הנקראות ביותר

"השריף" פיני בדש: "לא אעניש תושבים עם תאגיד מים"

ראש מועצת עומר, "השריף" של צפון הנגב, קורא למדינה לתת סל הטבות למי שיצטרף לחיים במטרופולין באר שבע: "רק אם זה יהיה נצליח במשימה. מספיק ששליש או רבע יישארו לחיות כאן עם משפחותיהם וזו כבר מהפכה"

"באר שבע תהיה בירת הסייבר של חצי הכדור המזרחי", אמר/חגג ראש הממשלה בכנס פוליטי בבאר שבע, השבוע, ערב יום המדע.

פיני בדש, ראש מועצת עומר, "השריף" של צפון הנגב, לא לגמרי מרוצה. "זה שהוא אומר באר שבע ולא נגב, זה כבר לא טוב. אני רוצה להאמין שהוא מתכוון למטרופולין באר שבע ולא שהתוכניות הגדולות ייתקעו בכמה קמ"ר של העיר באר שבע. ראש הממשלה היה צריך לומר במפורש: הנגב. אבל, בינינו, כשיורד גשם הוא יורד על כולם. אז כשהסייבר, התקשור, המודיעין והחברות האזרחיות שעובדות מולם יהיו פה - זה יתפזר בכל המטרופולין, לא חשוב איך קוראים לזה".

- מה צריך לקרות בפועל כדי שמשפחות יעברו לנגב? ולא שאנשי קבע והיי-טק אזרחיים ייסעו כל בוקר וכל ערב למרכז.

"בלי צעדים משלימים זה בטח לא ילך. המדינה צריכה לתת סל הטבות למי שיצטרף לחיים במטרופולין באר שבע. הסל חייב לכלול מגורים, חינוך ובריאות ברמה גבוהה. רק אם זה יהיה - נצליח במשימה. אנחנו לא משלים את עצמנו, לא נוכל להשאיר את כולם, מספיק ששליש או רבע יישארו לחיות כאן עם משפחותיהם וזו כבר מהפכה.

דיור איכותי פירושו צמוד קרקע, עם גינה רחבה, לא רבע דונם - כי לזה לא יבואו משפחות חזקות ממרכז הארץ. חייבים להוסיף כספים לחינוך - יותר שעות לימוד, יותר מורים איכותיים. וגם, וזה היום מטריד מאוד את הצבא, להגדיל במהירות את בית החולים סורוקה. שישימו חצי מיליארד שקל להגדלה ולהשבחת מחלקות, מתקנים ושירותים וזה כבר יביא רופאים ואחיות באיכות גבוהה. מובן שלצד פריסת שירותי בריאות, מגן דוד אדום, חדרי מיון בפריפריה. משפחות חזקות יבואו רק אם כל המשפחה תרגיש ותדע שהיא מקבלת לפחות, אם לא יותר, מאשר במרכז הארץ".

- למשפחות קבע וחברות אזרחיות יש דאגה מרמת חינוך, היעדר תעסוקה לבני ובנות הזוג.

"קודם כול אני רוצה להודיע לכולם שרמת החינוך בנגב יותר טובה ממרכז הארץ. זה כולל את ירוחם, דימונה, באר שבע, עומר, ערד, אופקים. הפריפריה משקיעה המון בחינוך. הרבה שעות, הרבה פרויקטים שלא מקבלים במרכז. לעניין מקומות העבודה: פארק ההיי-טק בעומר בהרחבה, ואנחנו מחפשים מהנדסות ומהנדסים חדשים. אנחנו מרחיבים את תחום התיירות. כל מה שמתוכנן וכרגע בהתהוות עוד ידרוש למעלה מאלף מקומות עבודה. צריך גם לזכור שהצבא הפריט את המזון, את ההכשרה המקצועית, התחזוקה, עבודות הפיתוח, עיר הבה"דים והמודיעין מוקמים על ידי חברות חיצוניות, ולחברות אזרחיות שנותנות שירותים לצבא יידרשו אלפי עובדים בעוד 5 שנים. אנחנו יודעים שהולך להיות דווקא מחסור חמור בכוח אדם. אני מציע לכל החברות שמחפשות השקעה - זה הזמן להשקיע בנגב. לא בעוד 5 שנים כי אז המחירים יהיו בשמיים".

- התחבורה מתפתחת בקצב, אפשר לגור במרכז ולעבוד בנגב.

"גם זה יקרה. מדובר ב-30,000 איש ואישה של הצבא, מהם בערך 10,000 משפחות קבע. חלק ייסעו, וחלק, אין לי ספק, ירצו לחיות בנגב. בהתנהלות נכונה שלנו בנגב ובממשלה נוכל להשאיר יותר ממחצית כאן. מאז שפיניתי את שבט טראבין שישב לי בבנייה לא חוקית על הגדר בשטח שלי, התחיל תהליך צמיחה מואצת. מחירי קרקעות ובתים בעומר עלו ב-300% בחמש שנים. על כל מגרש שמוציאים יש ביקוש של 1 ל-10. שרק ייתנו לנו לעבוד! שרק לא יפריעו לנו לעבוד!".

- על מה אתה מדבר?

"החסם המרכזי שיכול לשבש את הרצון שלנו בנגב להשאיר אוכלוסייה ולהביא משפחות זו רשות המקרקעין. הבירוקרטיה של מינהל מקרקעי ישראל הפכה אותה לרשות מקורקעי ישראל. תמיד היה איתם קשה מאוד, להזיז משהו מולם זה עבודה סיזיפית. אבל היום זה יותר גרוע. כמעט בלתי אפשרי להוביל פרויקטים ותוכניות של הרחבות ופיתוח. ואני מדגיש: הבעיה היא לא של התכנון. הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז דרום פועלת במהירות וביעילות גבוהה. הבעיה היא שאי-אפשר לקדם תוכניות עם רשות המקרקעין. הם שמים חסמים ומעמיסים בירוקרטיה. אותם מעניין רק דבר אחד: הכסף שהם מכניסים על הקרקע. אכלוס הנגב ממש לא מעניין אותם".

- הייתה לכם בעיה בזמנו עם גודל המגרש.

"בעיה גדולה שרק גדלה עוד יותר, ובנצי ליברמן (מנהל רשות מקרקעי ישראל - ס.ק.ל), לשם שינוי, לא אחראי עליה. תמ"א 35 קבעה את צפיפות יחידת קרקע בנגב ל-330 מ"ר למגרש, כולל בדימונה, בירוחם, באופקים, בעומר. הבעיה היא שלהביא וגם להחזיר הביתה לנגב אוכלוסייה חזקה, ולתת לה לגור בשליש דונם - זה לא אטרקטיבי. לפני שנתיים הגשנו ערעור על תמ"א 35, אני ברמה האישית, כיו"ר ועדה מקומית, כחבר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, כנציג הרשות לפיתוח הנגב - אלא שעד היום לא זומנו כלל לדיון.

"ישבתי עם ראש הממשלה על זה, הוא הנחה את מנכ"ל משרדו, כראש צוות המנכ"לים, לדון בנושא. יצא פרוטוקול של המנכ"ל הקודם, אייל גבאי, ובו קביעה שיש להחזיר את הצפיפות לרמה קודמת: חצי דונם או דונם למגרש. אבל עם פרוטוקול אי-אפשר לשנות את החוק ואת המציאות. הייתי בפגישה עם המנכ"ל הנוכחי, הראל לוקר, הייתי בפגישה עם בינת שוורץ (מנהלת מינהל התכנון במשרד הפנים - ס.ק.ל), עם בנצי ליברמן מרשות המקרקעין - כולם מבינים שנכון וצריך לתקן את החוק כדי שהנגב יהיה אטרקטיבי לאוכלוסייה חזקה. אבל מאומה לא בוצע. כל שבוע אני מתקשר ללוקר ושואל מה עם ממ"י, מה עם רמ"י, מה עם הנגב... תזוזו כבר...".

"לא מפחד מאף אחד"

- מה עם ראש הממשלה?

"בפגישה עם נתניהו אמרתי לו: יש לך הזדמנות פז. יש 6,000 משפחות רשומות ששוקלות להתיישב בנגב, אבל אין להן מקום. אין מספיק מגרשים לשווק בכל הדרום. עכשיו עובדים על 1,800 דירות בדימונה, על בנייה בבאר שבע, אבל יש אוכלוסייה חזקה וצעירה שמעוניינת להגיע ליישובים כפריים, ותיקים וגם חדשים, כמו שיזף, כרמית , חירן, אבל הכול תקוע. שום דבר לא זז".

- למי אתה מתכוון?

"הכול מתחיל ונגמר ברמ"י. ברשות המקרקעין מדברים על הוזלת דיור, על מענה, מדברים ומדברים. שרק יפשטו תהליכים, שרק יאשרו לנו כראשי רשויות מקומיות לתכנן, לפתח ולשווק לבד - אני מבטיח לכולכם שהקצב יגבר לפחות פי 3".

- למה לא עושים את זה?

"כי הם רוצים להחזיק את הכול ביד שלהם. ביד הקמוצה שלהם. שתהיה להם השפעה, שכולם יידעו שהמינהל קיים".

- בנצי ליברמן נוטה יותר לבנייה בהתנחלויות. אתה איש ימין, פעם צומת, היום ישראל ביתנו.

"אין לי בכלל בעיה עם זה, צריך לבנות עוד ועוד בהתנחלויות, אבל מה זה בכלל קשור? צריך לעבוד במקביל. זה לא כלים שלובים. חסרות דירות בכל הארץ ובטח שבנגב, אז אפשר גם וגם. רק שיפסיקו עם הכבדות שלהם. שיעבדו נכון".

בן 62, כבר 24 שנים ראש מועצת עומר. יישוב קטן, יעיל ועשיר. ירוק בחורף, ירוק בקיץ, עם כבישים רחבים במיוחד ותחושת רווחה. עומר יושבת על שטח קרקע גדול, פי 4 משטח השיפוט של בת-ים למשל, בתוך ים גבעות, צמודה, מצפון-מזרח, לבאר שבע. בדש, איש חסר מנוח, ידו בכל ויד כל בו, סוער, לוחם, בוטה, שוצף, "לא מפחד מאף אחד", "אף אחד שלא יתעסק איתי...". מכיר כל אבן, עץ, חריגת בנייה, ונדליזם, ותמיד רעב לעוד - עוד פיתוח עוד מאבק. "אני מכין את עומר ל-50 השנים הבאות". בקרוב יהיה גם אגם לשיט, מגרש גולף של 600 דונם, בית מלון, מכללה אקדמית פרטית, בית חולים פרטי לשיקום, לסיעוד, ליולדות ומלונית. בדש מציין, כי סורוקה עמוס ביולדות בדואיות ולכן מרבית היולדות היהודיות בנגב בוחרות ללדת במרכז הארץ. בעומר 100% בוגרי התיכון מתגייסים לצבא, 84% ליחידות קרביות. וכל כולה - 8,600 תושבים, כולל ילדים וקשישים, והתחייבות לסגור את היישוב ב-10,000.

- אז למה עומר היא לא שכונה של באר שבע?

"תושבי עומר, אילו חוברו כשכונה לבאר שבע, לא היו גרים בעומר. אם עומר לא הייתה עצמאית, הכול פה סביב היה בדואים, שכל יום מקימים מבנה חדש, לא חוקי, משתלטים על האדמות והמדינה מפחדת לפנות אותם. גם כפר שמריהו וסביון הן מועצות, לא שכונות של תל אביב. אנחנו אמנם קטנים, אבל מתנהגים כמו גדולים. ענקים. מה יש לחבר אותנו לאחרים? אני עושה הכול לבד, לא מקבל שקל מהמדינה, אנחנו בין 20 הרשויות האיתנות, ו-20 שנה אני מקבל פרס על ניהול כספי. בכלל איפה אנחנו ואיפה באר שבע? התקציב שלהם 1.3 מיליארד שקל ושלנו 80 מיליון. מה יש לחבר פה? לפני כמה שנים היה שימוע למיזוג רשויות. אמרתי להם שלבאר שבע לא נעזור, אבל אותנו היא תחסל... הם הבינו. זה שיחרר אותנו מהעונש של באר שבע".

- המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס מדרג את עומר במקום ה-10, הגבוה ביותר, לצד סביון וכפר שמריהו. באר שבע במקום ה-5, שכנים אחרים שלך - תל שבע, רהט ועוד - בדירוג שואף לאפס.

"אז את רוצה לתת לנו עונש שאנחנו טובים, מתפתחים וכל הזמן רצים קדימה? את רוצה להוריד אותנו כדי שיהיה שוויון באפס? בחיל האוויר עשו בזמנו סקר מעבר משפחות לנגב: 10% אמרו שישקלו לעבור, 95% מהם אמרו שאם כן יעברו אז רק לעומר. לכן נתנו לי להקים שכונה צבאית, כמובן בלי שום הטבות כי אני לא צריך ולא רוצה הטבות. בכירים ביחידות התקשוב ו-8200 העוברות דרומה מתנים את מעבר המשפחה רק למגורים בעומר, לכן יש עלינו לחץ להקים עוד שכונה צבאית. ועוד לא דיברנו על משפחות חברות ההיי-טק שעושות עלייה דרומה, עם העדפה לפארק ההיי-טק שלנו".

- לא כולם בכירים, לא כולם יכולים לשלם את עלות הבתים בעומר (לפני 5-6 שנים עמד מחיר מגרש של 600 מ"ר על 380,000 שקל. היום המחיר הוא 1.5 מיליון שקל. מחיר בית נע בין 3-7 מיליון שקל).

"הנגב גדול, יש מקום לכולם, יש בו תנאי חיים ומגורים שונים ומגוונים, איך שבא, איך שאפשרי. תאמינו לי, יופי של מקום! יופי של חיים פה בנגב. אצלנו בעומר אין עוד הרבה מקום, יש לנו 2,600 משפחות ויש החלטה חד-משמעית שהיישוב לא יעלה על 3,000 משפחות. יעד רשמי סופי הוא 10,000 תושבים. נותרו לנו לשיווק 62 מגרשים של 600 מ"ר ו-36 של 1,000 מ"ר. וזהו. יש לנו אמנם תוכנית לעוד 380 מגרשים נוספים של 600 מ"ר, לפני הפקדה, אלא שרשות המקרקעין - שהיא כאמור צרה גדולה ובעייתית - מתעקשת שיהיה רק 330 מ"ר ליחידה. למה? אולי כי לדעתם אין מספיק מקום בנגב. אלוהים או האגו שלהם גורם להם להתעקש לצמצם. כבר הודעתי שאם הם לא סוגרים איתי מיד, שאם אני לא מקבל מה שאני צריך - אז אני סוגר את הבסטה. יהיו עוד 100 משפחות, וזהו זה".

- למה לא להגדיל את היישוב? יש קרקע, יש ביקוש, יש כסף.

"כי אנחנו רוצים להישאר יישוב כפרי, איכותי, שהתושבים יכירו זה את זה. יש פה פעילות קהילתית כפרית לתפארת, עם עזרה הדדית. אצלנו גני הילדים הם מגיל שנה, מ-7:45 בבוקר עד 16:45 אחרי הצהריים במחיר של 2,350 שקל לחודש, בסבסוד המועצה. החינוך האיכותי הזניק אלינו את משפחות ההיי-טק ואת משפחות הצעירים שלנו שחוזרים הביתה. בית הספר היסודי שלנו הוא הכי גדול בדרום במגזר היהודי, ממוצע 28 תלמידים, במימון תקציב המועצה. יש גם שכונה פורחת של בתים קטנים ומטופחים המיועדים רק לבוגרי גיל 60, עם עזרת המועצה. יש 1% תושבים דתיים וחרדים, כולם מכבדים את כולם, אבל החינוך ממלכתי. אין מועצה דתית, אין חברה קדישא. יש 5 בתי כנסת, מניין רק בשבת, ושני מקוואות - אני מממן פה הכול לבד, בכסף שלנו. אבל כשבאו וביקשו מקווה אמרתי: זה בשום אופן לא ימומן מתקציב המועצה. רוצים? שמשרד הדתות יממן.

"אין במועצה עובדי קבלן. יש בית עלמין מושקע. אפשר להיקבר איך שרוצים - בארון או בלי ארון, במוזיקה קלאסית או בג'ז, עם איזה רב שרוצים או בלי, כל שירותי הדת בחינם. לא כל אחד יכול לקנות חלקה, יש תקנון קשוח שקובע מי יכול להיקבר כאן ומי לא. בקיצור, אנחנו כפר קטן, נפלא וטוב, וכך רוצים שיימשך".

מתחרים על חברות ההיי-טק

בין ראשי הרשויות בדרום מתקיים מאבק קשה, תחרות עזה, בה הכול מותר, על השתלבות חברות ההיי-טק האזרחי בפארקים שבשטחי השיפוט. זה החל מזמן, אבל מתחמם ומתלהט מיום ליום. "רק ב-3 החודשים האחרונים גנבו לי 2 חברות היי-טק", אומר בדש. "הם מסתובבים אצל החברות, מסתובבים בפארק ההיי-טק שלנו ומרחרחים. שומעים מה אני נותן להם ומיד אומרים 'בואו אלינו, אנחנו ניתן לכם יותר'".

- מי זה "הם", ה"מרחרחים"?

"אני לא יודע, אני כן יודע שיש מצב שחברה שיושבת בפארק ההיי-טק שלנו תזוז ק"מ אחד בקו אווירי לפארק של באר שבע וכבר תקבל הטבות נוספות. אני לא מבין את זה, אבל אל דאגה, כבר דאגתי שזה לא יקרה יותר".

- זו תחרות, אתה לא "גנבת"?

"אני לא יכול להגיד שלא גנבתי, כן גנבתי חברות, אבל רק לפני שהתמקמו, לא אחרי שהחברות כבר יושבות. תחרות זה טוב, אבל לא תחרות הרסנית. זה בסדר בשלבי המו"מ, אבל לא אחרי שהתמקמו. זה לא הוגן".

- יש מאבק ביניכם על מגורי משפחות בכירי הקבע וההיי-טק?

"לא, משפחות זה אינטרס של כולם. יש כזה פוטנציאל גדול, שיש די לכולם. לכל יישוב יש את הקסם שלו. אני עוזר לאחרים, ארגנתי פגישה בין מנהלת המגורים של צה"ל לראש עיריית ערד, להקים אצלו שכונה צבאית כמו אצלי. יש חשיבות גדולה להקים שכונות כאלה בדימונה, בירוחם, בערד, ולזה צריך עזרה".

- ובאר שבע? אצל רוביק דנילוביץ?

"זו עיר חזקה ויש לה יכולות להרים פרויקטים כאלה בעצמה, אין לה בעיה. לי יש ניסיון להקמת שכונה צבאית ביישוב קטן, ובשמחה אני תורם מניסיוני. גם אנחנו מעוניינים להקים עוד שכונה צבאית עבור התקשור והמודיעין".

- בבחירות האחרונות קיבלת 79%, אבל אחוזי ההצבעה היו עלובים - 60%. מה זה אומר?

"אנשים לא באו לקלפי כי ידעו, היו בטוחים שאני לוקח. למה לצאת מהבית?".

- אתה "מנטור" לחמישה ראשי מועצות, מה אתה אומר להם?

"אני אומר לכל מי שנכנס לתפקיד: תבחר לך כותרת ל-10 השנים הבאות, היא תלווה אותך וממנה תגזור את הפעילות שלך כל העשור".

"צריכים לשחרר אותנו מהעונש של תאגידי המים"

- אתה עובר על החוק ומסרב להקים תאגיד מים.

"זה חוק מטומטם שגרם לסרבול, לעליית מחירים מטורפת, לעודף כוח אדם - כשההתייעלות והשירות שואפים לאפס. תאגידי מים הפכו לגוף הכי שנוא במדינה... צריכים לשחרר אותנו מהעונש הזה. הודעתי להם שגם אם יכניסו אותי לבית הסוהר אני לא אעניש את התושבים שלי ולא אקים תאגיד מים וביוב בעומר. נקודה.

"נציבות המים תבעה אותי בבית המשפט, עם כל 20 הרשויות החזקות שמסרבות להקים תאגידי מים. הם חזקים על חלשים, הם הטילו סנקציות על יישובים פחות חזקים, ביטלו מענקים, ביטלו תקציבי פיתוח. ככה סחטו אותם והם נאלצו להקים תאגידי מים. אני, כעומר, נתבע היום על 8 מיליון שקל בגין אי-הקמת תאגיד מים. עכשיו תגידו לי למה אני צריך תאגיד. יש לנו מכון טיהור מהמתקדמים בארץ שממחזר את כל המים ברמה של שתייה אקראית, כל הגינון הציבורי מושקה במים מושבים, כל הצנרת שלי עברה התחדשות. יש מערכות כפולות חדשות של צנרת - אחת להשקיה של מי קולחין, והשנייה למערכות מים לשתייה בבתים.

"אצלנו פותחים ברז ושותים מים מינרליים, מי מעיין. הגבייה אצלי 100% ורמת השירות מעולה. 5 דקות מהודעה על פיצוץ צינור מגיע צוות מעובדי המועצה, יום ולילה... בבאר שבע הייתה לאחרונה שכונה שסבלה שבוע בלי מים, איפה היה התאגיד? אצלי זה לא יכול לקרות.

"בכלל, ככל שהעסק יותר גדול האזרח נעשה יותר קטן והשירות יותר גרוע. למה לקחת מערכת שמתפקדת 100 אחוז ולחבר אותה למערכת מסורבלת ושנואה? אני לא אתחבר! אנחנו כרגע פועלים בכנסת לחקיקה שתפתור מחובת תיאגוד, קודם כל את הרשויות האיתנות".

"לבנות בית בלתי חוקי לוקח יום, להוציא צו הריסה צריך שנתיים"

לפני כ-5 שנים סער הנגב. בדש נגד שבט הטראבין. שבט טראבין נגד בדש. שלוש מכוניות שרפו לו, גם מטוס ססנה שהוא מחזיק עם עוד 3 שותפים. רימונים נזרקו על בניין המועצה, יריות ברחוב, איומים על חיי המשפחה, מאבטח צמוד לראש המועצה ולביתו. בסופו של דבר, לא רק שהמבנים הוסרו, אלא גם המסגד שנבנה.

"זה היה תהליך ארוך, קשה ואלים של שבט מוכר וקשוח - הטראבין - שישב על הגדר, בשטח ההרחבה של עומר. הפינוי, אחרי שנים של מאבקים, התנהל בסוף בהסכמה. הם ידעו שאני גם נחוש, גם לא פוחד וגם הוגן. הגענו להסכם עם רוב השבט, הם קיבלו פיצויים מוגדלים ואחר כך סייעתי בהקמה של שכונה נפרדת עבורם מדרום לרהט. היום אנחנו חברים".

- איזה פיצויים שולמו?

"הפיצויים המוגדלים שולמו בחלקם על ידי המינהל, וחלק הועמס על הוצאות הפיתוח של השכונות החדשות בעומר. כל משפחה מבני השבט קיבלה מגרש מפותח חינם, ובסך הכול 180,000 אלף שקל למשפחה, על מגרש של דונם מפותח. ואם יש לאדם 4 נשים - זה כפול 4".

- הרבה שנים שהמדינה מדברת על הסדרת יישובי הבדואים.

"המדינה מנסה להוביל מהלך של הסדרת הפזורה בנגב ומעבר ליישובי קבע, אבל עד היום לא הייתה הצלחה, בשום תוכנית, כי המדינה לא יודעת מה שהיא עושה. הניסיונות בעבר נכשלו כולם כי לא הייתה נחישות, לא הייתה עקביות. התנאים וגובה הפיצוי השתנו כל הזמן בהתאם לאיומים וללחצים. מי שהגיע מוקדם ובשקט להסדר, קיבל בסוף משמעותית פחות מזה שהתנגד בכוח - אז למה שיסכימו? בפינוי טראבין היה חשוב לי שיידעו שהראשון שהסדיר את הפינוי והאחרון שחתם רק אחרי 8 שנים - יקבל בשקלים אותו סכום, אפילו בלי הצמדה. מי שעשה מהומות, פונה בכוח ונהרס לו ביתו בכוח, לא קיבל מהמועצה שקל פיצויים. הפיצוי ניתן תמורת מעבר ברצון טוב. המדינה חייבת להבין שאם יהיה ברור לאנשי הפזורה שהפיצוי יהיה אחיד, חד-משמעי ולא ניתן לשינוי באיומים, וכי מי שלא יתפנה בזמן שנקבע וייאלץ את המדינה להרוס את ביתו לא יקבל פיצוי - אז כולם יתכנסו למהלך".

- מה הפתרון שלך?

"אני מנסה להוביל מהלכים להקמת בית משפט מיוחד לנושא קרקעות, שכל מי שיש לו תביעת בעלות שיגיש אותה, ובית המשפט יתחייב לפסוק ולהחליט תוך 5 שנים. לא יותר. מי שהאדמה שלו יקבל 100% תמורה, ומי שלא - יקבל 0%. נכון להיום היו 700 פסקי דין - המדינה ניצחה בכולם.

"במקביל, יש לקבוע שכל אחד מאנשי הפזורה יתחייב, בתוך 5 שנים, להחליט לאיזה יישוב קבע יעבור, ואם צריך להוסיף עוד 5-6 יישובים חדשים - אז שיוסיפו. המדינה תחליט כמה היא נותנת פיצוי, אבל הוא חייב להיות הוגן ומיידי. הכסף הוא שולי, הקרקע היא היקרה. מרגע ההחלטה צריכה להיות התארגנות כמו בפינוי גוש קטיף. חקיקה, ארגון המשטרה והצבא ואחרי 5 שנים ויום - נכנסים ומפנים את כל ה-120,000 הבתים הלא-חוקיים. בינתיים הבתים האלה מתרבים בקצב, כל יום עוד 5 בתים חדשים לא חוקיים, ואף אחד לא משמיע קול. כשדיברו על שני בתים בחוות גלעד והאולפנה כל המדינה זעמה וגעשה. אני מחכה שיהיה זעם דומה על כל בנייה לא חוקית בנגב".

- התוכניות, כל פעם של שר אחר, לא עובדות.

"קודם כול זה הפחד. מפחדים להתעסק איתם. כולם מפחדים החל מהשופטים ועד אחרון הסוהרים. המדינה פוחדת, הפוליטיקאים והפקידים בממשלה ובשטח מאוימים, לא רוצים להסתכן ולסכן את המשפחות שלהם, אז כולם טאטאו את הבעיה מתחת לשטיח. אבל זה הפך להר געש סוער ומתפרץ כמו שראינו באחרונה ועוד נראה יותר ויותר".

- מי מפחד?

"כולם".

- המשטרה?

"לדעתי, המשטרה בעבר פחדה, היום כבר לא. היום המשטרה עושה כל מה שצריך, והחסם הוא בתי המשפט".

- שופטים מפחדים?

"הרבה יותר מסביר שיש פחד. הייתי בהרבה דיונים בנושא בעיות בדואים וזה היה קרקס אחד גדול. המשטרה מתוסכלת, היא עושה עבודה נחושה, אבל אחר כך בתי המשפט שולחים את אלה שהתנגדו לה בכוח וגם נתפסו על חם, למעצר בית מגוחך. לבנות בית בלתי חוקי לוקח יום, אבל צריך שנתיים ושלוש להוציא צו הריסה.

"צריך לחוקק חוק אחיד שיקבע שמי שביתו נהרס בצו בית משפט והוא בונה אותו מחדש - הולך לבית הסוהר לשנים. את היישוב הלא חוקי אל-ערקיב הרסו ובנו עד היום כמעט 60 פעם. כל פעם עם כוחות משטרה וקבלנים שמקבלים ים של כסף... זו מדינה מתוקנת או מדינה מטומטמת?"

"עוד אבסורד: נגיד שניתן צו הריסה, מגיעים לשטח ואז הבדואי רץ לבית המשפט ומבקש עיכוב ביצוע. גם כשהוא מבקש את זה מאותו שופט שכבר הוציא על השטח הזה כמה וכמה עיכובי ביצוע וצווי מעצר - הוא מקבל שוב ושוב עיכוב. מה אומר השופט? שצריך לבדוק. ואני אומר לו: כבר בדקת, אתה בעצמך, כמה פעמים, אז מה יש שוב לבדוק? זאת מדינת חלם".

- ועוד לא דיברנו על דוד בן גוריון.

"רק ברגע שיפסיקו לצטט את בן גוריון - אדע שהמצב בנגב בסדר".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נדל"ן ותשתיות?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות