אוהד קנולר

אוהד קנולר הוא אדם אופטימי מהיסוד, או נאיבי במהותו. זאת אחת הסיבות לכך שהוא עדיין מתגורר בדימונה ופעיל, גם אם במידה מועטה, בתיאטרון שהקים שם עם גרושתו, נועה רבן. אבל מה שבאמת מצליח להדהים הוא שהתפיסה החיובית הזו, הכוללת אמון במקבלי ההחלטות במדינה, מחזיקה אצלו מעמד גם אחרי שנתיים כיו"ר ארגון השחקנים שח"ם.

קחו לדוגמה את תוספת 120 מיליוני השקלים שנוספו לתקציב התרבות הודות לקמפיין "1% לנשמה", עוד בטרם התפרקות הממשלה. גם אדם שאינו מיומן בפוליטיקה יודע היטב שעם התפזרות הכנסת, משולות החלטות כאלה לכיתוב קפדני על הקרח. קנולר, לעומת זאת, טוען בלהט שהתוספת המכובדת הזו, שניתנה על רקע "צוק איתן" שרוקן את הקופה, תכובד על-ידי פקידי האוצר. אני מודה שהתאפקתי שלא לחייך, אבל נראה שהאזרח האכפתי קנולר, שירד לדרום להביא לשם תרבות - השחקן שמשתתף עכשיו בהצגה החברתית "גיבור הלובי" בתיאטרון חיפה, המנסה להשמיע את קולם של האנשים שאף אחד לא רואה - מאמין בצדק קוסמי. "אני סומך על הפקידים באוצר ועל מי שישב מולי, והתקציב הזה יעבור ב-2015".

ואם לא?

"אם יהיה בו דיון מחודש, נעשה מה שעשינו קודם, ואף יותר. על מה אנחנו מדברים? על אחוז בודד מתקציב המדינה שיועבר לתרבות, שהוא בערך 3 מיליארד שקלים, ואת זה את יודעת טוב ממני. המחשבה שלנו הייתה לאחד את מוסדות התרבות, ארגוני היוצרים, בהובלה של פורום מוסדות התרבות, שח"ם ואמ"י, ושיתוף הפעולה הזה יימשך. אנחנו נדאג שזה יגיע לכל מקום. חשבנו אפילו לחבר את זה לאופנה. הלוגו שעשינו הוא כל-כך יפה, שאני רואה אותו מודפס על בגדים, על חולצות, על כובעים. אנשים רוצים להזדהות עם מותג שנקרא תרבות.

"צריך להבין שתרבות היא מנוף עסקי. במקום הזה שאנחנו יושבים עכשיו, 'התחתית', יושבים אנשי תרבות. איפה שאני ישבתי לפני שבאת, מטר ממני ישבה משוררת ולא רחוק משם ישב בעלים של אולפן פוסט פרודקשן".

אתה מאוד אופטימי.

"הנושא הזה חשוב לי מאוד".

אבל כנראה לא למקבלי ההחלטות.

"כי הם לא מבינים אותו באמת ולכן לא מתעדפים אותו. יש כל-כך הרבה מקומות בארץ שהתרבות היא מנוף כלכלי אצלם - כמו מיזם הקולנוע בירושלים; קרן, שמשקיעה בסרטים, שעל כל שקל שהיא נותנת, ההפקה משקיעה שבעה; וגם בתל אביב, אנשים רוצים לגור ברוטשילד כי יש פה תרבות. זה המבחן הכלכלי, כפול מאה".

ולמרות זאת, הביטחון יקבל קודם.

"ואני לא מקבל את זה שהביטחון נמצא במקום הראשון. שירתי שירות קרבי ועשיתי מילואים קרוב לעשרים שנה, והתוספת לתקציב הביטחון מעולם לא הייתה קשורה לתקציב התרבות. לכן זה מאבק תודעתי מול מקבלי ההחלטות, שכשהוא יוכרע לטובתנו תהיה פה פריחה כלכלית".

איך אתה מסביר את זה שאף מפלגה עדיין לא הכניסה למצע שלה סעיף שנוגע בתרבות?

"בבחירות הקודמות הייתה התייחסות לתרבות ב'בית היהודי', ונכון שבשאר היא לא הייתה קיימת. אנחנו ניזום שיחות עם המפלגות כדי שיכניסו את התרבות למצע. עשינו גם קמפיין חזק ברשת, ונמשיך להשתמש בכלי הזה".

כשאנשים מפוטרים ממגבות ערד או מפרי גליל, התרבות לא מעניינת אותם. מעניין אותם להביא אוכל הביתה. לכן היא נתפסת כמותרות.

"ברור שזה לא בראש של עובדי מגבות ערד. אבל זה לא זה מול זה, ומגוחך לראות את זה ככה".

לא משפיל לשבת מול פוליטיקאי ולנסות לקושש תקציב?

"התחושה נעימה מאוד. גם כשהדבר לא מוטמע, אף אחד לא יאמר לך למה אני צריך את זה. גם מפלגות חרדיות תומכות בתרבות תורנית, שמאוד מפותחת אגב".

מנין אתה מגייס את האנרגיות להתעסקות הזו? לא הספיק לך להפריח שממה בדימונה עם התיאטרון שהקמתם שם?

"היום אני פעיל חלקית מאוד בדימונה, ומי שמנהלת שם את הדברים זו נועה".

אתה לא מתגעגע לתל אביב?

"ממש לא".

למה נכנסת לשח"ם?

"כי דביר בנדק ביקש ממני. הוא רצה לפרוש אחרי חמש שנים, איתר אותי, ולא ראיתי שום סיבה לא להסכים. זו אחריות שצריכה לעבור משחקן לשחקן".

בנדק השכיל שלא להיכנס לעימותים אישיים שיפגעו לו בקריירה. אתה מביא את זה בחשבון?

"אני סומך על הכישורים החברתיים שלי יותר מהכול - יכולת להפריד בין עיקר לטפל, להתעמת עם מישהו ואחר כך לעבוד איתו".

ולא נשארים משקעים?

"זה לא עבר למקומות אישיים".

כמה אנרגיות שח"ם שואב ממך?

"הארגון הוא נדבך חשוב כיום בחיים שלי".

הסכסוך עם ועד העובדים של הארגון, שמנהל איתכם משא ומתן ארוך על תנאי השכר, הסתיים?

"זה משהו מאוד מינורי. לא הגבתי בנושא וגם לא אגיב".

חשבת להיכנס גם לפוליטיקה ארצית, במסגרת אחת המפלגות?

"אני מתעסק בפוליטיקה דרך הארגון, וזה מספק אותי. יכול להיות שאני מבין טוב יותר פוליטיקאים, כי יש משהו אמפתי במקצוע שלנו לאנשים שהאינטרסים שלהם מאוד צרים. אני לא נבהל מזה שמה שחשוב לבן אדם זה הקידום האישי, והתפקיד שלנו הוא להראות לו שזה משרת אותו. לא צריך לקבל מתנות בחינם. ההתנהלות שלהם היא של תן וקח".

שר התרבות זו משרה קורצת?

"אני לא שולל שום דבר. המעבר לשח"ם פתח לי אופקים ונתן לי כלים ניהוליים שלא היו לי בעבר".

ואחרי כל ההתעסקות, נשאר גם פנאי רגשי ליצירה?

"אני כותב, עובד על תסריט לפיצ'ר שעליו זהר שטראוס ואני קיבלנו תקציב פיתוח מקרן הקולנוע, ויש סדרה בפיתוח במימון יס, עם שלמה משיח ועם רוני נניו. הפרנסה שלי היא מהמשחק, ובשנים האחרונות אני בתיאטרון חיפה".

ועכשיו עם הקומדיה החדשה "גיבור הלובי".

"זה מחזה אמריקאי שבמרכזו שומר בלובי, שני שוטרים והבוס, הקב"ט של חברת השמירה שמגיע אליו לביקורת. הייתי מאבטח במשך שנתיים בעזריאלי, ואני אומר מאבטח, זה שעושה פטרולים, כי שומר זה ההוא שבודק תיקים. ככה עובד העולם הזה. המאבק הוא שיכירו בך כאדם. אנשים חולפים על פניך ולא רואים אותך. לפני כמה שנים עשיתי תפקיד של מאבטח בסרט, וכשהתכוננתי לתפקיד, חברים עברו לידי ולא זיהו אותי".

איך אתה מסביר את זה?

"כי אין הבדל בינו לבין הדלת המסתובבת. גם המדים מצמצמים את הזהות. הייתי מסתובב עם תיק עור מסוים, וקניתי סיכה שענדתי על מדי המאבטח כדי להיות שונה. גם השוטר שאני משחק בהצגה לא מוכן להיות רק שוטר אפור, אלא רוצה להיות הקב"ט הכי טוב".

אימא שלך הייתה עיתונאית, לא דגדג לך לנסות את התחום?

"הייתי רוצה לגלם עיתונאי, לבדוק אילו מנגנונים מפעילים אותו. לשחק רכילאי זה מעניין, כי הוא חייב להתעלם משיקולים אנושיים, חודר לפרטיות, תוקף ארסי".

ואת זה אומר מי שהפפראצי מיררו את חייו כשהוא העלה כמה קילוגרמים.

"אני יכול לכעוס על דברים ולהיות יותר אמפתי לסיבה שבגללה הם צריכים לעשות את זה".

גם כשזה בא על חשבונך?

"כן. אני תמיד רואה גם את הצד השני. אלה שפרסמו שאני שמן, מפרסמים עכשיו שאני רזה". *e

אישי: 38, גרוש 1, מתגורר בדימונה

לימודים: בוגר הסטודיו של ניסן נתיב

רזומה: תיאטרון: "גיבור הלובי" ו"בומרנג", שרצות בימים אלה בתיאטרון חיפה; טלוויזיה: "כנפיים", "אהבה זה כואב", "סרוגים", "מתים לרגע"; קולנוע: "יוסי וג'אגר", "הסיפור של יוסי", "הבועה", "בופור"

עוד משהו: ייסד את מעבדת התרבות בדימונה, ביחד עם אשתו לשעבר נועה רבן