ליגיונרים חוזרים הביתה? לפעמים זה דווקא מצליח

כולם זוכרים את הכישלון של ברקוביץ' והפרישה המהירה של רביבו, אבל היו כמה שחקנים שהראו כי אפשר גם אחרת ■ פרק ב' של בניון ומכבי חיפה יצא לדרך

יוסי בניון / צלם: רויטרס
יוסי בניון / צלם: רויטרס

אז יוסי בניון חוזר בגיל 34 לליגת העל. אחרי קריירה מוצלחת מאוד בת 12 שנה בחו"ל וכשמאחוריו גלריית קבוצות מפוארות בהן שיחק, כולל ליברפול, ארסנל וצ'לסי - הילד מדימונה ילבש בעונה הקרובה, שוב, את הירוק של מכבי חיפה.

‏המקרה של רוני רוזנטל, ליגיונר מצליח שפרש בחו"ל - הוא נדיר. מרבית הכדורגלנים הישראלים שעושים חיל מחוץ למדינה בדרך כלל חוזרים לכאן בשלב מסוים. הרזומה האירופי יוצר הר של ציפיות סביב השגריר ששב הביתה, אבל אלו לא תמיד מתממשות. לרגל הקאמבק של בניון, החלטנו לחזור אל חמש דוגמאות בולטות כאלו מן העבר.

‏‏‏1. חיים רביבו. אחרי שבע שנים בספרד וטורקיה, רביבו החליט לחזור בגיל 31 אל מיזם כוכבים שאפתני של מי שאיתו נכנס גם כשותף בעסקים, ג'קי בן זקן. לרביבו חברו במ.ס אשדוד שמות גדולים כמו יוסי אבוקסיס, אלון חזן, שי הולצמן, ז'אן טלסניקוב, אסי דומב ואיציק זוהר - אבל על המגרש העניינים לא ממש תקתקו. ב-12 משחקים‎ ‎בהם הספיק להופיע לפני שנפצע והודיע על פרישה ממשחק, רביבו נראה טוב יחסית, כבש 6 שערים והוסיף כמות זהה של בישולים, אך הקבוצה לא התרוממה וסיימה את עונת 2003/04 במקום השביעי בלבד בליגת העל (מתוך 12 קבוצות).

‏‏2. איל ברקוביץ'. אולי הכישלון הגדול ביותר שזכור בקרב הליגיונרים החוזרים. לפרויקט "הגלאקטיקוס" של לוני הרציקוביץ' במכבי ת"א, שמומן גם בתמיכת בעלי קבוצת הכדורסל של המועדון דייויד פדרמן, הגיעו "הקוסם" בן ה-33, וגם ג'ובאני רוסו ואבי נמני שחזר מגלות בבית"ר ירושלים. המנויים נחטפו, הציפיות נסקו, אבל ברקוביץ' לא הבריק על המגרש, נפצע רבות, איבד את מקומו בהרכב וברח "לדבר עם התנינים" בחמת גדר. לקראת סוף העונה, אותה סיים עם 2 שערים בלבד, התפרץ בקללות עסיסיות כלפי השופט מאיר לוי, וגמר קריירה ענקית בקול ענות חלושה. מכבי דורגה בסוף השנה במקום השישי בלבד בליגה.

‏‏3. אליניב ברדה. אחרי שש שנים גדולות בבלגיה, שכללו 67 שערים, 50 בישולים, אליפות אחת, שני גביעים והופעות בליגת האלופות במדיה של גנק - חזר ברדה בן ה-32 בקיץ הקודם לקבוצת נעוריו, הפועל ב"ש. הוא קיבל מאלונה ברקת מענק חתימה של 1.8 מיליון שקל ברוטו, והקאמבק שלו ייזכר בסך הכל כמוצלח: המספרים העונה אמנם לא היו מפוצצים (7 גולים, 6 בישולים), אבל ב"ש בהנהגתו - שנה אחת בלבד לאחר שניצלה מירידה במחזור האחרון - סיימה את העונה כסגניתה של האלופה מכבי ת"א.

‏‏4. אלי אוחנה. בניגוד לשמות האחרים ברשימה, הסמל הבית"רי חזר הביתה בגיל צעיר יחסית (27), כשכוחו עדיין במותניו - והתוצאות בהתאם. אחרי שלוש שנים מצוינות במכלן הבלגית (שכללו זכייה בגביע המחזיקות) ועוד אחת בבראגה הפורטוגלית, החלוץ נחת בבית"ר ירושלים ב-1991 היישר לליגה השנייה (אז הליגה הארצית). הוא כבש 17 שערים והחזיר את בית"ר לליגה הלאומית, ומיד בשנה שלאחר מכן הוא גם זכה עם בית"ר באליפות המדינה. ממשחק הוא פרש רק ב-1999, כשבסך הכל הוא רושם 65 שערים ב-144 הופעות בקדנציה השנייה שלו בבית"ר, ומוסיף עוד שתי אליפויות לרזומה (1997 ו-1998).

‏‏5. שלום תקווה. הקשר ההתקפי המבריק והשביר יצא לאירופה ב-1988, ועד 1996 שיחק במספר קבוצות בבלגיה, צרפת ושווייץ (למעט הפוגה של עונה אחת ב-1993/94 בה חזר למכבי נתניה). בגיל 31, עם ברכיים מרותכות, הוא ביצע את הקאמבק שלו להפועל ת"א, והיה בורג מרכזי בפריחה האדומה המחודשת, שהגיעה לאחר הפרטת הקבוצה ההסתדרותית שנמכרה לסמי סגול, משה תאומים, מוטי אורנשטיין ורפי עגיב. עד שפרש בשנת 2000, תקווה הספיק לזכות עם הפועל בשני גביעים (1999 ו-2000), באליפות אחת (2000) ובעוד "אליפות שרוכים" אחת (עונת בית שאן, 1997/98).

צרו איתנו קשר *5988