הנקראות ביותר

"רות דוד, חברתי הטובה, שלחה אותי אל התופת שוב ושוב"

עו"ד רות דוד סייטה את לילותיו של הסנגור ד"ר דיוויד וינר ז"ל, לאחר שיוחסו לו חשדות לשיתוף-פעולה עם רוצחי השופט עדי אזר ■ חבריו הקרובים של וינר: "שבוע לפני מותו הוא אמר שהוא חושב רק על דבר אחד - עמוס ברנס"

עו”ד רות דוד / צילום: ליאור מזרחי
עו”ד רות דוד / צילום: ליאור מזרחי

פרשת רונאל פישר והפרסומים השונים אודות תפקודה של עו"ד רות דוד-בלום כפרקליטת מחוז תל-אביב הביאו רבים מאלה שנתקלו בדוד-בלום במהלך כהונתה לנבור בהיסטוריה של ההחלטות השונות שקיבלה בתפקידה. אחד מאותם סיפורים כולל דרמה פלילית שהסתיימה בטרגדיה אישית - חיסול של שופט בישראל והתאבדות של סנגור ציבורי בכיר.

הסיפור חושף גם משהו מאישיותה של דוד-בלום, כפרקליטה הקשוחה עד אין קץ, הבלתי מתפשרת, אך גם בעלת מצבי הרוח הבלתי צפויים; משהו מהאישיות המורכבת שאמרה "יקוב הדין את ההר" מחד, ונתנה יד למכירת החיסול של הדין, לכאורה, לפי כתב האישום נגדה.

loading

דצמבר 2004. סגן הסנגורית הציבורית הראשית, עו"ד ד"ר דיוויד וינר ז"ל, משרבט בידיים רועדות מכתב התאבדות. "...רות (עו"ד רות דוד-בלום - ס'כ'), חברתי הטובה, שלחה אותי אל התופת שוב ושוב". וינר יורה בעצמו, וכעבור יומיים נפטר מפצעיו.

מארס 2006. עו"ד רות דוד-בלום, בכובעה דאז כפרקליטת מחוז תל-אביב, הקשיבה בדריכות לשאלותיה של העיתונאית אילנה דיין, במסגרת ראיון נוקב שערכה עמה, בין היתר בעקבות שרשרת של אבידות קשות שספג עולם המשפט הישראלי.

שנתיים קודם לכן נרצח בפעם הראשונה שופט בישראל, עדי אזר ז"ל, ובעקבות נסיבות הנוגעות לפרשה זו, התאבד עו"ד וינר. פרשת רצח השופט הכתה גלים, והפרקליטות והמשטרה עשו כל שביכולתן לאתר ולחקור את כל המעורבים בה. אחד מהנחקרים היה וינר, שככל הנראה, בשל לחץ החקירה בו היה נתון, שלח יד בנפשו.

בראיון ניסתה דיין לערוך חשבון נפש על פרשת וינר עם מי שהייתה ממובילות חקירתו, פרקליטת המחוז דוד-בלום. זאת, על רקע הביקורת הנוקבת שהוטחה על התנהלות הפרקליטות בפרשה.

"מותר לבקש ממנו (מוינר - ס'כ') לנתק את הבטרייה של הטלפון, מותר לגעור עליו, לומר לו שמעשיו היו לא כשרים, לחקור אותו ללא אזהרה, מותר הכול בחקירה?", הטיחה דיין בדוד-בלום. פרקליטת המחוז השיבה בזהירות: "חקירה היא לא אירוע קל ונעים, היא מלחיצה".

היא ודאי לא שיערה בנפשה שבעתיד היא תימצא בסיטואציה דומה לזו שבה עמד וינר. "דיוויד היה לחוץ. אולי אפילו מבועת. זו סיטואציה שאולי הוא מתחיל להבין איפה הוא נמצא. אני חושבת שדיוויד הרגיש רע מאוד בתוך הסיפור הזה".

דיין הקשתה: "האם את מבינה, ממרחק הזמן והטרגדיה בעקבות קלטות החקירה, מה קרה לו נפשית, ברגעים האלה? כי כשראיתי את הקלטות, הרגשתי שמדובר בסנגור 'נקי', שעשו לו עוול. והחוקר שעומד מולו פשוט מועך אותו". דוד-בלום התחפרה בשתיקתה.

לדברי מקורבים שהכירו את הפרשה, דוד-בלום ניהלה מאבק עיקש להפעיל לחץ כבד על וינר, כדי להוציא ממנו מידע שיסייע לפיענוח רצח השופט אזר. לדבריהם, הלחץ היה כה מאסיבי, שהוא זירז את התאבדותו של וינר.

אולטימטום מהכלא

פרשת וינר פרצה בתקופה שבה דוד-בלום עשתה חיל בפרקליטות מחוז תל-אביב. היא הועסקה בפרקליטות למעלה מ-30 שנים, מתוכן כיהנה כ-8 שנים כפרקליטת מחוז תל-אביב. ב-2010 פרשה מהפרקליטות ו'עברה צד' לייצוג חשודים ונאשמים בתור סנגורית בשוק הפרטי. מהלך זה הובילה בהמשך להצטרף משרדו של עו"ד רונאל פישר ולהפוך לשותפה בכירה במשרד.

המפגש בין שני עורכי הדין הבכירים יתברר כגורלי במאי 2015, אז הוגש את כתב האישום נגד פישר, דוד-בלום ואחרים, במה שמצטייר כאחת מפרשות השוחד הגדולות בתולדות המדינה, שבה מעורבים גורמים בכירים מערכת אכיפת החוק.

מסלולי חייו של וינר היה דומה לזה של דוד-בלום. גם הוא עבד שנים בפרקליטות, ובשנים 93-97 כיהן כפרקליט בפרקליטות מחוז מרכז. גם וינר, כמו דוד-בלום, עבר בשלב מסוים לעבוד כסנגור ציבורי.

ביולי 2004 נרצח השופט אזר ביריות אקדח בעת שישב ברכבו. חקירת הרצח הובילה לאסיר יצחק זוזיאשווילי, המרצה מאסר עולם על רצח, הודות למכתב שהוטמן לצידו של השופט. "שחררו את יצחק זוזיאשווילי (ג'ינג'י) שידוע לכם שהוא חף מפשע / יש חשש ממשי לחייו / יש לגרשו לחו"ל (תנו לו הסבר של חנינה או משפט חוזר) / אסור ליידע את יצחק זוזיאשווילי בדרישה זו ... לא תהיה פנייה נוספת או משא-ומתן!!!", נכתב באותו מכתב.

סיפור הרשעתו ברצח של זוזיאשווילי עובר שתי ערכאות, לפני שהוא מגיע לשלחונו של הסנגור הציבורי, וינר. תחילה הורשע זוזיאשווילי בבית המשפט המחוזי בחיפה בסיוע להריגה של אדם אחר ובהחזקת נשק שלא כדין. המדינה ערערה לבית המשפט העליון על זיכויו מאשמת רצח, והערעור התקבל. ואולם זוזיאשווילי, לא השלים עם גזר דינו וביקש מהמדינה משפט חוזר, בקשה שמתקבלת רק לעיתים נדירות.

וינר, שהיה ממונה מטעם הסנגוריה הציבורית על הטיפול בבקשות למשפט חוזר, השתכנע כי יש בסיס לבקשתו של זוזיאשווילי, והציע לעו"ד שגיב בר-שלום, שייצג את זוזיאשווילי בעניינים אחרים, לטפל בבקשה למשפט החוזר, באמצעות מינוי של הסנגוריה הציבורית בתור 'מפקח על תיק'.

וינר סבר בתום-לב כי לזוזיאשווילי נגרם עוול ועיוות דין. לפיכך, הוא הציע לפרקליטות שזוזיאשווילי ימסור מידע על מיקומו של האקדח ששימש לרצח השופט וכן מידע על פשע עתידי חמור שיתרחש. בתמורה, ביקש לקבל את הסכמת המדינה לקיום משפט חוזר בעניינו זוזיאשווילי, תוך הסכמה על השגת הסדר טיעון. זוזיאשווילי הפעיל לחץ על וינר שהמדינה תיעתר להסדר שהוצע, ו-וינר הפעילו בתורו לחץ על הפרקליטות לקבלת העסקה והוסיף כי ההחלטה נדרשת להינתן תוך שעות ספורות, אחרת "ההצעה תפקע".

"מלכודת דבש"

בשלב הזה, דרכיהן של דוד-בלום ו-וינר התנגשו חזיתית. וינר קיים פגישות ועמד בקשר עם פרקליט המדינה דאז, עו"ד ערן שנדר, ועם פרקליטת מחוז תל-אביב דאז, דוד-בלום. הפרקליטות הבינה שנפתח לה צוהר לקבלת מידע מהותי שנגע לרצח השופט. ואולם, בשלב מסוים, החלה הפרקליטות לחשוד שלמעשה החשוד האמיתי ברצח הוא לא אחר מאשר האסיר זוזיאשווילי, ושכל ההתנהלות בינו לבין עו"ד וינר היא "בעייתית".

מקורבים לחקירת פרשת וינר מספרים כי מרגע זה ואילך וינר "סומן" בידי שנדר ודוד-בלום והחל להיות נרדף על-ידם. פרקליט המדינה החליט כי הן וינר והן שגיב בר-שלום - עוה"ד שייצג את זוזיאשווילי יחד עם וינר - ייחקרו במשטרה "ללא אזהרה" - כלומר הנחקרים לא נמצאים במעמד של חשודים בעבירה כלשהי. עוד הוחלט שאם יעלו עורכי הדין טענת חיסיון בינם לבין לקוחם, זוזיאשווילי, תפנה הפרקליטות לביהמ"ש ותבקש סעד הצהרתי, לפיו לא מתקיים בנסיבות העניין חיסיון עו"ד-לקוח. ואולם בפועל, החקירה שבראשה עמדה דוד-בלום הייתה רחוקה מההצהרות שפיזרה הפרקליטות קודם לכן.

"אין לי ספק בכך שדוד-בלום עשתה לוינר מלכודת דבש", אומר אחד המקורבים לפרשה. "השאלה שעולה היא אם התנהלות זו הייתה מוצדקת. לדעתי, ממש לא. זה מה שדיוויד הרגיש, שאלה שהיו הקולגות שלו טמנו לו מלכודת. במהלך החקירה הטיחו בו שהוא כבר חשוד, שאין חיסיון ושהוא לא מתושאל בתור עו"ד אלא כעבריין לכל דבר".

כחלק מרצונה העז של הפרקליטות להשיג מידע בקשר לרצח השופט, אומרים המקורבים לפרשה כי וינר טורטר שוב ושוב לבצע שיחות עם זוזיאשווילי מהכלא, כדי שהפרקליטות תוכל להשתמש בהן כחומרים מפלילים נגד האסיר. לדבריהם, הפרקליטות פיקחה על כל ההתנהלות מהצד ולא נקפה אצבע שהייתה עשויה למנוע מוינר לסיים את חייו באופן טראגי כל-כך.

"הסנגור הצח כשלג, נשלח שוב ושוב לתא בכלא כדי לבקש מידע מהלקוח שלו", מספרים המקורבים לפרשה. "בתמימותו, הוא חושב כי מדובר במידע מהותי על תיק הרצח הכי נורא בישראל. בפועל, מאחורי הקלעים הפרקליטות יושבת ומצותתת לו, מבצעת חקירה סמויה מתחת לאפו. חקירה שבה מתייחסים אליו כאחרון העבריינים. הוא היה המום מזה".

מכריה של דוד-בלום מגלים כי היא ניחנה באישיות לוחמנית, טוטאלית, המבצעת את עבודתה במקצועיות רבה. עם זאת, חלקם מציינים כי הפרקליטה הבכירה עלולה לעתים להיות נתונה לשינויים תכופים במצבי הרוח. תכונות אלה - לדעתם - הן שלחצו את וינר לקיר והותירו אותו מבועת אחרי החקירה.

"בלע אותו חי"

עו"ד אביגדור פלדמן מתאר את הלך הרוח בין גיבורי פרשת וינר בצורה ציורית ואכזרית. "פעם הם שיחקו באותה חצר, גם דייוויד היה בפרקליטות המחוז, חבר של רות דוד, וכמו בשיר של רוני סומק - שהיה תלוי בין העצים בשדרות בן-ציון - הם היו מונחים על העוגה כמו שתי בובות, חתן וכלה. אך שלא כמו בשיר, כשבאה הסכין, הם לא נשארו על אותה פרוסה.

"פרקליטת המחוז רות דוד מעבירה את וינר לפרקליט המדינה משה לדור, ופרקליט המדינה שיודע שכל אחד, ממש כל אחד, וגם זוזיאשווילי, צריך לעשות את תפקידו, מעביר אותו לשופטת. השופטת מתבוננת בו ברחמנות, מהרהרת אם להעיר את דייוויד מן החלום המתוק שבו הוא שקוע, נמלכת בדעתה, תוקעת סכין בלבו ומחזירה אותו לזוזיאשווילי... הסכין בלבו, והוא עוד מרקד ביניהם, מתפלל כמו פרא קדמון רדוף אמונות תפלות, לכוחות הטמירים שיושיעו את עיוות הדין שלו, והוא לא יודע שעיוות הדין כבר בלע אותו חי".

"לדוד-בלום הייתה דריסת רגל גסה בהתנהלות מול וינר שהובילה למותו", אומר הבמאי, יצחק רובין, שביים טרילוגיית סרטי תעודה בשם "המסדרונות האפלים", העוסקת בעיוותי דין שנגרמו בהליכים משפטיים בולטים, ובהם פרשת עמוס ברנס ז"ל, רצח השופט אזר וההתנהלות בפרשת וינר. לדברי רובין, שליווה מקרוב את ההליכים המשפטיים של כל השלושה, "רצו לשבור את וינר. לא סתם וינר כתב במכתב ההתאבדות שלו, כי דוד-בלום 'הוליכה אותי אל התופת שוב ושוב'. אציין כי התפקיד שלה בחקירתו היה מאוד קריטי. חלק מזה, הייתה האמביציה הגדולה שלה לסגור את תיק הרצח. היא השתמשה בוינר והתנהגה כ'מנצח' על כל חבורת החוקרים שגרמה בסופה לאובדנו. וינר היה אדם ישר דרך, מורה לאתיקה מקצועית, ובגלל עברו בפרקליטות נהג בהם בצורה ג'נטלמית, גם בהיותו סנגור ציבורי. הוא חשב שיש לו חברים ממשרד המשפטים, שעבדו בעבודה יומיומית משותפת, ולא אנשים שמובילים אותו אל התופת. הרי תפקידם של הפרקליטים והסנגורים הוא אחד - להוציא את הצדק לאור".

רובין מציין כי כבר אז התעוררו בליבו ספקות בנוגע לניהול ההליכים נגד וינר בפרשה, וכי דוד-בלום והפרקליטות התרשלו בכך שפגעו באמינות החקירה, קיימו עסקאות טיעון עם עדים לא אמינים ועשו כל שביכולתם לטייח את פרשת התאבדותו של וינר ולסגור אותה.

"השתמשו בוינר כבלדר משטרתי מודיעני לכל דבר, וזהו דבר שלא יעלה על הדעת", אומר רובין. "כשוינר גילה שהשתמשו בו, הוא נפגע עד עמקי נשמתו, ולזה אחראית רות דוד והצוות שלה. היה חשוב להם רק לעלות על המניע שעמד מאחוריי הבקשה לקיום משפט חוזר וגילוי פרטים מוכמנים על הרצח. מעבר לכך וינר לא באמת עניין אותם".

לדברי רובין, "הם (הפרקליטות - ס'כ') נתנו לוינר להתמודד עם סוגייה אתית הנוגעת לחיסיון עו"ד-לקוח, בעוד שהם בעצמם לא קיימו את החקירה כמו שצריך. וזה חמור, כי הפרקליטה דוד-בלום, שליוותה את החקירה בזמן אמיתי, לא הפסיקה אותה. אמרו לו בחקירה שהוא עבריין ושהוא שיתף פעולה עם רוצחים. הוא היה המום. דוד-בלום אוהבת לנצח בתיקים. היא אחראית גם על האישומים שעלו נגדו. שבוע לפני מותו הוא אמר לי: 'אני כל הזמן חושב רק על דבר אחד - על עמוס ברנס, כי אני הולך בכל השנים הבאות לסבול עם תווית של עבריין על דש הבגד שלי, שזה דבר איום ונורא'".

"חקירה לא חוקית"

לאחר התאבדותו של וינר, הקים משרד המשפטים ועדת בדיקה (ועדת שופמן) למקרה, שפרסמה דוח ב-2005. בדוח נקבע בחצי פה כי אף אם הגורמים בפרשה - היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות - היו מתנהלים אחרת, לא היה ניתן למנוע את התאבדות וינר. ואולם, מקורביו של וינר לא מקבלים את מסקנות הדוח ומפנים חצי זעם כלפי הפרקליטות, שלטענתם הובילה "קו חקירה שגוי, לא מוסרי ולא חוקי".

רובין מזכיר כי "עו"ד אדם פיש ז"ל, חברו הקרוב של וינר, הכין תביעה נזיקית נגד ראש צוות החקירה, דוד-בלום, ונגד השוטרים בכל הנוגע לכשלים שקדמו להתאבדותו של וינר. התביעה הייתה כבר מוכנה. אך משום שחלק מבני המשפחה סירבו לכך, בין היתר, כי גם להם היה נמאס להילחם, התביעה נגנזה"ן.

גם לעו"ד דרור ארד-אילון, מי שהיה חברו של וינר וייצגו מול רשויות החקירה יש בטן מלאה נגד המעורבים בפרשה, בעיקר נגד דוד-בלום. "אין ספק כי דוד-בלום עמדה מאחוריי מהלך זה, הקשור לניהול החקירה ולהגשת כתב האישום. היא אישרה את החקירה שלו. לפי ממצאי ועדת הבדיקה של משרד המשפטים, החקירה חרגה מהוראות פרקליט המדינה, שהורה שלא להמשיך לחקור אם עולה טענת חיסיון".

לטעמו, "זו הייתה חקירה לא חוקית. אבל דוד-בלום - בתור פרקליטת מחוז - דווקא חשבה שזו חקירה מצוינת, וכך התבטאה גם בתקשורת. אז משהו פה לא בסדר. לא יכול להיות שפרקליטות המדינה אומרת שאסור לחקור ככה, ושפרקליטת מחוז אומרת שחקירה בניגוד להוראות פרקליט המדינה היא חקירה מצוינת. זה דבר מוזר מאוד, שאין עליו הסבר. הוא בהחלט מטריד".

ארד-אילון מוסיף כי למרות הכשלים שנמצאו בנושא וינר, הדוח לא היה אלא עוד מסמך במשרד המשפטים שמעלה אבק. "בעיניי החקירה (של וינר - ס'כ') הייתה שערורייתית ולא חוקית. המדהים הוא, שעל אף ממצאי 'ועדת שופמן', אף אחד בפרקליטות לא פעל בעקבות הממצאים. טאטאו את זה. זו תמיד טעות לטאטא. אף אחד לא בדק וחקר".

האישום בפרשת פישר: כספים תמורה מידע

מכתב האישום שהוגש לפני כשבועיים בפרשת רונאל פישר, עולה תמונה לפיה עו"ד רונאל פישר ורפ"ק בדימוס ערן מלכה ניהלו לכאורה רשת שמכרה מידע מתוך חקירות משטרה מתנהלות בתמורה לשוחד. כמו כן, בשני מקרים הציע פישר לכאורה ללקוחותיו לשלם סכום כסף בכדי לסגור חקירה פלילית מתנהלת. עו"ד רות דוד-בלום, לשעבר פרקליטת מחוז תל-אביב ובהמשך שותפתו של פישר למשרד עו"ד, נאשמת בכתב האישום בעשיית שימוש במידע מודלף שכזה, במסגרת "הכנתו" של יאיר ביטון, הנאשם אף הוא בפרשה, לחקירתו הפלילית. כמו כן מואשמת דוד-בלום בשיבוש חקירת פרשת רונאל פישר.

במקביל, בפרסומים רבים עלו טענות, חלקן מתועדות בהקלטות של אמירות מפי פישר עצמו, לפגיעה בטוהר המידות בתפקודה של דוד-בלום כפרקליטת מחוז. הפרסום הראשון בנושא נחשף ב"גלובס" עוד ב-2010. נציבת התלונות על הפרקליטים, השופטת בדימוס הילה גרסטל, הודיעה כי תערוך בדיקה של תיקים "חשודים" שניהלה דוד-בלום עוד בנובמבר האחרון. זאת, בעקבות פרסום כתבה נרחבת בעניין בתוכנית "עובדה".

במקביל להגשת כתב האישום בפרשה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כי תיקים בהם ייצג פישר מול דוד-בלום כפרקליטת מחוז תל-אביב, "ייבדקו" בשיתוף-פעולה עם המשטרה. יום קודם לכן, יצא מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, בהצהרה פומבית, לפיה לאור החשדות שעולות לפגיעה בטוהר המידות בפרקליטות, יש להוציא את המשך חקירת פרשת פישר מידי מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים, הכפופה לפרקליטות המדינה), ולהעביר את החקירה בכל הנוגע לתפקודה של דוד-בלום כפרקליטה, לניהולה של המשטרה.

הפרקליטות: "טענות ממוחזרות שנבדקו ונדחו"

מהפרקליטות נמסר: "צר לנו שבחלוף למעלה מעשור מאז מותו הטרגי של ד"ר דיוויד וינר ז"ל, גורמים שאינם ניאותים אפילו להזדהות בשמם, ממשיכים להפריח לחלל האוויר טענות ממוחזרות שכבר נבדקו ונדחו. ב-2005 קבע צוות שהוקם לבדיקת האירועים שקדמו למותו של ד"ר וינר המנוח, כי אין ביכולתו לומר מה גרם לד"ר וינר לשלוח יד בנפשו ומה יכול היה למנוע את התאבדותו.

"צוות הבדיקה, שגם בסנגוריה הציבורית סמכו את ידם על ממצאיו, גיבה ככלל את ההחלטות המקצועיות המהותיות שהתקבלו על-ידי הפרקליטות בזמן אמת, בלוח זמנים דוחק ובמסגרת פרשה דרמטית של רצח שופט. מסקנתו הייתה כי הסיטואציה אליה נקלע וינר לא נוצרה על-ידי הפרקליטות, ההחלטות התקבלו בזהירות, וכי אין עילה להטיל ספק בהגינות או במקצועיות של מי מאנשי הפרקליטות".

את תגובתה של בלום-דוד לא היה ניתן להשיג.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות