חזרה להוביל

חזרתה של ההסתדרות בראשות אבי ניסנקורן להובלת הזירה החברתית לא זכתה לתשומת-הלב הציבורית הראויה. זאת, על רקע הקדמת הבחירות ושידוד המערכות הפוליטיות, האיחודים, והמאבקים הפוליטיים הפנימיים. בסמוך לכניסתו לתפקיד של ניסנקורן כיו"ר ההסתדרות, פתחה ההסתדרות במאבק על מספר נושאים מרכזיים: שכר-המינימום, עובדי הקבלן, קליטת עובדים בעלי מוגבלויות במגזר הציבורי ועוד. ההסתדרות התערבה בהצלחה בסכסוך בחברת דואר-ישראל, כדי למנוע פיטורים בעילת התייעלות וקליטת עובדי קבלן במקומם.

החלטתו של ראש הממשלה כשר אוצר, לאמץ את ההסכם בין ההסתדרות ובין המעסיקים להעלאת שכר מינימום ל-5,000 שקלים, היא החלטה חשובה, גם אם הושפעה בחלקה מהקדמת הבחירות. עמדתו של היועמ"ש, שמנע עד כה הוצאת צו הרחבה ליישום ההסכם גם על המגזר הציבורי, ראויה לעיון מחודש וטוב עשה וינשטיין שאישר לבסוף את המהלך, בשלוש פעימות. עדיף שהיועמ"ש לממשלה יימנע מיישום הכללים המסייגים ממשלה ערב בחירות, כאשר מדובר בצעד שיש עליו הסכמה כללית בין כל חלקי הכנסת. במקרה זה, לא היה צורך לגרור את הכנסת לחקיקה.

כך או אחרת, העלאת שכר-המינימום ל-5,000 שקל היא הישג משמעותי ומהלך חשוב מבחינה כלכלית. לעובדים החלשים יהיה יותר כסף, שהם יוכלו להוציא ובכך יגבירו את הצמיחה במשק. יצוין, כי ממחקרים כלכליים עולה שהעלאת שכר-המינימום אינה פוגעת בתעסוקה. ההסתדרות, אם כן, חזרה להובלת הזירה החברתית-הכלכלית. ישראל זקוקה להסתדרות אקטיביסטית, וטוב שהנהגתה נוקטת עתה מדיניות יזומה להתמודדות עם מצב מעמד העובדים ושיפורו.

חלקי אינו עם המבקרים את הוועדים הגדולים. המשק יפעל נכון אם יהיה איזון בין כוחם של המעסיקים והממשלה ובין כוחם של ארגוני העובדים. לכן, המשק זקוק לארגוני עובדים ולהסתדרות חזקים. איזון הכוחות יביא להשגת הסכמות על יסוד הבנה ומשא-ומתן מתוך הכרה בכוחם של ארגוני העובדים.

מסקרים שעורך ארגון ה-OECD על רמת השכר והתפתחות השכר, עולה כי חלה שחיקה ברמת השכר במשק. לפי דוח ה-OECD, ישראל היא המדינה המובילה במערב בירידת השכר הריאלי. בין השנים 2013-2007 ירד השכר בממוצע בישראל בשיעור של 5%; ובין השנים 2013-2000 הוא ירד בשיעור של 9.5%; בעוד שבאותו פרק זמן, השכר הריאלי עלה במדינות ה-OECD ב-8.5% בממוצע. עם זאת, יש להודות כי ישראל צריכה לעשות יותר מאמצים להגברת פריון העבודה במשק. שכן, בהשוואה למדינות ה-7G, חלה אצלנו נסיגה בפריון, לעומת ארצות ה-7G שאצלן הפריון דווקא גדל.

במישור המקרו-כלכלי, ישראל מתהדרת ובצדק בהישגים כלכליים אדירים. לדוגמה, בשלושת העשורים שבין 1984 ל-2014, עלה התוצר לנפש מ-7,000 דולר ל-39 אלף דולר. היצוא קפץ פי 9 לכ-90 מיליארד דולר, והיצוא הטכנולוגי גדל מכמה אלפים ל-28 מיליארד דולר. גם החוב הלאומי ביחס לתוצר ירד לשיעור של 67%. ההישגים הללו במישור המדיניות הכלכלית הכוללת, מאפשרים לישראל לעשות יותר לשיפור שכר העובדים ותנאיהם.

טוב עשתה ההסתדרות בראשות ניסנקורן שפתחה במאבק חשוב להרחבת ההגנה על זכויות העובדים. חזרתה של ההסתדרות כתנועה חברתית להובלת הזירה החברתית-כלכלית, תבטא איזון נכון בין הכוחות החברתיים ששותפים לניהול הכלכלה בישראל - העובדים, ההנהלות והממשלה. האיזון הזה צריך להבטיח כלכלה יעילה, אבל גם כלכלה הוגנת.

בתקופת יו"ר ההסתדרות הקודם, עיני השכיל ליצור מרכז כוח משמעותי להישגים לעובדים. זאת, על-ידי שותפות עם מפלגת העבודה בראשות ברק, ובממשלות אולמרט ונתניהו (2011-2007). כמי שהיה מעורב בחתימה על ההסכם הקואליציוני של שנת 2009 בין העבודה לליכוד, אני מעיד כי ההסתדרות השיגה הישגים משמעותיים באמצעות שותפות פוליטית זו.

נוסף למאבק ציבורי ושימוש לגיטימי בכלים ארגוניים של עיצומים ושביתות, על מנהיגות ההסתדרות להשכיל ולבנות היום גם שותפות פוליטית לקידום המטרה החשובה של הגנה על העובדים, לפי האסטרטגיה שנהג בה עיני. השילוב בין האסטרטגיה של מאבק ארגוני לשותפות עם כוחות פוליטיים יקדם את מעמד העובדים ויבטיח כלכלה הוגנת.

צרו איתנו קשר *5988