ילדות נשכחת: תערוכה חדשה ביד ושם מוקדשת לילדים בשואה

תערוכה חדשה ביד ושם מוקדשת לדור הילדים, ומקבצת משחקים, תיעוד וסיפורים על ילדות בשנות מלחמת העולם השנייה

מתוך התערוכה " כוכבים בלי שמים" / צילום: יחצ
מתוך התערוכה " כוכבים בלי שמים" / צילום: יחצ

אנה פרנק, אולי הנציגה הבולטת ביותר של דור "ילדי השואה", הייתה בת 13 כשנכנסה למחבוא ובת 16 כשנספתה במחנה הכפייה ברגן בלזן, חודשים ספורים לפני סוף המלחמה. אילו הייתה שורדת ואף מאריכה ימים, הייתה אנה היום בת 86. מותה והיומן הנפלא שכתבה והותירה לזכרון עולם, קיבעו אותה בתודעה הקולקטיבית העולמית כנערה מתבגרת נצחית, פיטר-פן מהחיים האמיתיים. כיום, 70 שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה, כמעט כל מי שנותר מדור הקורבנות הם אותם פיטר-פנים, ילדים שילדותם עברה עליהם בלב המאפליה.

ממרחק הזמן יש להכיר בעובדה שהרומנטיקה הספרותית, שסייעה להפצת יומנה של אנה פרנק - והפכה אותו לאחד הספרים הנקראים ביותר בעולם, ואת בית המחבוא שלה באמסטרדם למוזיאון הזוכה לכמות הביקורים הגדולה ביותר בהולנד - לא הייתה נחלת הילדים שגדלו בתקופת השואה. זוהי רומנטיקה מאוחרת, בה עטפנו את הילדות האיומה שלהם, ושסייעה לנו, המביטים לאחור, להכיל את המידע הבלתי ניתן להבנה.

תערוכה חדשה, שנפתחה אמש (א') ביד ושם עוסקת בילדות בשואה. התערוכה "כוכבים בלי שמים" מנסה לתת ביטוי לקורותיהם של מיליון וחצי הילדים שנרצחו בשואה, ואחרים ששרדו והם הניצולים האחרונים שחיים בקרבנו. "הייתי לבד בעולם, ילד לבד בעולם... אבל האור, תמיד היה איזשהו אור...", כתב הסופר אהרון אפלפלד, שכמו בפסיכואנליזה ספרותית, חוזר שוב ושוב לזוועות ילדותו, לאובדניו ומספר את סיפורו מנקודת המבט הילדית ומעוצמת החמלה הבוגרת שהצליח ליצור לעצמו. גם הסופר אורי אורלב עוסק בספריו בילדות שהכיר מקרוב, בעצמו ובאחיו, ומצליח לתאר באופן חי ומרתק את זוועות העולם ורגעי החסד שליקט בו.

התערוכה, שאצרה יהודית ענבר, מבוססת על סיפוריהם של ילדים שנספו ושל המעטים ששרדו. לצד חומרים מקוריים מעטים שמוצגים בתערוכה, משולבות יצירות בזכוכית ובאנימציה של סטודנטים מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה "בצלאל" ומהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון.

בתערוכה שמונה נושאים עיקריים: משחק, לימוד, חברות, מי אני, עבודה, בית, משפחה וטקסי מעבר. את המעבר מהחים הנורמלים שלפני פרוץ המלחמה אל תקופת השואה עצמה, מדגיש מעצב התערוכה, חנן דה לנגה, באמצעות יער סימבולי, שבתוכו מוצגים החומרים. 33 "עצים" שבכל אחד מהם יש סיפור ראשי וסיפורים נוספים המוצגים במסכים דיגיטליים. חלק מהעצים מייצגים נושאים כלליים, כמו בתי-ילדים או תנועות-נוער. המעצב ניב משה בן-דוד יצר מיצב על עולם הילדים לפני המלחמה.

"בשואה נקטעה ילדותם של הילדים ובמקרים רבים הם דאגו לפרנסת המשפחה ועודדו את הוריהם במאבק הנואש להישרדות", אומרת האוצרת יהודית ענבר. "עם זאת הם נותרו ילדים. כשרק התאפשר הם שיחקו, צחקו ויצרו, וביטאו את הפחדים והתקוות שלהם. הציורים, היומנים, השירים, המוזיקה, המכתבים והצעצועים, מציעים מבט מרגש ומרתק על ילדות בצל השואה. כוח החיים, החיוניות, היצירתיות, הדמיון, התובנות האנושיות לגבי הקשר עם האחר, כוח ההישרדות והאופטימיות על אף המצב - מעידים על היכולות הטמונות בילדים".

יד ושם, ירושלים, ימים ראשון עד רביעי 17:00-9:00, יום חמישי עד 20:00, יום שישי עד 14:00

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988