כחלון לומד מהמאסטר נתניהו: תמונת מצב במו"מ הקואליציוני

נתניהו וכחלון, זה כל הסיפור של כלכלת ישראל בשנים הבאות. ירצו - נאכל, לא ירצו - נבכה. "ירצו" פירושו שהשניים יהיו מסוגלים למתן את האגו, את האי-אמון ואת הפוביה המבעבעת בהם. "ירצו" פירושו לנטרל ולהרחיק גורמים במעגלים הראשונים של שניהם, שמתפרנסים מתרחישי רדיפה ומשמועות שמפיצים, ועוד יפיצו הרבה יותר, אינטרסנטים פוליטים, עסקיים, ארגוניים.

10 מנדטים קיבל משה כחלון, "כולנו". זה "שווה" 3 משרדים. תחת הכותרת "כלי עבודה", "אמצעי ייצור" ו"בניית תשתית ניהולית נכונה מלכתחילה" הוא מבקש את משרד האוצר, שכבר הובטח לו על ידי נתניהו בעל 30 המנדטים, את משרד השיכון - כדי לממש את המטרה המרכזית של ייצוב מחירי הדיור והתחלת הורדתם, ואת המשרד לאיכות הסביבה - גם כדי שלא ישים רגליים ביורוקרטיות לפעילות הבנייה והוועדות המחוזיות, ובעיקר כדי לשחרר את מערבולת צינור הגז השני ולהבטיח פריסת גז טבעי זול לאורכה ולרוחבה של הארץ - עוד אמצעי להורדת יוקר המחיה.

עד כאן נתניהו יסתדר, הוא אפילו ישמח לתת לו את זה. הבעיה היא שכחלון רוצה להרחיב את המשרדים הללו. לקחת סמכויות משרים וממשרדים אחרים ולהעביר אותן אליו ולאנשיו. זאת, לדעתו, תמורה הולמת ל"וויתור על תפקידי כבוד" כמו סגן ראש הממשלה, ממלא מקום ראש הממשלה, שגריר, נספח, יו"ר חברה ממשלתית גדולה וכדומה. רשימת הדרישות המלאה לא פורסמה. אבל תחת הכותרות "מהדירה למילקי" ו"זהו אירוע ניהולי ולא אירוע פוליטי", וההצהרות על "תפיסה של אחריות כוללת לכלכלה" ו"בניית תשתית ניהולית נכונה מלכתחילה", דורש כחלון לקבל את השליטה במינהל התכנון במשרד הפנים, המשרד שעובר לשליטת אריה דרעי מש"ס.

הרעיון המרכזי: שליטה באמצעי הייצור לדירות - רשות המקרקעין ומינהל התכנון (האחראים הגדולים למחדל ההיצע בדיור) - בנייתם כמערכת הומוגנית ומניעת האפשרות שיקבלו הנחיות או הנחתות פוליטיות ממקורות אחרים. אגב, אנשי התכנון במשרד הפנים התחילו להעביר תשדורות שזה דווקא מתאים להם, והם בכלל חשבו מזמן שנכון להפוך את אגף התכנון לרשות התכנון, כמו המודל של רשות המקרקעין. רק שכחלון ואנשיו מבינים שהשם לא משנה מאום. אפשר לקרוא לזה אביבה או חביבה - אם לא יזעזעו את אמות הפקידות, שום דבר לא יזוז.

כחלון רוצה גם את נציבות שירות המדינה, הנמצאת היום תחת משרד ראש הממשלה. המטרה: לעשות סדר חדש ביחסי העבודה בממשלה והתמודדות מול הארגון החזק של עובדי המדינה שאחראי לביורוקרטיה, לחוסר החולני בשירות לאזרח, לעלויות הכבדות בתקציב ועוד. זאת כפתח לרפורמה כוללת ביחסי העבודה במשק, במגזר הציבורי ובמגזר העסקי. האם הביא בחשבון התקוממות של ההסתדרות וועדי העובדים הגדולים והחזקים עד כדי השבתה במשק? האם יקבל התחייבות מנתניהו שיתמוך בו במקרה של השבתה כללית ממושכת? לא מכבר אמר כחלון בראיון שאפשר לעשות הרבה מאוד בלי שביתות. שהוא יודע איך. שיש קשר בינו ובין אבי ניסנקורן מההסתדרות, ששניהם מבינים את גודל הבעיות וגודל השעה.

לכחלון תוכניות סדורות לא רק בדיור, בבנקאות ובביורוקרטיה, אלא גם בחקלאות: שינוי מדיניות הסובסידיות, מהמצרך לנצרך. לא עוד תמיכה עקיפה וכבדה לחקלאות באמצעות מחירי מים, קרקע, הגנות יבוא, מכסים ועובדים זרים, אלא סבסוד החקלאים בדרך המקובלת בעולם המערבי - סבסוד הניתן לחקלאי עצמו, בהתאם להיקף הייצור או גודל השטח. בתוכנית גם ביטול עשרות המועצות החקלאיות, שעלותן כמה מאות מיליוני שקלים בשנה.

התוכניות של כחלון, אפשר שכולן, דווקא מתאימות לנתניהו. הוא כבר היה שם. הוא דיבר על זה שנים קודם. אלא שדרכו של כחלון תואמת את נתניהו ההוא, של פעם, כשהיה ראש ממשלה רפורמטור ושר אוצר פעיל, חרוץ, אפילו נועז, תחת ראש הממשלה אריאל שרון.

נתניהו של היום חולם להמציא את עצמו מחדש. להירשם בדפי ההיסטוריה כבונה ישראל החדשה והחדישה.

לא רק בעניין האטום האיראני והסייבר, אלא גם בכלכלה ליברלית, תחרות חופשית ושוויון הזדמנויות. הוא לא רוצה להירשם לדראון כמי שהזניק את מחירי הדיור לממדים בלתי נסבלים, הפיץ את העוני והבריח צעירים לברלין. דווקא לברלין. אוהביו אומרים שכחלון הוא האמצעי שלו, הגשר שלו להישגים כוללים - גם במגזר הבנקאי-פיננסי, אחרי שהרפורמה מ-2005 (ועדת בכר) נתקעה בשלב הראשון שלה ויצרה נזקים בלתי צפויים (דמי ניהול גבוהים); גם במגזר החקלאי; גם בביורוקרטיה הממשלתית הכבדה והמנופחת; ובעיקר בהגדלת היצע הדירות.

הרי הוא עצמו, בבחירות 2006, בא עם תוכנית סדורה לתיקון המינהל וחקיקת חוקי נדל"ן חדשים, אבל לא היה מסוגל להניע אותה. את המכשולים שעמדו בדרכו אז כחלון רוצה למנוע מעצמו עכשיו: פקידות אדישה במינהל ובתכנון, אינטרסים סקטוריאליים של שרי שיכון וראשי מינהל, אינטרסים זרים בוועדת הכספים, לובי חקלאי חזק בתוך הבית שלו, ועדי עובדים במונופולים חזקים, בעלי עניין שלחצו עליו, על אנשיו ועל חברי הכנסת, חברי מרכז ליכוד שגויסו להיות השוט שהכה בו בכל רפורמה שרצה להעביר.

כחלון לא המציא את השיטה. הוא צועד בדרכו של המאסטר, נתניהו. לא רק בתכניות עבודה אלא גם בדרישות להרחבת סמכויות בתחומים נבחרים. נתניהו מבין זאת היטב. הוא עצמו, עם אביגדור ליברמן שכיהן אז כמנכ"ל משרדו, העבירו אליהם מיד עם היכנסם למשרד ראש הממשלה ב-1996 את נציבות שירות המדינה ורשות החברות הממשלתיות.

הנציבות הועברה כדי לשים בממשלה "אנשים בראש שלנו", והרשות - כדי להוביל את הפרטת החברות הממשלתיות העסקיות. נתניהו גם הזיז ממקומו את מינהל מקרקעי ישראל כדי למסור אותו לאריאל שרון, שעבורו הומצא תפקיד עתיר סמכויות חדש, השר לתשתיות לאומיות. אפילו את כתב ההתחייבות שכחלון דורש מנתניהו שיחתום עליו המציא נתניהו ב-2003.

היחסים בין שרון כראש הממשלה לנתניהו היו עכורים וחשדניים, הרבה יותר חמורים מיחסי נתניהו וכחלון היום. בהסכם בין שרון לנתניהו נקבע ששר האוצר נתניהו יהיה יו"ר הקבינט הכלכלי ויקבע את הרכבו; שראש הממשלה שרון מתחייב לתמוך בתוכניותיו הכלכליות, בתקציב המדינה וברפורמות שייזום ויוביל. נתניהו דרש אז וקיבל לידיו את רשות החברות הממשלתיות, שחזרה למשרד האוצר ומאז היא שם, קיבל סמכות בנושא הערבויות האמריקאיות, וקיבל זכות וטו בעניין מינוי נגיד בנק ישראל, מה שהיה עד אז סמכות בלעדית של ראש הממשלה. האמת, הדרישות של כחלון היום הן אפילו צנועות ביחס למה שנתניהו דרש וקיבל אז.

הבעיה היא שנתניהו גם חושש מהגדלת כוחו של כחלון. זה מעין חשש אישי שדבק בנתניהו, והוא בעיקר לא רוצה בממשלתו כוח מאוחד, סגור, חזק, עצמאי ובעל מוטת שליטה רחבה במיוחד, שעלול לנטרל את כוחו שלו. אנשים סביבו, מטפחי שנאות, אומרים לו את זה. עם זאת, הוא עצמו כבר מבין שכחלון הוא הסיכוי האמיתי האחרון שלו, של נתניהו, לממש הבטחות כלכליות-חברתיות בלי ליפול למלכודת הדבש של ממשלת אחדות עם בוז'י הרצוג ומנואל טרכטנברג כשר אוצר, שאמנם מקובל על נתניהו, אבל יש חשש שהוא ימצא את עצמו בתנופה כלכלית של "ניאו מרקסיסטים" מהמחנה הציוני.

נתניהו היה רוצה לרכך או להחליש במשהו את כחלון בעיקר כדי לחזק את עצמו במפלגה שלו ובממשלה העתידית, ומצפה ממנו להבנה. לאיזו גמישות. אם כחלון יתגמש במשהו ויצהיר שזה רק כי הוא מקבל את סמכותו ומבין את מצבו של נתניהו, הוא יקבל תמורה הולמת, שיתוף פעולה אקטיבי לאורך הקדנציה.

הבעיה המעשית כרגע היא שנתניהו לא יכול, כנראה גם לא יוכל, לתת לכחלון את מינהל התכנון, בגלל ש"ס, השווה 7 מנדטים, ודרעי שחולם, והובטח לו, לחזור לתפקיד שר הפנים. הוא גם לא יכול, וכנראה לא יוכל, לתת את ראשות ועדת הכספים - בגלל יהדות התורה ששווה 6 מנדטים ומשה גפני שחולם, והובטח לו, לחזור להיות מה שהיה: יו"ר חזק של ועדת הכספים. אלה השותפים הקואליציוניים הנוחים, הטובים והבטוחים שלו, שרק אחרי הסכמה איתם הקדים את הבחירות. הוא מצפה שכחלון יבין זאת.

במישרין ובעיקר בעקיפין, באמצעות "צינורות", ממשיכים שני הצדדים לדבר גם השבוע, ימי חול המועד, והדברים נשמרים בחשאיות. אנשי נתניהו מבקשים לשכנע את כחלון שגם גפני וגם דרעי, כמו גם ליברמן, הם-הם שותפי הדרך הכי קרובים, הכי בטוחים ובעיקר הכי מיומנים שלו. מטרותיו - מטרותיהם, והם גם יודעים לבצע את המלאכה. יש לזה כמובן מחיר, מה שקרוי כספים קואליציוניים, אבל הכספים הללו בין כה יעברו, אז כדאי לכחלון לנצלם לטובתו.

דבר נוסף שמשודר לכחלון: שקט בקואליציה יבטיח ראש ממשלה תומך ומפרגן, שיוכל לעמוד בהתנגדויות מבית ומחוץ.

ועוד דבר: שר אוצר הוא כל יכול. הוא הכי חזק בהנעת רפורמות. אתה רוצה כוח בדיור? העמד את עצמך בראש ועדה, עם שלל הרגולטורים ותוקעי המהלכים מהביורוקרטיה; תכנס את כולם בכל שבוע, תחקור ותדרוש: מה קורה בפרויקט הזה, מי ומה מעכב את ההוא. בכוחך להזיז עניינים, אתה לא חייב לקחת כוח מאחרים.

סביב שניהם פועלת מערכת הסתה סביבתית של מטפחי חשדנות שמתפרנסים מתרחישי מלחמה ומשתוקקים להמשיך להיות בסביבה הקרובה. סביב כחלון יש כאלה שמחפשים הזדמנות לסגור חשבונות עבר עם נתניהו. הם מזהירים את כחלון מפני בוגדנותו הפוליטית, מפני מצב שבו יבגוד בשר האוצר שלו, יבטיח הבטחות ולא יממש אותן (דוגמה נדושה: נתניהו הבטיח ליאיר לפיד שיתמוך בו במע"מ אפס, בניגוד לאמונתו. אחר כך משך אותו עד שזרק אותו). אבל בסביבתו אומרים שכחלון מודע לזה ובודק את אנשיו - בדיוק כפי שהוא בודק את אלה שמולם הוא עומד.

המצב סביב נתניהו סבוך יותר. הוא מוקף בפוליטיקאים, שרים וחברי כנסת המאוימים ממעמדו החדש של כחלון וכמה מאנשיו, גם בבעלי תפקיד ושררה הרוצים להמשיך להתפרנס מטיפוח תרחישי רדיפה וגם בבעלי עניין במשק שכחלון מתקרב אליהם ומסכן את בורות השומן שהם מלקקים.

הסתה ראשונה: מה אתה צריך לפיד חדש כזה, שיפעל נגדך, לא למדת את הלקח? (בדיעבד: כבר ברור שהקרע ביניהם נבע מחשדנות הדדית שטופחה על ידי אינטרסנטים).

הסתה שנייה: האג'נדות הכלכליות שלך ושל כחלון לעולם לא יתחברו, מה אתה צריך להכניס צרות לתוך הבית שלך? לא מספיק שיש לך נגידת בנק ישראל "חברתית קיצונית", אתה צריך גם שר אוצר כזה? (במציאות: מה שכחלון רוצה זה בדיוק מה שנתניהו רוצה).

הסתה שלישית: הרי ברור שמחירי הדירות יתייצבו במהלך הקדנציה הזאת. מערך השיווקים של המינהל בעלייה, הריבית במשק תתחיל לעלות, ולכן שר השיכון הבא יהיה המלך, מה אתה רץ לתת את המשרד לכחלון שיתהדר בו בבחירות הבאות? (בפועל, ומי כנתניהו יודע זאת: דיווחי שרי השיכון וראשי רשות המקרקעין מניפולטיביים ומנופחים.

הרבה יותר סיפורי "שיווקים" מאשר "עסקאות מאושרות", הרבה פחות היצע אמיתי שמתמודד עם הביקוש. ולעניין הריבית במשק, עוד חזון למועד).

הסתה רביעית: הוא יאיים על שלטונך ועל נאמניך (המציאות: גם אם בקדנציה הזאת יצליח בכל דרכו ותוכניותיו, יצטרך כחלון עוד כמה שנים של מעורבות והשפעה מדינית-ביטחונית, ולכן הוא לא באמת מאיים).

נתניהו טרם הציב את רשימת הדרישות-התנאים שלו. חוק פרויקטים לאומיים כבר פורסם - מדובר בהקמת כוח שיהיה כפוף לראש הממשלה ואליו יוכפפו הרגולטורים. כל "פרויקט לאומי" שיהיה "תקוע" יבוא אליו, לוועדת שרים מיוחדת בראשותו. אפשר שזה יביא למאבק כוחות בין כחלון לנתניהו.

עוד בין קווי היסוד שנתניהו צפוי להציב: הבטחת גובה תקציב הביטחון, התחייבות ליעד גירעון פוחת, אי-העלאת מסים. האם כחלון יוכל לעמוד בזה?