מי נוקם ברונאל פישר?

עו"ד רונאל פישר הגיש ערר על ההחלטה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. 3 היו עילות המעצר: מסוכנותו של פישר; החשש לשיבוש הליכי חקירה; והחשש שפישר יימלט מהארץ מאימת הדין. אולם פישר אינו מסוכן יותר מדמויות כמו אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, דודי אפל, אריה דרעי, נוחי דנקנר ויונה מצגר. פישר אינו עלול לשבש הליכים יותר מאישים אלה, וגם העובדה שהיה בחו"ל פעמיים וחזר לארץ מראה שאין ברצונו להימלט מאימת הדין.

כאן עולה אם כך השאלה: מדוע נעצר פישר עד תום ההליכים - והם לא? נראה, כי יש כאן סיפור קפקאי של נקמת החברה, המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט בפישר. מעצרו עד תום ההליכים אינו נשען על נימוקים רלבנטיים, אלא על ענישה נקמנית ודורסנית של מערכות בעלות יכולות דריסה כואבות.

יוסף ק' של הסופר פרנץ קפקא נעצר אף הוא עד תום ההליכים. וכך נפתח ספרו של קפקא, "המשפט": "מסתבר כי מישהו הוציא דיבה רעה על יוסף ק', כי יום אחד, בבוקר, נאסר על לא עוול בכפו." שני זרים ניצבים בדירתו, ואחד מהם אומר לו: "אין אתה רשאי ללכת מכאן, אדוני, הלוא אסור הנך". יוסף ק' תמה ושואל מדוע. אחד משני הזרים אומר לו: "אין זה מתפקידנו לומר לך זאת. לך לחדרך, אדוני, ושם תחכה. המשפט כבר נכנס למסלולו, ובבוא הזמן ייוודע לך הכול". גם יוסף ק' של קפקא לא מבין מדוע לא זכה להגנת חזקת החפות.

חזקת החפות היא זכות דיונית של כל נחקר ונאשם. גם לפושע הנתעב ביותר יש זכויות דיוניות, ועל נציגי החוק לשמור עליהן מכל משמר, כי הן מצויות בזכותן ובטהרן בבסיס השיטה המשפטית שלנו.

כלומר, על-פי עיקרון חזקה-החפות, שהאדם זכאי עד הוכחת אשמתו, גם אם אדם נאשם בכך שביצע מעשה פלילי - יש לו הזכות שהחוקר או השופט יראה בו חף מפשע, כל עוד לא הוכחה אשמתו.

הייחוס לאדם של מעשה פלילי עדיין אינו הופך אותו לפושע. גם בית המשפט העליון בארה"ב קבע כי ההנחה של חפות לטובתו של הנאשם היא אקסיומה המונחת ביסוד השיטה המשפטית שם.

ונחזור לקפקא ולדמות הספרותית של יוסף ק'. קשה שלא להזדהות עימו כשהאומלל נאלץ לשהות בחדרו בלי שהוא מבין מדוע; נאלץ לכתת רגליו לבית משפט לא ברור ולעמוד לדין בפרוצדורות משונות וכשעל דוכן השופט פזורים שיירי אוכל...

פישר אינו דמות ספרותית. הוא אדם, ויש לו זכויות דיוניות במדינה נאורה, שחרתה על דגלה כי תנהל משפט צדק בהליכים הוגנים. לו היה עניינו חמור יותר מעניינם של האישים שהוצגו קודם - ניחא. אבל עניינו חמור הרבה פחות, אפילו לאור הראיות שמציגה המדינה. למה אם כן נענש פישר ללא משפט, ומדוע הוא מקבל יחס שונה ומשפיל?

אני רואה שתי תשובות לשאלה זו: במקרה הטוב - מתעוות הדין עקב הטיות קוגניטיביות, שבספרות המחקרית נאמר כי אין אדם שאינו לוקה בהן; במקרה הטוב פחות - מדובר בנקמה אכזרית באדם הנתפס כמי שהיתל במערכת.

באשר לתשובה הראשונה - המשפטן פרופ' בועז סנג'רו כתב שלהערכתו חוקרי משטרה ותובעים מושפעים לעתים מהתפיסה המוטעית של "אשמת החשוד" או "אשמת הנאשם", וכך גם שופטים.

כאשר נוצר שיתוף-פעולה פטאלי, לא בהכרח מכוון, בין חוקרים ותובעים לבין שופטים, וכאשר כל אלה מכוונים עצמם בתוך נפשם פנימה לשפד את הנאשם - שהוא עדיין בחזקת חשוד כי אשמתו טרם הוכחה - עלולה לצוץ תופעה אכזרית המתבטאת בשילוחו של פישר למעצר עד תום ההליכים. בכך הם מפלים אותו לרעה לעומת אותם אישי ציבור שבעת שהיו חשודים, ואף הוגשו נגד מי מהם כתבי אישום חמורים בהרבה מכתב האישום שהוגש נגד פישר, הם לא נשלחו למעצר עד תום ההליכים.

באשר לתשובה השנייה - אם אכן מדובר בנקמה אכזרית, הדבר מהווה הפרה בוטה של זכותו הדיונית של פישר - היותו חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. במקרה זה, שליחתו למעצר עד תום ההליכים בשם הציבור הנאור והלא נאור, מהווה נקמה קפקאית ודורסנית. זוהי נקמת הטרקטור המערכתי, נקמה בשם כל אלה שלכאורה נפגעו מפישר: המשטרה, מערכת המשפט, לשכת עורכי הדין, מערכת אכיפת החוק והציבור כולו.

והטרקטור דורס, מטלטל ומעוות את חזקת החפות, וכך גם את אישיותו וחייו של פישר. גם לארכי-פושעים - ופישר אינו כזה - מגיעות זכויות דיוניות וכבוד. שלילת חירותם ללא משפט היא גזר דין קפקאי לפני שהוכרע דינם.

לפי תפיסתי את המשפט הפלילי, יש להוכיח את אשמתו של אדם בטרם תעבור החברה לשלב שבו היא נוקמת בו. הנקמה נעשית דרך בתי המשפט, בתי הסוהר ובתי המעצר - אבל הלגיטימיות שלה מתאפשרת לאחר שהאשמה הוכחה. אמנם התקשורת כבר הרשיעה את פישר, חביבה לשעבר, אבל התקשורת אינה בית המשפט.

אני מצפה מבית המשפט, ובפרט מבית המשפט העליון, לאנושיות, להחלת דין שווה על כולם, להוגנות ובעיקר להוגנות דיונית ולחמלה. אני מייחל כי השופטים שידונו בעררו של פישר לא יתלהמו כמו המון בזירה.

הלוואי שהסיפור הזה יסתיים אחרת משהסתיים סיפורו הטרגי של יוסף ק'...

■ הכותב הוא פרופסור למשפטים.