הנקראות ביותר

"התפיסה היא שאם אני ראש עיר, אני בוודאי מושחת"

שיחה עם איציק ברוורמן, ראש עיריית פתח תקווה, אשר חושש ששכונת "אם המושבות" תהפוך לסלאמס

איציק ברוורמן / צילום: תמר מצפי
איציק ברוורמן / צילום: תמר מצפי

לא משתלב, תקוע

"פתח תקווה אינה משתלבת בעבודות הרכבת הקלה, אלא תקועה עם הפרויקט כבר שנים, בדיוק כמו בני ברק, רמת גן ותל אביב. תחילת החפירות בחודש אוגוסט, שתימשך שש שנים, תביא את הנהגים להתמודד עם שינויים מהותיים בהרגלי הנסיעה. גם כך כביש 471 עמוס בשעות הבוקר. אני מקווה שחניוני חנה וסע באצטדיון המושבה והשאטלים לכבישי גוש דן, יביאו להקלה מסוימת".

ירושה בעייתית

"נבחרתי לפני שנה וחצי לעמוד בראש עיר שרוב התוכניות לפיתוח שלה כבר סגורות ומוכנות. קיבלתי בירושה שכונות בתכנון לא מוצלח. שכונות שהן תולדה של סגנון שהיה מקובל בעבר ואינו טוב כי הוא מבוסס על הפרדת שימושים, מגורים בלי מסחר ובלי תעסוקה, כבישים במקום רחובות עירוניים, ומגדלים גבוהים במקום בנייה שממשיכה את הרקמה האורבנית".

אם כל הצרות

"שכונת הדר גנים, המוכרת במיתוג שהוענק לה 'אם המושבות', מאוד לא לטעמי. יש בה מגדלים גבוהים שאין ביניהם דבר, ואני מאוד חושש שהדיירים שמתגוררים בהם לא יעמדו בתחזוקה שלהם. יש סיכוי שהם יהפכו ל'סלאמס', והבעיה אינה רק ברמה של יחידת הדיור הפרטית של התושב. בהדר גנים התכנון יצר מציאות של מגורים בצפיפות ובלי שטחים חומים (קרקע לשימושי ציבור - מ.מ.) בהיקף מספק. נוצר מצב שאין לעירייה יכולת לספק את צרכי השכונה ואין אפשרות לתת את שירותים באיכות שמגיעה לתושבים לקבל, אין מספיק גני שעשועים ואין מספיק כבישים ומדרכות".

מגדלי מצוקה

"המגדלים ב'אם המושבות' עלולים להפוך בעתיד ל'סלאמס'. זו לא רק בעיה של פתח תקווה, זו צרה שלצערי תפקוד שכונות שנבנות בסגנון דומה בכל הארץ. הדבר יקרה במידה כזאת או אחרת גם בשכונות מגדלים שנחשבות היום חזקות ומצליחות. אפשר אולי להוציא מכלל זה מגדלים בתל אביב שנבנו בסגנון שמושך אליהם דיירים בעלי הון, שמאפשר להם, לפחות לכאורה, לתחזק מבנה שמבוסס על תשתיות שגרתיות כה יקרות".

משמרים מצב גרוע

"התפיסה הרווחת היא שאם אני ראש עיר, אני בוודאי מושחת. אין לי טענה כלפי חברי באופוזיציה שמציגים כך דברים, זה התפקיד שלהם, אבל לא ייתכן שכך יתייחסו אלי פקידי המשרדים בממשלה, והמצב הוא ברור - זו גישתם: אם אני ראש עיר, אני אשם כל עוד לא הוכחה חפותי. נכון, יש גם כאלה, אבל הכנסת כל ראשי הערים והרשויות למסגרת הזו עושה עוול למי שבאים לשנות, ואינם כאלה. כתוצאה מכך, במקום למגר תופעות שליליות, משמרים את המצב הגרוע שנוצר בעבר. אני לא אתן דוגמאות, כי מי שמכיר את הקונפליקטים ידע בדיוק על מה אני מדבר".

ג'ובים וחקירות

"ראש עיר לבדו לא יכול להזיז עיר כמו פתח תקווה על 250 אלף תושביה, שפעלה במשך שנים בדרך מסוימת. אני צריך צוות סביבי, אנשים שחושבים כמוני. במערכת שלי עובדים אנשים שלא רוצים לשרת את האג'נדה שלי, שאני רוצה להחליף אותם, ואני צריך להתעסק בדו"חות וחקירות ממבקר המדינה ושאילתות ממתלוננים אנונימיים שמספרים סיפורים שאיש לא בודק, ונופלים עלי כהאשמה. כעורך דין עצמאי לא התגייסתי להיות ראש עיר בשביל הנוחות והמשכורת. לא כל אדם שאני מביא לעבוד איתי הוא 'ג'וב'".

בידיים כבולות

"אני מסתובב עם שומר ראש צמוד, נלחם בכל מיני תופעות שהשתררו בעיר, המשטרה עושה סיורים סביב הבית שלי, ועדיין אנשים חושבים שאני בא לעשות מעשים שלא ייעשו, ובמשרד הפנים מערימים עלי קשיים כשאני רוצה להביא מומחה שיניע את האג'נדה שלי ויחולל שינוי. המערכת לא מאפשרת לי לקדם דברים, ואז באים בטענה מדוע לא עשיתי ומדוע לא שיניתי, איך אפשר לעשות ולמי צריך להוכיח שכובלים את ידי?".

רמזורים והנחות בארנונה

"אני רוצה שליטה בנושאים שנוגעים לתחום שיפוטי. ביקשתי להפחית הצפיפות בשכונת כפר גנים מ-400 יחידות דיור ל-250, וזרקו אותי מכל המדרגות במועצה הארצית. הרי אני ולא הם יהיה זה שיידרש לספק אחר כך את המענה לצורכי הציבור שיגדל כתוצאה מכך. לא נותנים לי שליטה ברמזורים של פתח תקווה, ולכן אני לא יכול לנווט ולתמרן את התנועה ולפקח עליה. אני רוצה לתת הנחה בארנונה לתושבים שחיים בתוך אתרי בנייה של שכונות חדשות ומתפתחות, כפיצוי והקלה על הסבל, ולא נותנים לי. כל אלה הם כפייה של החלטות בנוגע למה שנבחרתי לעשות".

לא סומך על המדינה

"אם המדינה רוצה לדאוג לערים עניות, שתעלה את מס הכנסה ותעביר אליהן כסף. באיזו זכות פקידי הממשלה רוצים לקחת שליטה על המקור הכספי היחיד שיש לי? אני לא סומך על המדינה שאם תיטול את השליטה בכסף, היא לא תיקח ממנו לעצמה. אני לא בעד ממשל סוציאליסטי ולא נגד משטר קפיטליסטי, אני ראש עיר. אם אדם משלם ארנונה בפתח תקווה, הוא צריך לקבל התמורה על תשלומיו מפתח תקווה".

התושבים הכי פרובלמטיים

"תושבים לא מבחינים בהשקעה שנעשית עבורם, את התושב מעניין רק מה שמפריע לו. כשההשקעה כרוכה באי-נוחות לתושב - התושב יבוא בטענות, גם אם התכלית היא שיפור סביבתו והדבר הידוע לו. כך יוצא שהשכונות שבהן אני משקיע הכי הרבה, הן השכונות שבהן אני מקבל את התלונות הכי קשות".

העיר החילונית הכי דתית

"אם אני רוצה שיהיו אזורי בילוי בפתח תקווה, הם צריכים להיות בפאתי העיר, אחרת הם לא יוכלו לפעול בשבת. אנחנו העיר החילונית הכי דתית בארץ וזה יוצר התנגשות כל יום, לא רק לגבי פעילות עסקים בשבת. אנחנו צריכים יותר מוסדות חינוך, בגלל המגוון הגדול של זרמי החינוך: חרדים לא לומדים עם דתיים, בנים לא לומדים עם בנות, אלה עם שרוול ארוך לא לומדים עם אלה של השרוול הקצר, וזוהי רק ההתחלה".

מלחמת ילדים

"אנחנו לא מונעים עסקים קטנים בתוך דירות, משתדלים להקל באמצעות מתן אישור לשימוש חריג, כי אנחנו רוצים להחיות רחובות באמצעות עירוב שימושים, הבעיה מתעוררת כשיש דיירים בבניין שמתלוננים. המצב נוגע לגני ילדים. ברוב השכונות בפתח תקווה אוכלוסיית ילדים גדולה בהרבה מהממוצע הארצי. גני ילדים בדירות הם דבר קיים, ואנחנו מנהלים סביב זה מלחמה קשה - נקרעים בין הצורך לבין התנגדויות של דיירים".

עטלפים ושלכת

"בעיני התושבים, עצים ברחוב הם תקלה. מבקשים לסלק אותם כי הם מרימים מדרכות, מלכלכים בשלכת ומזמינים עטלפים. אני מתנגד בכל לבי לעקירת עצים, הם חשובים לצל ולירק, הם חלק מההיסטוריה של פתח תקווה, ואני נלחם בחירוף נפש להשאיר אותם, אבל את התושבים זה פשוט לא מעניין".

גדרות ומעגלים

"אני שואף לשרת את כל משתמשי הדרך, אבל אי אפשר לתת עדיפות להולכי הרגל באופן שפוגע בתנועת כלי הרכב. מעגלי תנועה עדיפים על צמתים מרומזרים - אם נציב רמזורים, התנועה תיחנק, ואילו מעגלים מאפשרים לתנועת כלי הרכב לזרום באופן חלק. אם המעגלים מאריכים את הדרך להולך הרגל, זה לא רע, טוב שאנשים ילכו, ההליכה טובה לבריאות. כך גם גדרות ההפרדה בין נתיבי התנועה וגדרות הבטיחות על המדרכות, הן מונעות מהולכים לחצות כבישים באופן לא חוקי ומסוכן, עדיף שילכו עד מעבר החציה, אפילו הוא רחוק".

הכנה לאסון

"בניית יחידות דיור באופן מאסיבי בעיר פתח תקווה וסביבתה, בהיעדר פתרונות תחבורתיים, בעיקר של אפשרות נסיעה מהעיר החוצה וחזרה, יוצרת בעיה אדירה שלמעשה בולמת את תנועת התחבורה. תושב שיוצא בבוקר לעבודה, או רוצה לחזור בשעות אחר הצהרים לעיר, יבלה שעות בפקקים. זה מצב בלתי אפשרי. הבעיה הזו חמורה כפל כפליים במקומות שבהם המדינה מקדמת בנייה של שכונות חדשות שלמות, כמו למשל על מתחם בסיס סירקין שאמור להתפנות, והבנייה המאסיבית בראש העין שמתוכננת ללא שום פתרון תחבורתי הנראה לעין עבור התושבים שעתידים לגור באותן שכונות".

התחבורה ההמונית לא עונה

"המטרה שלי היא לשפר את התנועה בעיר, לעשות כבישים, לייצר יותר מקומות חניה, ולהרחיב את הכניסות ביציאה ובכניסה לעיר. איכות חיים היא שאנשים יוכלו להיכנס למכונית הפרטית שלהם ולא לעמוד בפקק בדרך לעבודה, לקניות ולבילוי. הפתרון האידאלי להקלה על התנועה הוא תחבורה המונית, יעילה, טובה ונגישה, אבל אני לא רואה שמתפתח מענה הולם בתחום הזה ולכן אני פונה לכיוונים אחרים כדי לשפר את הבעיה".

לב העיר

"השוק בפתח תקווה הינו אחד ממרכזי הקניות ההומים בעיר, עוד מימי המושבה הקטנה. כיום, אחרי לא מעט שדרוגים שעבר בשנים האחרונות, כגון חיפוי השדרה המרכזית כדי להגן מפני השמש והגשמים, השוק הוא אבן שואבת לתושבי העיר והסביבה. בקרבת השוק ובתוכו פועלות גם מסעדות, מאפיות וחנויות. בזכות אלו, יש המחשיבים את השוק לאחד הטובים בארץ".

רווחה לנהגים

"אם מבקשים ממני לבחור בכביש הקיים היום ברחוב רוטשילד בין סלילת נתיבי אופניים, הקצאת נתיבי תחבורה ציבורית והרחבת מדרכה, לבין נתיב למכוניות פרטיות ומקומות חניה - אני אעדיף את רווחת הנהג במכונית הפרטית. הקצאת נת"צים תמנע תנועה וחניה נוחה לנהגים, מרכז העיר בנוי כבר, הדרכים הסלולות קיימות וצרות ואני צריך לתת מענה מציאותי לתושבים שבחרו בי. אם היו לי רחובות רחבים יותר, אולי הייתי עושה זאת".

אופניים ואוטופיה

"להאמין שהמונים יעזבו את המכונית הפרטית שלהם ויעברו לאופניים זו מחשבה אופטימית על מציאות אידילית. אני מביט סביבי ולא רואה איך בחמש השנים הקרובות כולם עוברים לנוע ברחובות באופניים. אופניים זה נפלא, זה טוב בשביל כותבי התיאוריות, אבל פתח תקווה לא בנויה לכך שכל תושביה יעברו לרכיבה. אותי מעניינת המציאות: אין מקומות חניה מספיקים, תושבים לא רוצים ללכת שני קילומטר וגם לא קילומטר למרכז העיר, ולא ירכבו כדי לעשות קניות. לכן צריך לדאוג לעוד חניות במרכז העיר, כדי שאפשר יהיה להגיע אליו בנוחות".

זה בטבע שלהם

"ניהלתי מו"מ עם הגורמים הכי בכירים בחברת טבע וחזרתי ונפגשתי איתם פעמים רבות ואף נעתרתי לכל בקשה שהחברה העלתה. כינסתי בין היתר את המנהלים הבכירים ביותר של העירייה וכל אחד פרש בפני החברה את האפשרויות השונות שבהן ניתן לסייע לה. הוצע להנהלת טבע לפתוח בתוך המפעל גן ילדים עירוני, שירותי הסעה לעובדים, שבילי אופניים שיובילו לקומפלקס החדש ואף מגוון הנחות בכל אתרי העירייה לעובדי החברה, ועוד. החברה בחנה כמה מגרשים במרכז הארץ והמגרש בפתח תקווה הינו אחד משני המגרשים הפוטנציאליים שהגיעו לקו הגמר. גם כיום, עדיין נבחנות אפשרויות בין העירייה לבין חברת טבע להמשך שיתוף פעולה".

ססמאות עירוניות ומציאות / מירב מורן - מבקרת ערים

הבשורה הטובה היא שמושגי העירוניות החדשה נהפכו למטבעות לשון המתגלגלות בשיח של המנהיגות המוניציפלית. ראשי ערים יודעים להגיד "עירוב שימושים" למשל, וגם "רחובות עירוניים", לפעמים מתפלק להם "הולכי הרגל" ו"שבילי אופניים" ואפילו "התחדשות עירונית במרכז העיר". הבשורה שעדיין לא הגיעה היא הקשר בין המושגים האלה והתלות ביניהם. למשל, לא ברור עדיין שהצפיפות היא תנאי להיתכנות הכלכלית של תחבורה המונית יעילה. ראש העיר פתח תקווה, שאי אפשר לחשוד בכוונותיו הטובות, מתלונן ש"מצופפים לו יותר מדי את העיר", ובאותה נשימה מתלונן שהמדינה אינה דואגת לפתרונות תחבורה המוניים נאותים. הוא רוצה מרכז עיר שוקק, אך לא רואה את הקשר בין שימושי רחוב מגוונים לביטחון ברחובות ובין מעמדו של הולך הרגל במרחב הציבורי לבין איכות החיים העירוניים.

הספקת חניה בחינם במרכז העיר היא הדרך הבטוחה לפקוק אותו, לא לגרום לו להתפתח. רחוב עירוני לא יכול להיות "שוקק" אם לא הולכים בו, ואיש לא ילך בו אם יובילו אותו אל המרכז דרך חניות תת קרקעיות. שממת רחוב גורמת לדלדול ולדלות של פעילות מסחרית. אי אפשר לעשות "עירוב שימושים" בלי צפיפות, כי כשאין מספיק קונים, אין מי שיישא את המסחר, ואין מי שיצדיק את התחבורה ההמונית. אין "רחובות עירוניים", אם לא מעמידים את הולכי הרגל במקום הראשון ודואגים למרחבים הציבוריים שמשרתים אותם: מדרכות רחבות, מרחבי התכנסות, חזיתות מסחריות ומוארות, ואוויר שאפשר לנשום ואינו מלא בפיח ורעש מנועים.

250 אלף תושבים חיים בפתח תקווה, עיר ותיקה, עם מרכז הבנוי ברחובות מסורגים, בקנה מידה אנושי, המתכנסים לשוק יומיומי ולבית חולים מתקדם. יש בה שתי תחנות רכבת, וקו אוטובוס מהיר שמוביל ממנה, בכלי רכב חדישים ונוחים, לאורך כל המטרופולין.

צודק ראש העיר שמעמיד את התחבורה בראש סדר עדיפויותיו, תחבורה היא נגישות ותחבורה נגישה היא שוויון הזדמנויות. אלא שבעיות תחבורה לא נפתרות כשמרחיבים כבישים, וחלוקת שטחי חניה ביד רחבה היא הדרך הבטוחה לפקוק מרכזי ערים, ולגרום לרחובות להיות בלתי נעימים. רחובות לא מזמינים מובילים לדלילות מסחר, ואלה שולחים את האנשים לבילוי בקניונים. קניונים - ברירת המחדל של רוב תושבי פתח תקווה בימים אלה - הם הדרך הבטוחה להרוס עיר שמתרוקנת מתושביה המתכנסים בסביבות אטומות, שלהוציא בזבוז כסף אין בהם שום דבר.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות