עניין של דור הרופאים הצעירים להתמחות במקצוע ייחודי זה, כנראה בשל מעמדו העגום של הקשיש בחברה הישראלית. מצבו של הקשיש מקרין על הדור הצעיר, הנחשף לכך שהמושג "גריאטריה" מעורר בקרב רבים תחושת דחייה. למרבה הצער, במדורי ספורט בעיתונים, באתרי אינטרנט ובטוקבקים - ניתן לחוש לעתים בגישה מתנשאת-מזלזלת למאמנים או לשדרי-ספורט בני 60.

לטענת מומחי גרונטולוגיה, היחס למבוגר בארץ דומה לשנאת זרים, הדומה ליחס המתנכל ליהודים בניכר. וכך, הרבה סטודנטים לרפואה נרתעים מלהזדהות עם אוכלוסייה זו. כמי שנפגש תדירות עם סטודנטים לרפואה שנה שישית, לא היה סטודנט אחד, לצערי, שענה בחיוב לשאלתי אם הם מוכנים להתמחות בגריאטריה! לא היה סטודנט אחד לרפואה (תרתי-משמע) שהעלה אפשרות כזאת.

ולמרות המצב העגום, יש תקווה. לפני כעשור נפלה החלטת ממשלה לסגור בית-חולים שיקומי-גריאטרי, החלטה שלא בוצעה בשל לחץ ציבורי. ואילו כיום, בחלוף כעשר שנים, בתי-החולים לשיקום גריאטרי נמצאים בעיצומו של תהליך העצמה בכל תחומי השיקום, פרי שינוי מהפכני בגישת קובעי המדיניות. יתר על כן, מקצוע הגריאטריה הוכר כ"מקצוע מצוקה" על כל המשתמע מכך.

אך בכך לא די. תמריץ חומרי בלבד לא יגרום לנהירת סטודנטים לגריאטריה, הבעיה היסודית נעוצה במנטליות של החברה כלפי הדור המבוגר. יש לפעול בעוצמה בקרב בני-הנוער, באמצעות חשיפת תלמידי בתי-הספר, תנועות הנוער ואנשי צבא אל עולם הקשישים, בקהילה, בבית, בבתי-אבות ובמוסדות הרפואה השונים. יש לזמן רופאים, אחיות ועובדים-סוציאליים לשיעורי חברה בבתי-הספר ובתנועות הנוער. כך ניתן לפתוח צוהר לדור הצעיר אל עולמו וחייו של האדם המבוגר.

העלייה בתוחלת החיים והתחלואה מושפעות גם מהחברה, הכלכלה, רמת ההשכלה והסביבה. יש לפעול להענקת אריכות ימים לאוכלוסייה הבוגרת לצד איכות חיים, רווחה בריאותית, שיפור מעמדו וכבודו של האזרח הוותיק בישראל, הן מבחינה חינוכית וחברתית, טיפוח הקשר הבין-דורי, שמירה על ביטחונו האישי מפני אלימות ופגיעה בחלש. כל אלו ישפרו את איכות חייו ומעמדו בחברה. הממסד הרפואי משקיע מעל ומעבר להרחבה ולחיזוק בתי-החולים הגריאטריים. לנו נותר לחנך את דור העתיד לכבוד ולאהבת הקשיש, כדי שגם בו ינהגו ברבות הימים בכבוד ובחמלה הראויים.

הכותב הוא מנהל בית-החולים השיקומי-גריאטרי פלימן