מברלין לעזה

הפתרון ליוקר המחיה עובר דרך הסכסוך עם הפלסטינים

מחמוד עבאס, אבו מאזן, רשות פלשתינאית / צלם רויטרס
מחמוד עבאס, אבו מאזן, רשות פלשתינאית / צלם רויטרס

בימים אלה נשמעים שוב הקולות והדרישה הציבורית ל"צדק חברתי", הפעם בדמות "מחאת המילקי". יש הרואים בה מחאה צרכנית נגד הסדין האדום של "יוקר המחיה", אך בעצם מדובר בדרישה לחלוקה צודקת יותר של עוגת המשאבים הלאומיים, בהתחשב במשתנים רבים, בהם גם במצב הביטחוני. יש 3 דרכים לטפל בנושא הכלכלי המשלימות זו את זו:

■ תיקון במסגרת תקציב המדינה הקיים - אינו מאפשר מהפך בסדרי העדיפויות מכיוון שרוב התקציב מוקצה באופן שמקשה על שינוי. לכן, גם אם ייעשו הפעולות הנחוצות של שבירת מונופולים והריכוזיות במשק, עדיין אין כאן יכולת לחולל שינוי דרמטי. מחירי הדיור המאמירים מדגימים נקודה זו.

■ הגדלת תקציב המדינה - שר האוצר יאיר לפיד ציין בצדק, שהגדלת תקציב המדינה (ללא העלאת מסים) היא הלוואה שהדור הנוכחי לוקח על-חשבון הדור הבא. הגדלה באמצעות העלאת מסים היא בעייתית, כי מסים גבוהים מהווים בלם לצמיחה ולשגשוג. כמו כן, הפחתת ההכנסה הפנויה תפגע בראש ובראשונה במעמד הביניים.

■ הגדלת העוגה כולה - באמצעות צמיחה והגדלת התוצר לנפש, אשר יגדילו את משאבי המדינה ויאפשרו לה לעשות את הפעולות הנדרשות למען מתן מסגרת שירותים נאותה לציבור. כאן טמון הפוטנציאל הגבוה ביותר.

אם רוצים לעשות שינוי אמיתי יש לפעול בראש ובראשונה בתחום השלישי - של הגדלת העוגה בכל המשק. במקביל, יש לנתח מדוע הפער בין העולם המפותח ובין ישראל הוא כה גדול, וזאת על אף שבישראל יש הון אנושי נדיר באיכויותיו ועוצמות יצירתיות מהמעלה הראשונה. הרי הבעיות של חלוקת משאבים אינן ייחודיות לישראל. ובכן, מה שייחודי לישראל, פוגע בכלכלה ומונע את הגדלת העוגה, הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני יאפשר נוסף להגדלת העוגה כולה, בעקבות הגדלת הכנסות המדינה ממסים ללא העלאת מסים, את הגדלת "העוגה החברתית", באמצעות קיטון ההוצאה בסעיפים הקשורים לעימות.

הגדלת העוגה תתאפשר עקב עלייה בהכנסות המדינה כתוצאה מקפיצת המדרגה הצפויה בשיעורי הצמיחה, הגדלת היצוא, עלייה בתיירות, גידול בהיקף ההשקעות בישראל ועוד.

הגדלת העוגה החברתית - תתאפשר בעיקר בזכות הפחתה הדרגתית ומבוקרת של תקציב הביטחון ושינוי בסדרי עדיפויות. באחוזים, תקציב הביטחון של ישראל הוא הגבוה בעולם כחלק מכלל התקציב. הוא גבוה פי שניים ויותר מכל מדינה אחרת. ניתן רק לשער מה ניתן היה לעשות בישראל לו ניתן היה לקצץ את תקציב הביטחון ב-50%, ולהקצות את הסכום לנושאים כמו חינוך, בריאות, ורווחה.

יצירת מציאות של שתי מדינות לשני עמים תביא להפחתה ישירה של תקציב הביטחון, להגדלה של אחוז המפרנסים במשק ע"י הכנסת ערבים וחרדים למעגל העבודה, להפניית כוחות מסקטורים של שירותים לסקטורים יצרניים, ולהגדלת המסחר עם מדינות שכנות. ואלו רק חלק מהמרכיבים שיתנו דחיפה למשק הישראלי.

פתרון הסכסוך יאפשר את הגדלת העוגה, ובמיוחד את שיפור החינוך וההשכלה הגבוהה, שהם המנוע המרכזי להמשך הצמיחה, וחוזר חלילה.

והפתרון הזה הוא אפשרי גם היום. בין אם במסגרת יוזמה אזורית, חידוש אפקטיבי של המו"מ, ו/או צעדים יזומים לקראת מציאות של שתי מדינות לשני עמים.

בשבוע הבא, בעת שרבים מאיתנו יתכנסו לציין את זכרו של יצחק רבין ז"ל, שהבין היטב את הקשר בין כלכלה לשלום - נקרא לקדם פתרון של שתי מדינות. נעשה זאת גם מתוך הערך של סולידריות עם אותם אנשים שעתידים לשלם מחיר יקר מאוד בהגיע הפתרון - המתנחלים, שחלקם יאלצו להתפנות מבתיהם. חשוב להיערך לקליטתם באמפתיות ובסולידריות, תוך מתן פתרונות ראויים להמשך חייהם, ולפעול להקל על התהליך לפני, בעת, ואחרי הפינוי.

פתרון של שתי מדינות לשני עמים, במקביל לטיפול רציני ואחראי בנושא המתנחלים, יגדילו את העוגה של כל אזרחי המדינה, ולכן הם מהווים את הפעילות החברתית ביותר. הקו הישר ממחאת המילקי להגדלת עומק הכיסים של כל אזרחי ישראל עובר דרך פתרון הסכסוך.

■ הכותב, יזם היי-טק, משמש כיו"ר-משותף של תנועת "עתיד כחול לבן", לקידום פתרון שתי מדינות לשני עמים, וכן יו"ר העמותות עיגול לטובה ויוזמות קרן אברהם.

צרו איתנו קשר *5988