הגיעו מים עד נפש

בחודש האחרון התבשרנו על סגירת שעריו של מפעל תעשייה נוסף, מפעל הטקסטיל "מגבות ערד" ועל פיטורי 170 עובדיו. לעוקב אחרי החדשות, נראה שמדובר במגפה: מפעל פלקסטרוניקס הסמוך, מפעל ערד טקסטיל במגדל העמק, נעלי בריל בראשון לציון, אמקור בעפולה ומפעל נגב טקסטיל בשדרות, הם רק חלק ממפעלי תעשייה רבים וותיקים, שנאלצו לסגור את שעריהם בשנה החולפת. חברות תעשייה אחרות הודיעו על צמצום משמעותי בהיקף פעילותן ועל פיטורי עובדים. ראשי התאחדות התעשיינים מצביעים זה שנים על עלייה מתמדת בעלויות הייצור, ועל הכבדה ברגולציה, ומונים אותם כחלק מהגורמים המרכזיים לירידה במצבת כוח-האדם בתעשייה, ולשחיקתן עד דק של חברות תעשיות, בעיקר אלו מוטות היצוא.

תעשיינים רבים מפנים אצבע מאשימה לתאגידי המים והביוב, שאותם הם משווים, בהשאלה, לאותו ילד הולנדי שהכניס את אצבעו לחור שבסכר המים, אלא שעכשיו, אצבעו תקועה בעיניו של המגזר העסקי ובהיעדר מושיע ומציל, עולים המים וגואים, ומאיימים להציף את הארץ כולה.

דווקא צרכני מים גדולים, כמו מפעלי תעשיית הטקסטיל, שגם כך מצויה בנחיתות עצומה מול מתחריה בטורקיה ובמזרח-הרחוק, הם הנפגעים הקשים ביותר מהשתוללותם של תאגידי המים והביוב.

אבל לא רק מפעלי הטקסטיל נופלים קורבן לנטל העלויות. מנתונים שפרסמה הרשות הארצית למים וביוב עולה כי בחמש השנים האחרונות עלה מחיר המים לתעשייה מ-3 שקלים לקוב ל-7.8 שקלים לקוב, קפיצה של יותר מ-100%. בהתאחדות התעשיינים אף טוענים כי מדובר בעלייה של יותר מ-200% בתוך פחות מעשור.

יתר על כן, למחיר הגבוה מאוד של המים בישראל נוסף עוד מרכיב מרכזי, משמעותי לא פחות ממחיר המים: מחיר הטיפול בשפכים. כמדינה המתפארת בשיעורי התפלת מים מהגבוהים בעולם, מוטל על מפעלי התעשייה בישראל הנטל הכלכלי הכבד לעמוד בערכים מחמירים של ריכוזי מזהמים בשפכים המוזרמים למערכת הביוב העירונית.

וזה בסדר שהמפעלים יטפלו בשפכים, כי אין הצדקה שאת עלויות הטיפול יממן הציבור דרך מחיר המים שנקבע לתעשייה. אלא שכיום, כל חריגה ולו הקלה ביותר, מחייבת את המפעל לשלם סכומי עתק, עשרות ואף מאות אלפי שקלים לתאגידי המים והביוב.

מעשירים את קופתם

בדומה למקרים רבים, המטרה המקורית בהקמת תאגידי המים הייתה טובה: להבטיח שאגרות השפכים יממנו את עלויות הטיפול בהם, וישפרו את התשתיות הישנות. אלא שעשרות תאגידי המים והביוב שהחליפו את הרשויות המקומיות בתחום, שהיו אמורים לפקח על איכות השפכים שמוזרמת לביוב, דאגו בעיקר להעשיר את קופתם. בכך טמון ניגוד-עניינים מובנה. גם מבקר המדינה מתח ביקורת על כך, שתאגידי המים והביוב אינם מתנהלים כמשק סגור והצביע על שורה של פגמים בפעילותם.

האמת היא, שאין קשר בין התשלום שנדרשים מפעלי התעשייה לשלם לבין הנזק הסביבתי שעלול להיגרם משפכיהם. חריגה ולו קלה ביותר באחד הפרמטרים עלולה להביא להטלת קנסות עצומים. באופן כזה, מפעלים נאלצים לשלם יותר על המים שהם צורכים, לשלם סכומי עתק בגין חריגות קלות, אפילו כאלה הנמוכות מסף טעות הדיגום, והנה חמקה לה הזדמנות לתמרץ עסקים להשקיע בשיפור איכות השפכים שלהם.

חלק מתאגידי המים והביוב זיהו זה מכבר את הפוטנציאל העסקי האדיר הטמון בגביית אגרות שפכים לקופתן, וכמוצאי שלל רב התנפלו על מפעלים ועסקים, ודרשו מהם תשלומי עתק. כדי להגדיל את הסיכוי למצוא חריגות הם אף נוהגים ליטול דיגום-חטף (שנלקח בנקודת-זמן אחת) ולא דיגום מורכב (המשקף הזרמה ממוצעת של שפכים). הם אף הוסמכו לפתוח בהליכי גבייה, ואינם מהססים להפעילם כדי להפעיל לחץ לתשלום, גם במקרים שבהם עצם החוב שנוי במחלוקת. תאגיד מים אחד אף הגדיל לעשות, וניתק את אספקת המים למפעל בגין חוב של 40 אלף שקל רק פנייה לבית-המשפט חייבה את התאגיד לחברו מחדש לאספקת המים.

החומרה היתרה היא, שהתשלומים המופרזים האלה אינם חוזרים למשק המים או לטיפול בביוב. מנתונים שהציג בכנסת שר התשתיות הלאומיות, סילבן שלום, עולה כי בשנת 2012 לבדה חילקו תאגידי המים והביוב דיבידנדים בסך של 71 מיליון שקלים לתקציביהן השוטף של הרשויות המקומיות, אותן רשויות שמהן הופקע מלכתחילה ניהול משק המים. חלוקת ההון הזה מוכיחה יותר מכול, כי רווחיהם של תאגידי המים והביוב אינם מתגלגלים אלינו, צרכני המים, אלא תורמים לעלייה נוספת וקשה ביוקר המחיה.

זוהי התנהלות שאין להסכים איתה. לתאגידי המים, שהם הנהנים העיקריים מהאגרות שנצברות בקופתם, יש אינטרס מובנה לפעול בחוסר יעילות ובאופן המגדיל את החיובים המשולמים להם על-ידינו הצרכנים. בהקשר הזה, קריאתו של השר שלום, לבטל את תאגידי המים והביוב, היא יוזמה מבורכת שיש ליישמה בהקדם.

החיסכון הכספי העצום שיושג מביטולם של 55 תאגידי המים והביוב, יחזיר השקעות אל משק המים והביוב ויחזק אותו, וגם יתמוך בעסקים הקטנים והבינוניים בדרך של הורדת מחירים, שלעיתים קרובות מגולגלים אלינו הצרכנים.

הכותב, עו"ד, הוא יו"ר פורום סביבה וחברה בלשכת עורכי-הדין