מה עם זכויות האדם שלנו? מונולוגים מדרום תל-אביב

1. נגמר השקט התעשייתי

כמה דקות אחרי שפורסמה בשבוע שעבר פסיקת בית המשפט העליון, שפסלה את התיקונים לחוק המסתננים והורתה למדינה לפרק בתוך 90 יום את מתקן חולות שבנגב, החליפה שפי פז את תמונת הפרופיל שלה בפייסבוק בריבוע שחור. פז, פעילה בולטת בשנה האחרונה באזור שאותו היא מכנה "עוטף תחנה מרכזית", אומנם התאכזבה מהפסיקה, אבל אומרת שלא הופתעה ממנה במיוחד. משמעותה של הפסיקה, היא אומרת, היא העדפת כבודם וחירותם של מבקשי המקלט מאפריקה על פני כבודם וחירותם של הישראלים תושבי שכונות דרום תל-אביב. "שופטי בג"ץ שוב הוכיחו עד כמה הם מנותקים מהעם", היא אמרה בכאב.

חברי כנסת מהימין הבהירו כבר שעם פתיחת מושב החורף של הכנסת הם מתכוונים לחוקק סדרת חוקים עוקפי בג"ץ, שיאפשרו להמשיך ולהפעיל את מתקן חולות, אולם ספק אם האסטרטגיה הזו תצליח. כשבוחנים את התנהלות המדינה בסוגיית מבקשי המקלט ואת תוצאותיה, אפשר להצביע על 3 מאפיינים עיקריים: רטוריקה בלתי מתפשרת וחקיקת חוקים שנפסלים על-ידי בג"ץ; מדיניות ליברלית להפליא בפועל (שהרי רוב-רובם של המהגרים ממשיכים לגור ולעבוד באין מפריע, בעיקר בדרום תל-אביב); ומציאות שנשארת בלתי נסבלת עבור הישראלים שגרים בקרב הקהילות הצפופות של מבקשי המקלט מאפריקה, ושממשיכים לשלם את מחיר ריכוזם בתאי שטח קטנים ואת אוזלת-היד של רשויות האכיפה נגד העבריינים שבהם. עכשיו הם בעיקר מבולבלים.

"הפסיקה אמנם הייתה מבחינתנו רעידת אדמה, אבל גם יש בה אולי משהו חיובי", אומרת פז, "כי שוב אי אפשר יהיה לטאטא את המצב אל מתחת לפני השטח. מבחינת המדינה, בשנה האחרונה היה פה שקט תעשייתי: הממשלה חשבה שיש פתרון וחלק מתושבי השכונות חשבו שזה יעזור, אבל בפועל לא ראינו הבדל משמעותי בשטח".

שפי פז גם היא נחושה מאי פעם שלא לתת לנושא לרדת מסדר היום. "ההשלכות של מה שעשוי לקרות פה עכשיו איומות: קודם כול, האלפיים שבחולות יחזרו הנה. בנוסף, אנחנו כבר רואים שאפריקאים שבחודשים האחרונים עברו לערים אחרות, מתחילים עכשיו לחזור לתל-אביב כי הם קיבלו מסר שעכשיו בטוח פה. והכי גרוע זה שאני לא רוצה לדמיין מה יקרה אם המבריחים יחליטו שוב שישראל היא שוב יעד, כי אז גדר הגבול תהפוך לבדיחה ואני מקווה שצה"ל לא ימצא את עצמו יורה אש חיה על אנשים שמטפסים על הגדר כמו שעושים למשל בספרד".

- אתם בסוג של לימבו עכשיו. לא יודעים לאן זה הולך, לטוב ובעיקר לרע.

"תראה, זה שדרום תל-אביב יום אחד תהיה משהו אחר, זה ברור, אבל השאלה היא מה היא תהפוך להיות. הבן שלי אומר לי כל הזמן לא למכור ושיהיה טוב להיות בעל נכס פה, והוא צודק. לגבי מה יקרה עם האפריקאים - אני לא יודעת. אם לא תימצא דרך להוציא אותם מהשכונות יקרה אחד מהשניים - או שיהיה פיצוץ מאוד גדול או שתהיה עזיבה מאוד גדולה של התושבים הישראלים. מעבר לעניין של האפריקאים, הזונות והנרקומנים, אנחנו רואים פה גם כניסה של צעירים שמחפשים דיור זול יותר וזה משנה לתמיד את פני השכונה מבחינת התושבים הוותיקים. הם הצד החלש ביותר בסיפור הזה".

2. עיר פליטים בקיבוצים

דן פאר, תושב שכונת נווה שאנן זה עשור, אומר שגם הוא לא הופתע מפסילת החוק בפעם השנייה, ומביע תסכול מכך שהמדינה אינה חושבת על פתרונות אחרים: "אף אחד לא חשב, למשל, על הקמת עיר פליטים בנגב - לקחת את מתקן השהייה שכבר נבנה בהשקעה של מאות מיליונים, לשכן בו את כל החבר'ה ולתת להם עבודה בחקלאות במקום העובדים הזרים שממשיכים לייבא. הם יישארו שם עד שיוכלו לחזור למדינתם כשכבר לא יהיו שם בסכנת חיים. הם יהיו מרוצים, תושבי השכונות המוחלשות יהיו מרוצים ומי שיממן את זה יהיו המדינה והאו"ם. יצא לי לדבר עם אנשים מארגוני זכויות אדם שמסייעים לפליטים, והם אמרו לי שהם היו מאמצים פתרון כזה בחום".

פאר, חבר מפלגת העבודה, אומר שהוא מתוסכל מאוד שהצעות כאלה אינן מגיעות ממפלגות השמאל. אלה, לצד ארגוני הסיוע למבקשי המקלט, נתפסות כדואגות רק למצוקת מבקשי המקלט הזרים והבעת האמפתיה שלהן למצוקת הישראלים תושבי השכונות נראית בעיני רוב התושבים כלא יותר ממס שפתיים: "אני מניח שאם לא הייתי גר בדרום תל-אביב, גם אני אולי הייתי מסתכל מהצד וחושב רק על יחס הומני כלפי מבקשי המקלט, אבל ברגע שבו אתה ער למציאות ורואה בעיניים את ההשלכות הקשות של ריכוז עשרות אלפי אנשים בתוך שכונות כאלה, אתה מבין כמה ניתוק וכמה עיוורון יש למפלגות הללו, שרק רואות צד אחד של המטבע. לא סתם אנשי השכונות מזדעקים ברגע שהם שומעים על משהו שקשור לשמאל. כי הם מבינים שהצד הזה של המפה הפוליטית מנותק מהמציאות שהם חווים. הייתי שמח אם אנשי מפלגת העבודה או מרצ היו לוקחים פתרון כמו זה שהצעתי או פתרון כמו פיזור האפריקאים לקיבוצים. אם כל קיבוץ ייקח אליו מספר מצומצם של אפריקאים, תוך כמה שבועות כל דרום תל-אביב תהיה במקום אחר".

- בית המשפט הקציב למדינה 90 יום לרוקן את מתקן חולות. זה 3 חודשים.

"קודם כול, אני מקווה מאוד שלא יביאו הנה את האלפיים שכלואים עכשיו בחולות ואנחנו נפעל לכך שזה לא יקרה. בעיה נוספת היא שאנחנו שומעים מהמשטרה שהם חוששים מאוד מכך שאחרי סגירת המתקן לא תהיה לה יכולת להראות סמכותיות או לאיים על החלק הקשה של אוכלוסיית האפריקאים - החבר'ה הצעירים שמסתובבים פה ברחובות משועממים ושודדים אנשים".

3. אנחנו בשר התותחים

גם שולה קשת, שמנהלת את "אחותי" - תנועה חברתית פמיניסטית שמרכזה נמצא בשכונת נווה שאנן - מייצגת עמדה שחורגת מהשיח הסטנדרטי. את פסיקת בג"ץ היא קיבלה בתחושות מעורבות: "חוק המסתננים הוא המצאה לא ראויה", היא אומרת, "מדובר בבני אדם ומה שעשו להם זה לא פתרון למצוקה של דרום תל-אביב. מצד אחד אני מסכימה עם בית המשפט לגבי חולות, אבל מצד שני נעשה פה תיקון של עוול אחד ובמקביל גרימת עוול אחר, לתושבי האזור הישראלים".

עם זאת, היא מתקוממת נגד שמחת אנשי השמאל על הפסיקה ומזהירה שסבלנותם של התושבים באזור פוקעת ושהמציאות האלימה והמוזנחת שבה הם חיים עלולה להביא לפיצוץ אלים: "קומם אותי מאוד הפסטיבל שעשו אחרי הפסיקה ארגוני זכויות האדם מפני שיש לכך משמעות קשה לגבי התושבות והתושבים בשכונה. יצרו את הרושם ששתי האפשרויות היחידות הן או חולות או דרום תל-אביב, אבל לא מבינים שגם המקום הזה הפך למתקן שהייה. אנחנו תמיד שקופים לחלוטין והופכים להיות בשר התותחים של החברה הישראלית וזה מרגיז אותי כשהיחס הזה מגיע מאנשים שמתיימרים להיות פעילי זכויות אדם. איך זה יכול להיות שזכויות האדם והאישה של תושבי דרום תל-אביב מופרות כל יום?! עצם העובדה שיש פה רוב עצום של גברים גורם לכל אישה - לא משנה מאיזה לאום או גזע - להרגיש פה מאוד לא בטוח. זורקים אותם פה ללא כל תכלית ועבודה, וכשזה מצטרף לכך שהאזור הזה גם ככה היה מרכז לסחר בנשים, הופכת המציאות פה לבלתי נסבלת".

בהיעדר תוכנית כלשהי לפתרון הבעיה והסדרת המצב בדרום העיר, קשת ופעילים נוספים באזור שוקלים להגיש תביעת פיצויים אסטרונומית נגד המדינה על הזנחת תושבי שכונות דרום תל-אביב. לפני כ-20 שנה, אגב, זכו קשת ואחרים בתביעת פיצויים דומה על הנזקים שנגרמו לאזור בעקבות הקמת התחנה המרכזית החדשה (אך לאחר ערעור המדינה, הגיעו להסדר מצומצם יותר). בינתיים היא מציעה להגיע לנוסחה שתאפשר לפזר את מבקשי המקלט האפריקאים ביישובים ברחבי הארץ בצורה שתקל את הלחץ על דרום תל-אביב. "מה שקורה עכשיו זה מדיניות ששומרת על היישובים המבוססים האשכנזים מכל משמר. הקורבנות הם הפליטים ואנחנו, והגיע הזמן לשים לזה סוף ולא לדחוק את הבעיה לתוך גטאות וחצרות אחוריות".