דוח חושף מה קרה מאחורי הקלעים בהסדר לאומי בארה"ב

השבוע נחתם ההסדר בין הרשויות בארה"ב לבין בנק לאומי בנוגע לפרשה שבמסגרתה סייע לאומי ללקוחותיו האמריקאים לחמוק מתשלום מס בין 2000-2010, שבהם נוהל הבנק ע"י גליה מאור. לאומי צפוי לשלם לרשויות קנס עתק בגובה של כ-400 מיליון דולר. בתוספת ההוצאות המשפטיות הכבדות, סך הנזק של הבנק מהפרשה עומד על מעל ל-1.7 מיליארד שקל.

חשיפת פרטי ההסדר כללה פרטים מעניינים ומביכים על דרך הפעולה של לאומי, שכללו פגישות סודיות עם לקוחות בבתי קפה ובפארקים בארה"ב, ופתיחת חשבונות בשמות בדויים. אולם כנראה חלק לא מבוטל מאותם פרטים עסיסיים נחשף דווקא בשל ההחלטה של לאומי לשתף פעולה עם הרשויות בארה"ב, להעביר לו מידע על לקוחותיו ותכתובות מיילים של עובדים.

ההחלטה הזו של לאומי הביאה להפחתה בגובה הקנס, אך מדובר בהחלטה לא טריוויאלית שלוותה בלא מעט התלבטויות. באחרונה אף ביקש הדירקטוריון חוות דעת חיצונית מפרופ' אדוארד רוק ומפרופ' שרון חנס לגבי התנהלות הבנק בהליך ההגעה להסדר ואישורו. בדוח זה קובעים רוק וחנס כי דירקטוריון לאומי וההנהלה התנהלו היטב בזמן החקירה ופעלו לטובת הבנק, גם אם זה על חשבון הלקוחות והעובדים. "די בעיון בתוצאות הליך הבירור הפנימי כדי להבין את עוצמת הסכנה אשר החקירה העמידה בפני הבנק", נכתב בדוח. דוח זה שהגיע לידי "גלובס" חושף את "מאחורי הקלעים" של החקירה שנמשכה קרוב ל-4 שנים. השתלשלות העניינים לפניכם:

התחיל משמועות

בינואר 2011 דיווח עו"ד סקוט אננברג ממשרד מאייר-בראון, שעבד עם לאומי, לבנק על שמועות לגבי חקירה של משרד המשפטים המערב את הבנק. תמונת המצב בבנק הייתה מעורפלת, לא היה ברור במה מתמקדת החקירה ואם הבנק מהווה מטרה מרכזית או שהוא נבדק במסגרת חקירה נגד הלקוחות.

בתוך כמה חודשים הובן כי מדובר בחקירה כנגד הבנק, וביוני 2011 הוקמה ועדת דירקטוריון מיוחדת לטיפול בפרשה שנקראה "ועדת לקוחות חו"ל". ככל שהפרשה העמיקה, הורחבו סמכויות הוועדה באישור הדירקטוריון, והיא קיימה 50 ישיבות מיום הקמתה. במקביל ביצע הבנק ראיונות לבחירת משרד עורכי הדין בארה"ב שילווה אותו בפרשה.

הבנק שכר את משרד דיוויס פולק, ובמקביל שכר משרד אחר שייצג את העובדים - סקאדן ארפס. ההפרדה נעשתה בהתאם להנחיה של מאור, וזאת על אף שלפי חוות דעת משפטית לא היו חייבים לבצע את ההפרדה.

ההחלטה הגורלית

בנובמבר 2011 התקבלה החלטה עקרונית של ועדת הדירקטוריון, שהבנק ילך על אסטרטגיה של שיתוף פעולה יזום ואקטיבי עם הרשויות האמריקאיות. זו החלטה קריטית שהשפיעה רבות על המשך הדרך. שיתוף הפעולה התבטא בהקמת ועדה פנימית והעברת ממצאי הבדיקה לרשויות, והיא הייתה למעשה תנאי מקדים כדי בכלל לפתוח ערוץ הדיברות ומגעים עם הרשויות בארה"ב.

נציג משרד המשפטים האמריקאי עו"ד שטראוס אף אמר לבנק: "קודם נראה את החומרים, ורק אז נהיה מוכנים לשוחח". אמירה זו ואמירות נוספות הבהירו לבנק שהרשויות לא יסכימו להגיע להסדר מבלי שיוצגו להם מראש כל העובדות.

בבנק בדקו לעומק אם כדאי להתמסר לרשויות בארה"ב. הם בחנו את התנהלות הרשויות מול בנקים אחרים במקרים דומים. בכירי הבנק, ובהם מאור, יו"ר לאומי דוד ברודט והמנכ"לית הנוכחית רקפת רוסק עמינח, קיימו פגישות עם בכירים ב-UBS, ובהם יו"ר הבנק טסקר ויליגר, שכבר עברו חקירה כזו. בפגישות אמרו נציגי UBS שחובה לשתף פעולה כולל מסירת שמות לקוחות, וכי עדיף להגיע להסדר בהקדם האפשרי, שכן ככל שהזמן חולף, משרד המשפטים האמריקאי מעלה את מחיר ההסדר. עוד הזכירו נציגי UBS כי בנק ווגלין השוויצרי לא שיתף פעולה, הוגש נגדו כתב אישום, בנקים נמנעו לעבוד עמו והוא למעשה חדל להתקיים.

המלצות נוספות לשיתוף פעולה עם הרשויות התקבלו מגורמים נוספים - רוסק עמינח קיימה שיחה עם המפקח על הבנקים דודו זקן, שאמר שהדרך הכי נכונה והיחידה היא שיתוף פעולה עם הרשויות.

מינוי דלויט

בסופו של דבר הוחלט בלאומי לשתף פעולה עד הסוף עם האמריקאים. הבנק התבקש להכין מסד נתונים על הלקוחות האמריקאים עם נכסים של מעל חצי מיליון דולר, שכלל את היקף הכספים בחשבונם ומקורם, הכנסות הבנק מאותם חשבונות וחישוב של הנזק שנוצר לרשויות המס בארה"ב מהתחמקות הלקוחות מתשלום מס.

כמו כן בבדיקה הוגדרו "דגלים אדומים", והם החשבונות של לקוחות לאומי שהגיעו מ-UBS וקרדיט סוויס לאחר שנפתחה כנגד אותם בנקים חקירה. דגלים אדומים היו גם על חשבונות בלאומי ארה"ב שקיבלו הלוואות מסוג SBLC (מולם ניתן כערבות נכסים שהופקדו בחשבונות מחוץ לארה"ב), ולקוחות שחשבונותיהם סומנו עם קודים פנימיים. עוד הוחלט כי הבדיקה תתייחס ללקוחות בחטיבה לבנקאות הפרטית והבינלאומית בלבד בישראל וכן ללקוחות של לאומי ארה"ב, שוויץ ולוקסמבורג.

לאומי התבקש לשכור פירמה בינלאומית לליווי הבדיקה והכנת הנתונים, והבנק בחר בדלויט. עבודת דלויט נמשכה 27 אלף שעות עבודה שנפרשו על פני 16 חודשים, והתבצעה בסיוע עשרות עובדים של הבנק.

מהדוח עולה כי הבדיקה הפנימית המקיפה שהועברה גם לרשויות תרמה ליחסים שנוצרו עם משרד המשפטים האמריקאי, והיוותה בסיס לתקשורת בין הצדדים ולבניית ההסדר העתידי.

נעזרים ברגולטורים בישראל

שיתוף הפעולה עם הרשויות בארה"ב התבטא גם במסירת שמות של לקוחות ופרטי עובדים. תהליך זה בוצע בליווי צמוד מגורמים רבים מצד הרגולציה בישראל, ובכלל זה משרד המשפטים, האוצר, רשות המסים והממונה על הגנת הפרטיות. במסגרת זו נעשו עדכונים שוטפים מול כמה גורמים ובהם הנגיד לשעבר סטנלי פישר, מנהל רשות המסים דורון ארבלי ומחליפו משה אשר.

העברת מידע על לקוחות הבנק אינה פשוטה מבחינה משפטית. היא התאפשרה בזכות האמנה למניעת כפל מס בין ישראל לארה"ב. התהליך התבצע כך: הרשויות בארה"ב פנו לרשות המסים הישראלית, שפנתה לביהמ"ש שהוציא צו, שעל בסיסו העביר לאומי את הפרטים. כאמור, בסה"כ הועברו נתונים של מעל 1,500 לקוחות. בנוסף נדרש הבנק לשלוף דואר אלקטרוני של עובדי הבנק ללא ידיעתם, ולהעביר מסמכים שכוללים את שמות העובדים. גם צעד זה בוצע לאחר קבלת חוות דעת משפטים ממומחים לענייני דיני עבודה.

במקביל, שיתוף הפעולה עם האמריקאים התבטא בכך שלאומי החל לעודד את לקוחותיו האמריקאים להצטרף לתוכנית גילוי מרצון לרשויות המס בארה"ב.

ההקלות ללאומי

החלטת הבנק לשתף פעולה הביאה את עו"ד שטראוס ממשרד המשפטים האמריקאי לומר כי האמריקאים יביאו בחשבון את שיתוף הפעולה בבואם להחליט על גובה הקנס. ככל הידוע החלטה זו הביאה להפחתה של עשרות אחוזים בחלקים מסוימים בקנס, הן בזכות עידוד תוכנית גילוי מרצון ללקוחות שהקטינה את החלק בקנס הנובע מאובדן תשלומי מס, והן בהפחתת רכיב העונש בקנס. בנוסף, בנוסחה לחישוב חלק מהקנס לא נכללו חשבונות של לקוחות בנק ספדיה, שרכש לאומי שוויץ.

מעבר להפחתת הקנס, לאומי הצליח לקבל הקלות נוספות. למשל, הדרישה המקורית של משרד המשפטים הייתה שהבנק יודה בתרמית וקונספירציה נגד רשויות המס. הודאה זו שונתה להודאה לסיוע בלקוחות להשתמט במס.

בשורה התחתונה לאומי שילם מחיר כבד על פרשה זו, אולם נראה כי ביחס לחומרים שנחשפו והנחישות של הרגולטורים בארה"ב, הוא עוד יצא מפרשה זו בנזק סביר. מי שעלול לשלם מחיר על שיתוף הפעולה של לאומי עם הרשויות הם לקוחות, נושאי משרה ועובדים לשעבר שיהיו חשופים לתביעות בארה"ב, בין היתר בזכות המידע שהבנק העביר עליהם.

 בנק לאומי