האם ועדת טירקל תחסוך לישראל חקירה פלילית בינ"ל?

בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג פסק ביום חמישי האחרון (16.7.15) כי על תובעת בית הדין, פאטו בנסודה, לשקול מחדש את החלטתה שלא להחל בחקירת הטענות לעבירות על הדין הפלילי הבינלאומי, באירועי ספינת המאווי-מרמרה מליל ה-31 במאי 2010. התובעת החליטה בנובמבר האחרון שאין מקום לפתוח בחקירה בעניין, בהנמקה העיקרית שהיקף העבירות הנטענות אינו מבסס חומרה מספיקה כדי להחיל את סמכות בית הדין.

בית הדין קיבל את הערר על החלטתה במספר הנמקות, והורה לתובעת לבחון מחדש את האפשרות לפתוח בחקירה. משמעות ההחלטה אינה אומרת בהכרח, שצפויות העמדות לדין. ייתכן שהחקירה שביצעה ישראל במסגרת "ועדת טירקל" לבחינת אירועי המשט תהווה בסיס משפטי להחלטה חדשה של התובעת, שלא להחל בחקירה.

עמידה ברף החומרה

סמכות בית הדין מוגדרת באמנה שייסדה אותו, כסמכות החלה בקשר לפשעים החמורים ביותר נגד המשפט הבינלאומי. בית הדין נימק את החלטתו מסוף השבוע האחרון, בין היתר, בכך שהתובעת טעתה בקביעתה כי "פרשת המרמרה" אינה בדרגת החומרה הנדרשת כדי לבסס את סמכות בית הדין, בהתאם לאמנה.

בית הדין ציין בהחלטתו, שהנפגעים הישירים מאירועי המרמרה הם עשרת ההרוגים באירוע ועוד כ-50 עד 55 פצועים בדרגות פציעה שונות - מדובר בנתונים שאין עליהם מחלוקת. בנוסף עמד בית הדין על ה"פוטנציאל" של עוד מאות מקרים לכאורה של פגיעה בכבוד, עינויים או טיפול בלתי אנושי, שהתבטא (הכול, לפי טענת המערערת - האיחוד של איי קומורו) במניעת גישה לעשיית צרכים מנחקרים, מניעת תרופות ועוד.

בית הדין קבע, כי התובעת טעתה כשקבעה שכמות הנפגעים אינה מספקת להפעלת סמכות בית הדין. זאת בהתבסס על החלטה קודמת של משרד התובעת לחקור ואף להעמיד לדין שני נאשמים במקרה שקנה-המידה שלו דומה לכאורה למקרה המרמרה. מדובר במקרה של בהאר אידריס אבו גרדה ועבדאללה גרדה, מנהיגי מיליציה מדרפור שבסודן, שהועמדו לדין בתקופת התובע הקודם, לואיס מורנו אוקמפו, בגין התקפה על בסיס שמירת שלום של האו"ם בדרפור ב-2007, שבמהלכה נרצחו 12 קורבנות "בלבד".

בנוסף, בית הדין מצא עוד מספר פגמים בהחלטת התובעת, כגון אי-התייחסות לטענות מסוימות במסגרת ההחלטה, וקביעת קביעות עובדתיות שלדעת בית הדין לא ראוי היה לקבוע בשלב בדיקה מקדמית שלפני חקירה.

המשמעות האופרטיבית של החלטת בית הדין אינה פתיחה אוטומטית בחקירה, אלא שקילה מחדש של החלטת התובעת במסגרת הליך הבדיקה המקדמית, בשאלה - האם לפתוח בחקירה. גם אם יוחלט על פתיחה בחקירה, אין הדבר אומר שיהיו העמדות לדין של אישים מעורבים. עם זאת, ההיסטוריה הקצרה של בית הדין מראה שהסיכוי להעמדה לדין, מרגע שנפתחה חקירה, עולה משמעותית.

טירקל ורף ה"משלימות"

אחד מהנושאים שבהם עוד צפויה לדון התובעת בהחלטתה האם לפתוח בחקירה הוא סוגיית ה"משלימות". עקרון המשלימות, המעוגן באמנת בית הדין, קובע כי מקרה המובא לפני בית הדין אינו קביל בפניו כאשר: "המקרה נחקר, או הוגשה תביעה בעניינו, על-ידי המדינה בעלת סמכות השיפוט לגביו, אלא אם המדינה אינה רוצה או אינה יכולה, בתום-לב, לערוך חקירה או להגיש תביעה בעניין".

במילים אחרות, היה והמדינה עשתה ונהגה בתום-לב כדי לחקור את האירועים - סמכות בית הדין אינה חלה לגבי המקרה הנבדק.

התובעת פאטו בנסודה נמנעה מלדון בסוגיית ה"משלימות" בהחלטתה הקודמת לאור התייתרות העניין, מאחר שכבר קבעה כי המקרה אינו עומד ברף הראשוני של חומרת המעשים. לכן, הרף הבא שאותו יש לחצות כדי להורות על חקירה, הוא רף ה"משלימות".

פרופסור מיגל דויטש שהיה חבר בוועדת טירקל שבחנה את אירועי המשט, סבור כי "בעניין ה'משלימות', יש משקל מרכזי לעבודתה ולמסקנותיה של ועדת טירקל, אשר שופט המיעוט של ביה"ד בהאג הרבה להסתמך עליהן בחוות-דעתו החולקת על דעת הרוב". כחבר ועדת טירקל, דויטש מבקש להימנע ממסירת הערכות ביחס לעבודת הוועדה, אך לדבריו "ראוי להפנות זרקור למקצת מסקנות רלבנטיות, המפורטות בדוח הפומבי של הוועדה".

הוועדה בחנה 133 מקרים של הפעלת כוח על ה"מרמרה". ב-127 מקרים המסקנה הייתה שהפעלת הכוח מותרת לפי המשפט הבינלאומי. ביחס לשישה מקרים נקבע שלא ניתן היה לאתר מידע מספיק כדי להגיע למסקנות. הוועדה מצאה שלוחמי צה"ל הופתעו במהלך האירועים, ולא תכננו לפגוע בחיי הפעילים שנמצאו על הספינה, אלא פעלו מתוך הגנה עצמית. גם הטענות לגבי הפרה של הדין הבינלאומי בנוגע לאופן חקירת העצורים, נדחו.

עם זאת, הוועדה ציינה בדוח כי הפרקליט הצבאי הראשי עדכן אותה על שבע חקירות פליליות שניהלה מצ"ח נגד 16 חשודים, "בגין אירועי גניבה שונים של רכוש השייך למשתתפי המשט על-ידי חיילי צה"ל". הוועדה ציינה, כי בעת כתיבת הדוח, הבשילו שלוש חקירות לכדי הגשת כתב-אישום נגד ארבעה נאשמים. בזמן כתיבת הדוח, אחד מן המשפטים כבר הסתיים בהרשעה.

לדברי דויטש, "יש לציין שוועדת טירקל הייתה ועדת בדיקה ציבורית, עצמאית ובלתי-תלויה. לאחר שהגיעה למסקנה כי הסגר הימי על עזה חוקי (מסקנה שאושרה בהמשך על-ידי ועדה של האו"ם, ועדת פאלמר), הוועדה ניתחה את כל הפעלות הכוח של חיילי צה"ל על הספינה. לצורך כך, הוועדה הפעילה מנגנון מיוחד לבדיקה עובדתית, שבמסגרתו נגבו עדויות של עשרות חיילים שהשתתפו באירוע. העדויות השונות נבחנו בדקדקנות תוך הצלבה מול עדויות אחרות, צפייה בצילומי וידיאו מפורטים ובסרטים ממצלמות האבטחה של ה'מרמרה', הקלטות מאמצעי חוזי של צה"ל, בדיקת מסמכים רפואיים, בדיקת מצאי התחמושת ועוד".

- האם העובדה שלוועדה לא הייתה סמכות אופרטיבית להעמיד לדין לא גורעת מיכולתה לחסום את סמכות בית הדין בעילת ה"משלימות"?

דויטש: "אינני סבור כך. החובה היא לבצע בירור ובדיקה אפקטיביים. מינוי ועדת בדיקה ציבורית היא אמצעי לגיטימי לשם כך על-פי המשפט הבינלאומי. הוועדה הייתה מוסמכת להעביר מידע לגבי עבירות, אילו הן היו מתגלות, לידיעת היועץ המשפטי לממשלה. לא מצאנו חשש לעבירות".

- האם המצב שמי שרואים בעצמם קורבנות באירועי המרמרה לא העידו בפני הוועדה לא יוכל להקשות על קבלת מסקנות ועדת טירקל כחקירה ממצה מבחינת עקרון המשלימות?

דויטש: "הוועדה הסתמכה, בנוסף לעדויות אחרות, גם על חומרים אותנטיים מאוד, ובמרכזם צילומי וידיאו של האירועים אשר חלקם נלקחו ממצלמות האונייה עצמה, וממצלמות של משתתפי המשט. לגבי עדויות של משתתפי המשט, נערכו פניות לרב-החובל של הספינה ולראש ארגון ה-IHH, שארגן את ההתנגדות האלימה על האוניה, למסור עדות, תוך קביעת הסדרים דיוניים מתאימים.

"כל משתתפי המשט הוזמנו לספק ראיות, ושגרירות טורקיה הוזמנה למסור רשימת עדים. כל הפניות לא נענו. שני אזרחי ישראל שהשתתפו במשט העידו. בסופו של דבר, הוועדה עשתה כל שלאל ידה על מנת להגיע לבירור האמת, כנדרש לפי המשפט הבינלאומי".