המחוזי על בנק דיסקונט: "נחשפה תמונה מדאיגה ביותר באשר לקלות הבלתי-נסבלת שבה מעמיד בנק מסחרי אשראי במיליוני ש'"

תביעה זו חושפת תמונה מדאיגה ביותר באשר לקלות הבלתי נסבלת, שבה מעמיד בנק מסחרי בישראל, אשראי בגובה מיליוני שקלים ללא כל בחינה או בדיקה של מקבל האשראי. האשראי ניתן על סמך היותם של מנהל החברה מקבלת האשראי, אחיו, ובן אחיו אנשי עסקים. זאת, ללא כל בטוחות, זולת ערבותו האישית של הנתבע". כך פתחה שופטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, ד"ר מיכל אגמון-גונן, את פסק הדין שבו היא קיבלה היום (ב') תביעה בסך 4.4 מיליון שקל שהגיש בנק דיסקונט נגד חברת "אסבר ניהול ופרוייקטים" ונגד בעלי החברה, אסף ברזני, אזרח ישראלי המתגורר בהולנד. ברזני הוא אחיו של איש העסקים, אמנון ברזילי, ששימש בעבר בתפקידים בכירים בקבוצת יפנאוטו. השופטת אומנם קיבלה את התביעה, אך מתחה ביקורת חריפה על התנהלות הבנק במתן אשראי.

תחילת הפרשה בספטמבר 2005 אז נפתח, לבקשת חברת אסבר, חשבון בסניף הראשי של דיסקונט בת"א, כאשר לצורך כך חתמה החברה על מסמכי פתיחת חשבון עו"ש וחשבון מט"ח. מורשי החתימה שהוסמכו לפעול בחשבון מטעם החברה היו ברזני ואדם בשם אורן ששון, כל אחד מהם לחוד, בצירוף חותמת החברה.

בסמוך לכך אושרה בחשבון מסגרת אשראי בסך 4 מיליון שקל. במסגרת ניהול חשבון העו"ש וחשבון המט"ח קיבלה החברה מהבנק אשראי, הלוואות ושירותים בנקאיים שונים שלהם נזקקה. לימים, הצטברה בחשבון העו"ש ובחשבון המט"ח של החברה יתרת חובה בסך 4.4 מיליון שקל שלא נפרעה. באפריל 2009, לאחר שדרישת הבנק מהנתבעים לפרוע את החוב לא נענתה, הגיש הבנק נגד הנתבעים כתב תביעה בסדר דין מקוצר.

"חיובים ללא ידיעה"

הנתבעים טענו כי החיובים בחשבון החברה בוצעו ללא ידיעת ברזני וללא הרשאתו, ולכן לא ניתן לחייבם בגין חיובים אלה. לטענתם, החשבון נפתח לצרכיו הפרטיים של מנהל סניף הבנק דאז, שמואל בייגל ז"ל שנפטר ביולי 2006, שפנה אל ברזני בסמוך לפתיחת החשבון וביקש כי יפתח חשבון על שם החברה דרכו יוכל לקבל כספים והלוואות שהוא זקוק להם, בעקבות הסתבכותו הכספית. לפי הטענה, מנהל הסניף התחייב בפני ברזני, כי ישיב את כל הכספים שיילקחו מהחשבון.

לטענות כאילו הפעילות בחשבון נעשתה על-ידי בייגל המנוח, השיב הבנק כי הן חסרות כל בסיס, והשופטת קיבלה את עמדת הבנק בנקודה זו. "הגרסה שהציג ברזני בהליך זה הייתה מלכתחילה תמוהה, ומנוגדת לשכל הישר", קבעה. לדברי הבנק, הנתבעים הם שעשו שימוש באשראי שהועמד בחשבון, ומכל מקום, אין לפטור אותם מתשלום חובם לבנק, כי הם פעלו ביודעין ובמכוון במטרה להונות את הבנק.

"התנהלות חריגה"

למרות שקיבלה את תביעת הבנק, ציינה השופטת כי התנהלות הבנק במתן האשראי לחברה מעלה תמיהות רבות. "הליך מתן האשראי מעלה תהיות שמא אולי, הייתה כאן התנהלות חריגה.. ככל שלא הייתה התנהלות חריגה במקרה זה בהליך מתן האשראי, עולות מהעדויות עובדות מאוד מטרידות, המצביעות על הקלות הבלתי-נסבלת של קבלת אשראי בגובה מיליוני שקלים מבנק מסחרי בישראל, בהליך בחינה בלתי-תקין, וללא כל בטוחות, זולת ערבות אישית של בעל החשבון", נקבע.

לדברי השופטת, מהעדויות התברר כי "הבנק העמיד אשראי של 4 מיליוני שקלים לחברה חדשה, חסרת כל פעילות, כאשר הבטוחה היחידה שהבנק דרש לצורך כך היא ערבותו האישית של הנתבע, שהינו איש עסקים מוכר ומבוסס לכאורה". ביהמ"ש ציין כי "גם כאשר הצטברה יתרת חובה משמעותית בחשבון הבנק של החברה, ולבנק כבר היה ידוע, כי המדובר בחוב בעייתי, איפשר הבנק לנתבעים ליטול הלוואה ספקולטיבית בגובה 112 מיליון יין מחשבון החברה במט"ח, וזאת בניסיון להקטין את יתרת החובה בחשבון, כאשר גם בהזדמנות זו, כאשר ידועה לבנק חומרת הדברים, הבנק לא טורח לבקש מהנתבע לשעבד איזה מבין נכסיו כנגד מתן ההלוואה, על-מנת לשפר את מצב הבטוחות שבידי הבנק". לדברי ביהמ"ש, "התנהלות הבנק במקרה זה היא בעייתית וחמורה, וזאת בלשון המעטה שבהמעטה. התנהלות זו של הבנק, מעלה לפחות צלו של חשש כי מי מטעם הבנק היה מעורב בדרך זו או אחרת בחשבון האמור, לכל הפחות על דרך של חריגה מנהלי בדיקה מקובלים". בשל התנהלות הבנק, לא חייבה השופטת את ברזני בהוצאות, והורתה להעביר העתק מפסק הדין למפקח על הבנקים.

"מדיניות ניהול סיכונים ראויה"

מבנק דיסקונט נמסר בתגובה: "ביהמ"ש דחה את כל טענות הנתבעים, קבע כי אין שחר לטענות אשר ניסו להטיל דופי בעובד בכיר בבנק וחייב את הנתבעים לשלם לבנק את מלוא סכום התביעה. "ביחס לספקות שהעלה ביהמ"ש באשר להחלטת הבנק להעמיד אשראי על סמך ערבות - יצוין כי ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי ביסוד החלטת בנק להעמיד אשראי, עומדים שיקולים עסקיים הנסמכים לא רק על שאלת הביטחונות, אלא גם על מאפייניו האישים של הלקוח, מצבו הכלכלי, מטרת האשראי וכיו"ב. עוד יצוין כי לבנק מדיניות בקשר למתן אשראי וכן נהלים, הנסמכים בין היתר על הוראות המפקח על הבנקים ועל מדיניות ניהול סיכונים ראויה".