קרקעות לעשירונים

אז המצב כרגע הוא כזה: לעניים אנחנו לא יכולים לעזור הרבה - במשרד האוצר הסבירו השבוע שאין כסף למימון המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני, סכום של קרוב ל-8 מיליארד שקל בשנה (שאמור להעלות אותנו לממוצע של מדינות ה-OECD);

למעמד הביניים מוכרים פתרונות שרובם חלומות וסיסמאות שהצלחתם לכל הפחות שנויה במחלוקת. פתרונות כמו "מע"מ אפס" לרוכשי דירה ראשונה ו"מחיר מטרה" שמציב מחיר מקסימלי לדירות בקרקעות משווקות, הם עדיין "על הנייר" ומתאימים רק למי שיש בידו הון עצמי ראשוני כדי להצטרף למהלך.

אז למי בכל-זאת ממשלת ישראל מתכוונת להושיט יד בטוחה ואיתנה? לעשירון העליון כמובן. הטבה של מאות-אלפי שקלים, ואפילו מיליוני שקלים, נחתה על עשרות-אלפים מהם החודש, כדי שייצאו רגועים יותר לחופשות הקיץ מעבר לים.

צריך מעט סבלנות וידע כדי להבין את גודל השערורייה. הפעם לא מדובר בסיסמאות ריקות מתוכן, אלא בכסף של ממש, אבל כזה שמעורבים בו מונחים משפטיים ונדל"ניים כמו דמי-היתר, חכירה והיוון - שמבטיחים שציבור רחב יישאר מחוץ לתמונה וקובעי המדיניות יוכלו להעביר את המחטף.

בתחילת השבוע (א') אישרה מועצת-מקרקעי-ישראל (הגוף המפקח על רשות-מקרקעי-ישראל, המינהל), הקובעת את מדיניות הקרקע של ישראל, את הרחבת הרפורמה המעניקה לאזרחים בעלות על נכסיהם. כותרת יפה. רק שבפועל, מדובר הפעם באזרחים מסוימים מאוד. במסגרת הרפורמה, שהפכה את מינהל-מקרקעי-ישראל לרשות, הוחלט כבר לפני כחמש שנים (ב-2009) על העברת בעלות מלאה למי שגר בדירה בחכירה לדורות.

בעניין הפיכת המינהל לרשות, יצוין כי פרט לסמנטיקה ולמיליונים שנשפכו ב"רפורמה", הרבה לא השתנה, למי שמחפש הסבר למה מתעקשים כל-כך באוצר שהרפורמה ברשות השידור תכלול את סגירתה ופתיחתה מחדש.

בנוסף, למסגרת ההחלטה ההיא, בשנת 2009 (שאושרה בתחילת 2010), נכנסו גם בעלי בתים צמודי-קרקע היושבים על מגרשים בשטח של עד 280 מ"ר. להבדיל מבעלי דירות, שגם קודם לכן לא "התחככו" באמת עם המינהל וההחלטה לא שינתה את מצבם, בעלי המגרשים חסכו כסף רב. מדובר בפטור מתשלום בשיעור של 31% משווי הנכס כדמי-היתר במקרים של תוספת בנייה, ניצול זכויות לא ממומשות, שינוי ייעוד וכד'.

ההחלטה ההיא עברה די בקלות (שכנעו אותנו אז, שמי שגר במגרשים של עד 280 מ"ר הם אנשי מעמד הביניים). אז השבוע הוחלט להרחיב את הפטור לבעלי מגרשים של עד 540 מ"ר, שייהנו מבעלות מלאה, מה שאומר פטור מלא מדמי-היתר על כל שינוי בנכס. בנוסף, ניתנו הנחות מפליגות לבעלי מגרשים בשטח של עד דונם (תשלום של 15% בלבד), ולמי ששילם בעבר רק על ניצול זכויות בחלק מהמגרש (תופעה שהיתה מאוד פופולארית בהרחבות שקמו בשנים האחרונות).

בשפה פשוטה: בשם עיקרון-העל של "צמצום החיכוך" בין המדינה לאזרחים, החליטה מועצת-מקרקעי-ישראל להעניק לבעלי בתים צמודי-קרקע הטבה שיכולה להגיע למאות-אלפי שקלים, ואולי למיליוני שקלים, סכום הגדל ככל שהנכס קרוב למרכז.

שם למעלה, שכחו כנראה כי במטרות הרפורמה, כפי שהציג אותם אז המינהל עצמו, נכתב כי "הנהנים העיקריים מהרפורמה הם דווקא חוכרים מהמעמד הנמוך והבינוני, שהרפורמה תיטיב עימם בהקניית זכות בעלות מלאה בנכס שלהם ללא כל תמורה".

כדאי שמישהו יספר להם כי למעמד הנמוך כבר אין "נכס שלהם", שלמעמד הבינוני יש בקושי דירה או פיסת קרקע צנועה (בהנחה שהוא עלה על הרכבת בזמן), ושרק המעמד הגבוה גילה שוב שהמדינה ממשיכה לקרוץ לו ולהיטיב עימו על-חשבון השאר.

וזה לא הסוף. מלבד עשרות המיליונים שאיבדה קופת המדינה (בכל שנה) לטובת אותם בעלי בתים מאושרים, הסדק שנפער ימשיך להתרחב, כפי שאותם 280 מ"ר בהחלטה המקורית הוכפלו פי שניים! בשם מצוקת הדיור והניסיון לייעל את עבודת המינהל. כעת, ולגמרי בצדק, יוכל המגזר החקלאי לדרוש צדק חלוקתי מהצד שלו. וכפי שאמר מזכ"ל האיחוד החקלאי, דודו קוכמן, בנוגע להחלטה האחרונה, "מדובר בהטבות הנאמדות במאות-מיליוני שקלים ואף במיליארדי שקלים לחוכרי המגזר העירוני, בעיקר במרכז הארץ".

אז למה שלא נחלק מיליארדים גם למושבים ולקיבוצים הפזורים בכל הארץ?