ילדות נשכחת: על אילו ספרי ילדים ממליצים הסופרים?

בתחום ספרי הילדים מככבות מדי שנה אותן קלאסיקות, שמותירות מאחור ספרים חדשים וטובים ■ סופרי ומאיירי ספרי ילדים, פסיכולוגים וחוקרי ספרות ממליצים על הספרים הטובים ביותר שלא זכו להכרה ולהפצה הראויות

ספרים / צילום: שאטרסטוק
ספרים / צילום: שאטרסטוק

כמעט בכל ז'אנר ספרותי נמצא מגוון נאה של ספרים שזוכים לאהדת הקוראים וספרים ישנים המפנים את מקומם על המדף לטובת חדשים שמופיעים. בגיל הפעוטות והגן לעומת זאת, רשימת רבי-המכר נכנסה עמוק למקפיא לפני עשרות שנים, ומאז רק מעט השתנה. "מעשה בחמישה בלונים", "איה פלוטו", "תירס חם", "סיר הסירים" ועוד כמה נכסים, ראויים בפני עצמם - ממוקמים מדי שנה בראש רשימות רבי-המכר לפעוטות ומשאירים מעט מקום לאחרים, בין אם חדשים יותר ובין אם קלאסיקות ראויות אחרות.

"ילד כל הזמן גדל ומשתנה. זה משגע. לעומת זאת, ספר נשאר בדיוק כמו שהדפיסו אותו", נדרשת לסוגייה הסופרת אלונה פרנקל ("סיר הסירים", "ספר הפילפילים"), "לכן הילד מסתכל בספר ויכול למדוד עצמו לעומתו, להשוות, ולגלות דברים שאולי בגיל 4 לא שם לב אליהם ועכשיו בגיל 6 - הוא מגלה. זה כיף. גם אנשים מבוגרים רואים שחידשו ספר שהכירו מילדות והם קונים בשקיקה, ויכולים ללמוד גם על עצמם הרבה. זה מעין אומדן לחיים ולהשקפת העולם, כמו נייר לקמוס".

פרופ' מירי ברוך, חוקרת ספרות ילדים, המלמדת באוניברסיטה העברית ובמכללת לוינסקי, מוצאת הסבר היסטורי לדחיקתן של קלאסיקות ראויות רבות. ברוך: "הספרות מלפני שנות ה-70 היא מאוד איכותית מבחינת השפה. מרבית הספרים הפכו לרבי-מכר. ואז ב-1979 חל המהפך שמייחסים ליהודה אטלס, ו-90% מהספרים בגיל זה החלו לצאת בשפה נמוכה יותר, במעין ניסיון לחקות שפה של ילדים. הספרות הזו עוסקת בנושאים שמהם נמנעו בעבר, כמו גירושים והומוסקסואלים וגם הולכת לכיוון פסיכולוגי, אבל היא לא מעשירת שפה. כתוצאה, הדור של 20 השנה האחרונות מדבר ב'כזה' ו'כאילו'".

אבל ברוך מזהה גם תופעה חיובית: "על הרקע הזה, החלו להתרפק על ספרות שגם מתאימה וגם כתובה היטב ויש מהלך מבורך של השנים האחרונות מצד ההוצאות כנרת, הפועלים והקיבוץ, שנרתמו להוציא קלאסיקות נשכחות משנות ה-50. גם דני קרמן התגייס להוציא יצירות של דודי שמחה וע. הלל. זה נפלא".

הממליצה: אלונה פרנקל, סופרת ילדים. בין השאר כתבה את "סיר הסירים"

"קריקטור הנחש הטוב", "שלושת השודדים", "החיה המוזרה של מסייה ראסין" מאת טומי אונגרר, עם עובד וצלטנר

"אונגרר הוא בן 83, יליד שטרסבורג במזרח צרפת, מקום שעבר הרבה פעמים בין גרמניה לצרפת ורוב האנשים שם דוברים את שתי השפות. הוא היה תלמיד בתקופת מלחמת העולם וכבר אז החל לצייר. יש הרבה פנים לקריירה שלו. הייתה תקופה שבה חי בארה"ב וצייר פלקטים נגד המלחמה בווייטנם. הוא גם כתב וצייר ספרי ילדים, עם משהו קצת אנרכיסטי, דבר שאני מאוד אוהבת, וגם הומור שחור, עם ערך מוסף של אירוניה".

ספרים / צילום: יחצ
 ספרים / צילום: יחצ

הממליץ: דני קרמן, אייר מעל 450 ספרים, רובם לילדים, ביניהם "הילד הזה הוא אני" ו"האריה שאהב תות". כתב גם 12 ספרי ילדים לבתו מאיה ולנכדתו זואי

"הילדה שלא ידעה לישון" מאת אורית אבני בר-און, כתר

"בר-און, ישראלית שחיה בבוסטון, היא פסיכיאטרית שהייתה בתפקיד בכיר בהרווארד. אני מקבל טקסטים מאנשים כמעט בכל יום. הרוב הגדול לא ראוי אפילו לדפוס. במקרה שלה הטקסט היה נפלא. אני בדרך-כלל לא אוהב חרוזים אבל זה כתוב בחריזה מושלמת. הבחורה מאוד מוכשרת".

"כל ילדי הגן" מאת אלי שרייבר "חתולי" (הוצאת כתב)

"איירתי אבל לא כתבתי. זה ספר נפלא. כתוב בהומור ממזרי שגם מבוגרים יוכלו ליהנות ממנו. 'חתולי' כתב כ-20 רומנים והוא אחד הסופרים הטובים בארץ. 90% לא שמעו עליו, והיתר מעריצים אותו. גם נתן זך כתב עליו שהוא סופר גדול".

"מעשה בחתול שנולד עם צל של כלב" מאת מיכאל דק, הוצאת אחיאסף

"זה ספר שאיירתי. הספר מצוין ואני ממליץ על הכתיבה, לא על האיור. זו כתיבה שנונה מאוד. דק הוא איש חכם ותרגם בין היתר את הספרים של אריך קסטנר. יש בו משהו בכתיבה שמזכיר את קסטנר, מין הומור ייקי שכזה".

ספרים / צילום: יחצ
 ספרים / צילום: יחצ

הממליצה: גליה עוז, כתבה את סדרת "שקשוקה", שעליה קיבלה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים

"מילות קסמים" - סדרת ספרי המכשפות של רונית חכם (הוצאת איילות)

"קראתי את סדרת המכשפות של רונית חכם לילדיי מגיל ינקות. סדרה שמתפקעת מיצירתיות והומור פרוע. לפעמים אני חושבת שכל מה שתינוקות צריכים בשביל להתפתח זה שני אלו, יותר מכל חוג וג'ימבורי או צעצוע יקר. לא צריך לקרוא ספרים פרקטיים או חינוכיים אלא את אלה שהם הכי יפים".

ספרים / צילום: יחצ
 ספרים / צילום: יחצ

הממליץ: יהודה אטלס, סופר וסטיריקן. מחבר "הילד הזה הוא אני" וגלגוליו השונים וסדרת ספרי "ילדים גדולים" שחוקרת את ספרות הילדים

"גמד אחד" מאת שלומית אולצ'יק, ספריית פועלים

"ספר ילדים נשכח לראשית קריאה, שניתן למצוא די בקושי, רק בחנויות יד שנייה. ספר שמומלץ לפעוטות כספר ראשון, שיפתח בפניהם צוהר אל קסם הקריאה. שירים קצרים שמלווים בציור, מעשה ידיה של המחברת. שירים שדרכם משתקפת נקודת הראות של גמדים, כלומר אנשים קטנים, כלומר ילדים. מתחת לפשטות לכאורה יש הרבה רגישות וחוכמת חיים".

"כינור הפלא", כתב ואייר קוונטין בלייק

"ספר מצויר קסום, שלא זכה אצלנו להכרה ולתפוצה הראויה. איש צעיר עובר בשוק וקונה בו, בכספו האחרון, כינור. כשהוא מתחיל לנגן דגים קופצים מהנהר ומעופפים באוויר, עוגות וגלידות צומחות על העצים, הפרות באחו מתכסות בכוכבים זוהרים ומקטרתו של קבצן נודד מתחילה להפיק זיקוקין די-נור. זה ספר על כוחה של אמנות של הוצאת עם-עובד, שוודאי רוב העותקים של המהדורה היחידה שהוציאה עדיין נמצאים במחסן".

"סבתא אשפתא", כתב ואייר: טומי דה-פאולה

"ספרו היחיד של דה-פאולה שתורגם לעברית (על-ידי הח"מ). הגרסה האיטלקית, הימי-ביניימית, של סיפור 'שוליית הקוסם'. העוזר ה'אהבל' של קוסמת רואה את גבירתו מצמיחה אטריות מהבילות מקדירת חימר בעזרת לחש קסם, אך אינו קולט את הלחש שמפסיק את הנביעה. כשהקוסמת נעדרת הוא מנסה את כוחו, וכיוון שאינו יודע איך להפסיק, העיירה כולה עומדת לטבוע בים של אטריות".

ספרים / צילום: יחצ
 ספרים / צילום: יחצ

הממליצה: ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית, אוניברסיטת תל-אביב

"דרקון - אין דבר כזה", מאת ג'ק קנט, עם עובד

"בילי הופתע לגלות יום אחד בחדרו דרקון קטן. הוא מספר זאת לאמו אך היא מבטלת את דבריו וקובעת 'דרקון - אין דבר כזה'. הדרקון נמצא ליד בילי במהלך היום, מנסה להסב את תשומת ליבו אך בלית ברירה בילי מתעלם ממנו וכך גם האם. לאט-לאט הדרקון גדל וגדל, מפריע ותופס מקום בבית, עד שכבר לא ניתן להתכחש לו. כשבילי עומד על כך שהדרקון קיים ומלטף את ראשו, חוזר הדרקון לממדיו הקטנים. הרעיון בבסיס הסיפור הוא שאי-אפשר להתעלם מקשיים על-ידי הכחשה. ילדים פוגשים לעיתים קרובות תגובות של הכחשה מצד המבוגרים, שנדמה להם שכך יקלו על הילדים, אך זה רק מעצים להם את הפחדים".

ספרים / צילום: יחצ
 ספרים / צילום: יחצ

הממליץ: ד"ר יעקבה סצ'רדוטי, ראש החוג לספרות ולספרות ילדים, מכללת לוינסקי לחינוך

"אפצ'יקונת" מאת נעמי בן-גור, הקיבוץ המאוחד

"העכברונת סניזי נוהגת להתעטש ולהפריע ליתר העכברים בשעה שהם משחקים בינגו, צובעים-בצבעי גואש ומשחקים בארגז החול, שכן עיטושיה מעיפים את המשחקים, ומורחים את הצבעים. העכברים אף מחברים שיר גנאי אודות סניזי, אך הדבר לא גורם לה להתכנס בתוך עצמה ואינו מרחיקה מחברת הכלל. סניזי נלחמת על מקומה ומוכיחה לעכברים שהעיטוש שלה יעיל במיוחד דווקא בעתות משבר, שכן רק העיטוש מצליח להבריח את אויבם המשותף - החתול. הספר ראה אור לראשונה ב-2001".

"הנסיכה שלבשה שקית נייר", מאת רוברט מאנץ', ידיעות ספרים

"סיפור נסיכות פמיניסטי על הנסיכה אליזבת שעולמה מתערער כאשר דרקון מחריב את ארמונה, שורף את בגדיה וחוטף את הנסיך רונלד, ארוסה. הנסיכה אינה ממתינה לעזרה ניסית, אלא יוצאת למסע במטרה להשיב אליה את רונלד. היא מצליחה לתעתע בדרקון ולהתיש את כוחותיו, וכך מצילה את רונלד החטוף. במקום להודות לה על תושייתה, מבקר רונלד את הופעתה החיצונית המרושלת ושולח אותה להתלבש כמו נסיכה אמיתית. אליזבת כועסת, והחתונה מתבטלת".

"אבא לא רוצה לישון", מאת קים יאנד סו, אגם

"סיפור על מערכת יחסים בין אב לבתו ברגעים של טרום שינה. האב 'מסרב לישון' והבת בלבוש הדמות ההורית מגייסת את חבריה הדמיוניים למלאכת ההרדמה. מהקרקע הביתית היציבה והבטוחה מרחפים האב וביתו אל עולם הדמיון והחושים. כאשר האב, למרות המסע בצליל ובצבע, עדיין מסרב 'ללכת לישון', שולפת הבת ספר מהמדף. תחת שמיכת הפוך, מתכנסים השניים לקריאת סיפור. כשהיא חבוקה בזרועות אביה המגונן, נרדמת הבת והסדר השקט חוזר אל כנו".

"חולצה של שקט בבקשה" מאת ציפי פינגלה, יסוד

"דניאל הוא ילד עם הפרעה של קשב וריכוז. בכל פעם שהוא בגן, קופצות הדמויות המעטרות את חולצתו ומפריעות להתנהלותו: הפיל שופך את קנקן המים, העכבר מנתר אל השולחן, והליצן רוקד ומשמיע קולות. דניאל אמנם משליך את התנהגותו על אובייקטים חיצוניים אך רק כאמצעי להבין את מצבו ולהתמודד עם רגשותיו. במרחב המוגן, בבית, הוא פונה לאימו ומבקש 'חולצה של שקט'. האם, מבינה את המצב ומביאה לדניאל חולצה כחולה. דניאל מאושר, אך כילד פיקח הוא מקווה שהפתרון יעבוד. הוא אינו משלה את עצמו ובליבו תקווה, כי בחולצה הכחולה כים לא תפרוץ סערה".

ספרים / צילום: יחצ
 ספרים / צילום: יחצ

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988