הנקראות ביותר

מאור כהן על האלבום החדש: "זה אלבום במלחמה, וזה טוב"

המוזיקאי והשחקן מאור כהן, שמזה כמה שנים צועד בדרך שמתנגשת עם התדמית של הרוקר הסטלן, מוציא אלבום חדש, "אולי?", שאותו יצר והפיק - לראשונה - לגמרי לבד

מאור כהן / צילום: לירון כהן
מאור כהן / צילום: לירון כהן

מאור כהן בן 40. התקשורת, שעוקבת אחר הקריירה המגוונת שלו ב-20 השנה האחרונות, לא אוהבת שינויים. כאילו שמדובר בזיכרון שמתקלקל, ולא באמן שמתבגר. אם תשאלו את כהן, כבר הרבה זמן שהאופי שלו מתנגש עם התדמית של הרוקר הסטלן וקל הדעת וכשמקשיבים למילות השירים באלבומי הסולו האחרונים שלו, אפשר בשקט לזנוח את הבלי התדמית.

באלבומו הקודם עסק כהן בתחושת הזמניות הקצובה, ובצורך להספיק כי עוד שנייה הכל נגמר, כי בעוד רגע לא יהיה אפשר יותר. "לשתות ממעין הנצח ולבגוד במציאות", הוא שר באחד השירים, ספק מדמיין ספק מיישם.

על האלבום הנוכחי - "אולי?" - אומר כהן: "זה אלבום במלחמה, וזה טוב. כל עוד אתה מרגיש שלבן אדם שאתה שומע באלבום יש קונפליקטים עם החיים, זה בריא".

- המלחמה היא נגד הזמן?

"הטקסטים הם על פחדים מהזמן, על זה שלא תוכל יותר ליצור או לחיות כמו שאתה רוצה. פחד מהזמן וממה שהוא עושה לנו".

- פחדים אישיים או פחדים מקצועיים?

"הפחדים שלי כאמן וכבן אדם מתערבבים. אולי כי מגיל 17 אני מופיע. אולי זה מה שקורה כשיש משפחה. אתה פוחד ממה שיקרה לאהובים שלך, אתה מרגיש שיש דברים עמוקים יותר מאשר אם אתה כאמן תהיה רלוונטי או לא. אם אני נהיה פסיכולוג של עצמי, ברגע שיש משפחה, יש שחרור מהמתח כאמן. כי יש לך אישה וילדים, ופתאום הדאגות הילדותיות של האמן תופסות פרופורציה".

- יש גם את הפחד מלא להספיק להשאיר נדוניה רפרטוארית משמעותית? אני שואל בעקבות שורה שאתה שר באחד השירים באלבום הקודם: "העתיד על חורבותינו כמו העשב הירוק".

"מה שהתכוונתי שם זה שאנחנו נמות, ויגדלו עלינו עשבים. נשמש רק כמצע".

- בעיניי, האלבום החדש שלך, "אולי", הוא המשך מאוד ישיר של האלבום הקודם. אלבום של אמצע החיים - מן אלבום עידוד עצמי.

"נכון. זה אלבום אמצע, אני חושב שיש משמעות לזה שאני בן 40 והרגשתי כשכתבתי את זה שאני נהיה בן 40. יש בזה לא הייתי אומר חשבון נפש, אלא קצת עייפות מלעשות חשבון נפש.

"להגיד: 'אוקיי, ככה אני, זה ככה הדבר הזה, ועם זה אני משחק'. לא בקטע מוזיקלי אפילו, בקטע של החיים האמיתיים. אתה אומר 'אוקיי, אני בחצי של החיים, או שאני מקבל את זה או שאני ממשיך את המלחמה בלנסות לשפר את עצמי'. כשאתה צעיר יש את הקטע הזה שאתה רוצה ללכת קדימה. שזה מצוין. אבל מגיע איזה שלב בחיים שאתה קצת מתעייף מזה ומבין שאתה חייב לשחרר. גם אם יש דברים לא טובים. אני בנאדם קצת עצבני וחסר סבלנות. בסדר. זה מי שאני. אין מה להילחם בזה. זו מן קבלה עצמית שהיא קצת משחררת".

- האלבום הבא יהיה יותר חושפני?

"אני לא יודע. באמת שאני לא יודע. יכול להיות שכן. בוא נגיד שיותר קל יהיה לי להיות חושפני אחרי האלבום הזה".

משל הסוסים

הדיסק "אולי" לא מודפס, והוא זמין לרכישה באופן דיגיטלי. הוצאתו משמשת, כמו אצל מרבית האמנים כיום, כתשתית להופעות. כהן: "גם לפני 200 שנה לא יכלו להתפרנס ממכירת אלבומים. זה יפה שכללי המשחק משתנים, התרבות משתנה, וזה מחייב אותנו להתאים את עצמנו. כשבאו מכוניות, אנשים אמרו 'מה, לא נרכב יותר על סוסים?' אז הנה, רוכבים על סוסים. אבל מה, נעצור את העולם כי אנשים יגידו - 'רק רגע, אין כמו לרכוב על סוס'? מי שכל כך אוהב סוסים ימשיך לרכוב על סוסים, ומי שאוהב תקליטים ימשיך לקנות תקליטים. אני לא אומר את זה בזלזול, אני רק אומר שאין מה לעשות".

- אז אין אפשרות לקנות את הדיסק כמתנה לפסח.

"אתה לא יכול לקנות אותו כמתנה לפסח. אתה יכול לשלוח לינק לפסח".

- וההופעות הן ברוח האלבום? אתה והגיטרה, סולו?

"כן. בלחץ הזה, בריכוז המטורף הזה, זה נותן לך המון כוח להופעה, מרוב שאתה דרוך, אתה ב'דלקה', אתה עף. וכשאתה מטפל בתקלות ובטעויות תוך כדי, זה נותן לאנשים הרגשה של עבודת יד. של משהו אמיתי. ואז הקהל אמפתי כלפיך".

- מה גיל הקהל שלך?

"בין 30 ל-50. באים הרבה אנשים מבוגרים, זה מאוד מחמיא לי. החינוך שלי הוא כזה בשירה - אריק איינשטיין, חווה אלברשטיין, המון שירי להקות צבאיות".

- ביחסי הציבור שלך לאלבום הדגישו שעשית את האלבום הזה לבד.

"הדגישו כי ביקשתי, בגלל שרציתי מאוד להוציא את זה החוצה, בגלל השוני מאיך שעבדתי עד היום. אני בנאדם שתמיד בהרכבים, בגלל זה האלבום מאוד שונה, כי פתאום החלטתי לעשות משהו לבד. יש הרבה אמנים שעושים אלבומים לבד. גם אסף אמדורסקי עושה לבד, אבל הוא מאוד סוליסט, יש לו קו מאוד אישי, הוא גם המפיק של עצמו. מבחינתי, שלא כמו אסף, זה שינוי גדול".

- ואיפה בעצם בא לידי ביטוי? בבחירת השירים? בעיבוד?

"עשייה של מוזיקה היא תמיד חברתית. כל נגן מביא את הדברים שלו. כשאני מנגן הכול לבד, ומחפש את עצמי עכשיו בבאס, בגיטרה, בעיבוד - זה לא קל, לכן זה לקח שנתיים של עבודה. מה שהיה קל זה שמתי שהיה לי זמן הייתי הולך לאולפן. לא הייתי צריך לשאול אנשים 'אתה פנוי?', אלא פשוט להיכנס לאולפן עם מחשב וגיטרה ומיקרופון. כמו סופר או צייר, פתאום האמנות היא אישית. זה כיף".

מאור כהן יופיע מחר (ה') ב-20:00 בגן הפסגה ביפו, במסגרת אירועי "לילה לבן אירופה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות