אמיר טבנקין | פרקליט בפרקליטות מחוז תל אביב, מיסוי וכלכלה

השכלה: תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת חיפה, לומד לתואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב

כשאמיר טבנקין היה ילד בקיבוץ מרחביה, הוא התעניין בהיסטוריה. כשהתבגר, הבין שהיסטוריה זה אולי מעניין, אך לא פרקטי, וכך התגלגל ללימודי משפטים. אבל ההיסטוריה נשארה שם ברקע כל העת. במסגרת לימודי התואר הראשון שלו במשפטים, למשל, טבנקין לקח אשכול קורסים בהיסטוריה; וגם את התיזה שלו, במסגרת לימודי התואר השני במשפטים, הוא כותב בתחום ההיסטוריה של המשפט: "השפעת קבוצות אינטרס על חקיקת חוק ניירות ערך ועל מבנה רשות ניירות ערך".

"בגדול", הוא מסביר, "אני מראה איך הבנקים כקבוצת אינטרס מרכזית ניסו להשפיע על האופן שבו תוקם רשות ניירות ערך ועל מידת עצמאותה. לצורך כך, ביליתי בארכיון המדינה וחקרתי פרוטוקולים של הוועדות השונות שדנו בהקמת הרשות, וגם ניתחתי את הרגולציה של המסחר בניירות ערך בישראל לפני הקמת הרשות. אפשר ללמוד הרבה מהתהליכים ההיסטוריים האלה על החשיבות של העצמאות של רשויות רגולטוריות, גם מול הפוליטיקאים וגם מול הגופים המפוקחים".

הוא גדל במרחביה כאמור, התגייס לחיל הים ושירת בקבע - בסך הכול חמש שנים וחצי. עם השחרור, פנה ללימודי משפטים באוניברסיטת חיפה, שם גם שימש עוזר מחקר של הדיקן לשעבר של הפקולטה למשפטים, פרופ' עלי זלצברגר; ניסיון שפתח לו, לדבריו, צוהר לממשק בין משפט לכלכלה.

את ההתמחות שלו עשה אצל שופטת בית המשפט העליון מרים נאור, ובסיום ההתמחות הצטרף למשרד ארדינסט-בן-נתן, מהמשרדים המובילים בארץ בתחום המסחרי. תוך כדי הטיפול בתיקי ליטיגציה מסחרית, נולדה משיכתו לתחום הפלילי-כלכלי, והוא החליט שהפרקליטות העוסקת בתיקים כלכליים, היא המקום המתאים עבורו.

לא מעבר שגרתי.

"לכאורה, לא. למרות שאם מסתכלים, יש אצלנו יוצאי משרדים מסחריים מהטופ. מה שמשך אותי, דבר ראשון, זה היכולת להשפיע מבחינה ציבורית, כי כשאתה מטפל בתיק, זה הרי חורג מעבר לטיפול בתיק עצמו, יש בזה סימון לשוק, לגבי המותר והאסור.

"דבר שני: זה נתן לי אפשרות לתפוס מקום יותר מרכזי בפרונט של התיקים. זה דורש התבגרות מקצועית מאוד מהירה, ולי זה מאוד התאים".

התלבטת הרבה לפני שעשית את המעבר?

"החוויה שלי אצל גיורא (ארדינסט) ורמי (בן-נתן) הייתה מאוד חיובית, ובאמת זה היה שיעור במקצוענות. ההחלטה לעבור הייתה שילוב של דברים. החלטתי שאני צריך לנתב את הכיוון שלי, והייתה לי משיכה לשירות הציבורי".

"נמדדים בהתאם לראיות"

בשבוע הראשון לצירופו לשורות הפרקליטות ב-2009, קיבל טבנקין לטיפולו את התיק של פעיל שוק ההון, אלון נאור, שהואשם בגניבה ובמרמה ובהרצת מניות. באחרונה, התיק הסתיים בהרשעתו של נאור, ובשליחתו לחמש שנות מאסר.

בימים אלה הוא הפרקליט המוביל בתיק המתוקשר של מנופים פיננסיים, שבו מואשמים ג'קי בן-זקן ואיתן אלדר בהרצת מניות. פרט לכך, טיפל טבנקין בשנים האחרונות בתיקים רבים שתפסו לא מעט כותרות. בין היתר טיפל בהליך הפלילי נגד אמנון ברזילי, מבעלי השליטה בחברת מטיס קפיטל; הופיע עם עו"ד יהודית תירוש בערעור בפרשת צינורות המזרח התיכון; הופיע עם עו"ד חנה קורין בתיק אורליין; והיה שותף לייצוג המדינה בערעור בפרשת מליסרון.

מה אתה אוהב בעבודה שלך?

"את האתגר המקצועי, שנובע מהמורכבות של התיקים ומהעובדה שהנאשמים נהנים מהגנה מצוינת - וכך צריך להיות - שקשה יותר להתמודד מולה".

אני מניחה שלא תסכים לטענה שהשופטים הם פרו תביעתיים, כמו שטוענים רבים מהסניגורים.

"בתי המשפט שמטפלים בתיקים שלנו, הם ערכאות מקצועיות, כך שאני לא מסכים עם הטענה, כמו שלא נכונה הטענה שסניגורים בעלי שם זוכים לפריבילגיה באולם. אנו נמדדים בהתאם לראיות, ומעולם לא הרגשתי שבתי המשפט נוטים לכאן או לכאן".

אם אתה מסתכל קדימה, איפה אתה רואה את עצמך?

"היעד שלי הוא מאוד ברור: להמשיך להתפתח בתחום המשפטי. יש לי שאיפה להיות בפוזיציה שמשפיעים בה".

כלומר, אתה רואה את עצמך מגיע לפוזיציה בתחום הציבורי.

"כל האפשרויות פתוחות. אני מחפש את המקומות שיש בהם השפעה".

אם היית צריך לנקוב בדמות אחת שהשפיעה עליך ביותר, במי היית בוחר?

"מבחינה מקצועית, השופטת נאור היא דמות מכוננת. ההתמחות אצלה לימדה אותי כמה שיעורים בסיסיים, בראש ובראשונה ההבנה שבסוף-בסוף, תיק משפטי מבוסס על הראיות, הדין נגזר מהעובדות, ולא משנה כמה יפה הטענה המשפטית. למדתי אצלה גם את השיעור המאוד חשוב, שהדרך שיותר יעילה היא להימנע מלהתלהם ולהימנע מפומפוזיות. אני מקווה שזה גם מאפיין אותי".

גדלת בקיבוץ. אתה רואה את עצמך חוזר לשם מתישהו?

"ההסתכלות שלי על הילדות שהייתה לי בקיבוץ היא מאוד נוסטלגית, ואני חושב שבשבילי זו הייתה דרך מצוינת לגדול. אני מסתכל הרבה פעמים בערגה על החינוך הקיבוצי וחושב שזה סוג החינוך שהייתי שמח שהבנות שלי היו מקבלות.

"מצד שני, הקיבוץ היום לא דומה למה שהיה בילדותי. הקיבוצים עברו שינויים דרמטיים, והקיבוץ שאני גדלתי בו למשל כבר לא מקיים מודל שיתופי כמעט בכלל. אז השאלה אם קורץ לי לחזור היא מורכבת, אך כרגע אין לנו מחשבות כאלה*.