פוטנציאל ממומש חלקית

ההפקה המחודשת של האופרה "שיקוי האהבה" סובלת מביצוע לא מושלם

מתוך שיקוי אהבה/ צילום:יוסי צבקר
מתוך שיקוי אהבה/ צילום:יוסי צבקר

האופרה הישראלית מעלה בימים אלו את האופרה "שיקוי האהבה" של דוניצטי. הבימוי שנבחר לה הוא זה של עומרי ניצן, שעלה כאן לראשונה בשנת 1997, וחודש כעת ע"י גדי שכטר. עלילת האופרה מתרחשת בכפר פרובינציאלי, שתושביו הם אנשי אדמה פשוטים ונאיביים. ניצן עשה לרעיון הזה "גיור", והבימוי שלו נשען על עולם הדימויים של ארץ ישראל החלוצית של שנות ה-30 של המאה הקודמת. בעיקרון ההפקה הזו חביבה למדי: הבימוי מהנה, העלילה פשוטה ומובנת, והתפאורה צבעונית ונחמדה. הבעיה העיקרית הייתה שהביצוע המוזיקלי לא המריא, כך שהתוצאה הסופית היתה רחוקה משלמות. עלילת האופרה מספרת על נמורינו, צעיר כפרי ותמים, שמאוהב באדינה הצעירה, העשירה והיפה. אדינה דוחה את אהבתו בתחילה, אבל הקשר ביניהם מקבל תפנית כשלכפר המבודד מגיעים שני אנשים. הראשון הוא הסמל היהיר בלקורה, שמבקש את ידה של אדינה לפני שהחליף איתה אפילו מילה אחת. השני הוא שרלטן בשם דולקמארה, שמוכר לנמורינו התמים שיקוי אהבה פלאי ומבטיח שזה מה שיגרום לאדינה להתאהב בו. ה"שיקוי" הוא בעצם סתם יין זול, אך בהמשך העלילה הוא - בתוספת העובדה הפעוטה שנמורינו מקבל ירושה והופך למיליונר - גורם לכך שאדינה אכן מתאהבת בנמורינ ו. הסוף, כצפוי, טוב.

הבימוי המחודש ל"שיקוי האהבה" דומה מאוד לבימוי המקורי של עומרי ניצן מ-1997. במרכזו, כאמור, עומדים הדימויים של ארץ-ישראל ה"היא": תפוזים, שדות חיטה, פרחי חמניות, כיתת צנחנים, סנדלים תנכ"יות וכדומה. זה רעיון חביב ומקורי, שמשובצות בו גם כמה הפתעות בימוי מעוררות חיוך (כמו לדוגמה הרגע שבו החמניות מתחילות לרקוד לאחר שנמורינו שותה לשוכרה).

בכל הקשור לביצוע המוזיקלי, ההפקה הזו זוכה לציון "ככה-ככה". "שיקוי האהבה" נשענת על 4 זמרים סולנים, והצוות שהופיע אמש (רביעי) לא היה אחיד ברמתו. המוצלחת ביותר הייתה זמרת הסופרן הישראלית הילה באג'יו (בתפקיד אדינה), עם קול זוהר והופעה כובשת. מיד אחריה יצוין האיטלקי ברונו דה-סימונה, ששר היטב את תפקיד השרלטן דולקמארה. אנדריי בונדרנקו, בתפקיד הסמל בלקורה, הציג קול יפה אך לטעמי שיחק באופן רציני מדי והחמיץ את הצד הקומי של הדמות (ייתכן שאת ההערה הזו יש להפנות לבמאי). הטנור הרומני סטפן פופ, בתפקיד נמורינו, היה אכזבת הערב: הוא הפיק קול חלש וחסר נוכחות, וגם מבחינה בימתית היה רחוק מלשכנע. באופן מפתיע, את ההצגה גנבה הפעם דווקא זמרת בתפקיד משני. זו היתה זמרת הסופרן המקסימה ענת צ'רני, ששרה את תפקיד ג'אנטה (חברתה של אדינה). צ'רני הציגה קול נעים ונוכחות בימתית זוהרת, שממש האירה את הבמה בכל פעם שהופיעה עליה. תענוג להיווכח פעם אחת פעם שדווקא סולנים ישראליים, במקרה זה צ'רני ובאג'יו, הם כוכבי ההפקות כאן. תזמורת ראשל"צ ומקהלת האופרה, בהובלתו האנרגטית של המנצח עומר ולבר (Wellber), נשמעו בסדר גמור, אם כי גם כאן לא נרשמו שיאים בלת י נשכחים.

לסיכום: הפקה כיפית ודי מומלצת, אבל חוויה מוזיקלית גדולה זו לא.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988