סיכול ממוקד ליו"ר רשות החשמל? לא בדיוק

אי אז בשנת 2012, לאחר חודשים רבים שבהם עסקה מליאת רשות החשמל (בראשותה של הגברת אורית פרקש-הכהן) בניתוח ולמידת הסכמי הגז שחתמה חברת חשמל מול שותפות מאגר תמר, הונח על שולחנה של פרקש-הכהן מכתב שכותרתו "אות קין על מצחה של הרשות", לא פחות ולא יותר. מילים קשות, שמי שעושה בהן שימוש אפשר שלוקה בתסביך אישיותי פרנואידי או לחלופין מזהה שקבוצת אנשים נותנת ידה לאישור הסכם שאינו מיטיב עם הציבור, בלשון המעטה. האירוע התרחש בלילה שלפני ההצבעה הגורלית על מחיר יחידת גז שעמד על יותר מ-5 דולרים במקום 3.5 דולרים. למי שאינו יודע, מליאת רשות החשמל מורכבת מחמישה חברים בעלי זכות הצבעה - שניים ממשרד האנרגיה (אחד מהם הניח את המכתב), שניים ממשרד האוצר ויו"ר רשות החשמל פרקש-הכהן. החברים מצביעים על בסיס מידע מקצועי שהוכן על ידי הצוות המקצועי ויועצים חיצוניים ומחובתם לבחון ולבדוק אותו. עצמאותם ושיקול דעתם הם מכוח החוק. אלו היו ימים קשים מנשוא עבורם, שהיו מלווים בהפעלת לחצים, התלבטויות קשות, שיחות טלפוניות נוקבות, הודעות טקסט מדאיגות ופגישות מהרגע לעוד רגע, כשברקע האוצר בהובלתו של סגן הממונה על התקציבים אז שאול מרידור מושך בחוטים ודורש לאשר את ההסכמים.

אבל ראו זה פלא, דווקא שני הנציגים של משרד האנרגיה שהיו נתונים ללחצים כבדים ביותר, הם ולא אחרים, התנגדו נחרצות לאישור ההסכם השנוי במחלוקת. האחד פשוט נעלם מהישיבה והשני התנגד בכל הכוח. שני נציגי האוצר הצביעו בעד אישור הסכם הגז וההכרעה נותרה בידיה של יו"ר רשות החשמל. בזכות הצבעתה נקבע מחיר של יותר מ-5 דולרים ליחידת גז. יוזכר כי רשות החשמל הייתה אז, כמו היום, גוף עצמאי שקיבל מנדט מכוח החוק לשקול בראש ובראשונה שיקולים המשקפים את האינטרס הציבורי, במיוחד כשמדובר בתעריפי החשמל שמשלם הציבור.

נתעלם לרגע מהביקורת הנוקבת על ההסכמים שאושרו ונשאל את השאלה המתבקשת: מדוע יו"ר רשות החשמל תמכה באישור ההסכמים לאחר חודשים של דיוני עומק ורוחב, ניתוח מספרים, מצגות וגרפים אינסופיים, כאשר כל העובדות ברורות ונהירות לה, כשברור לה מה שברור לכולם היום - יש עלות עודפת במיליארדי שקלים המושתת על חשבון אזרחי מדינת ישראל? שנתיים חלפו ובמהלכן השתנתה האווירה הציבורית, גופים רבים החלו לבדוק את המספרים, חברי כנסת החלו לזעוק, מבקר המדינה הגיש דוח ויו"ר רשות החשמל שינתה את עמדתה. מותר לשנות דעה. אין שום פסול בכך, והדבר בחזקת "מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא" למי שמסכים עם גישתה המעודכנת. אבל להציג את יו"ר רשות החשמל כמי שמגינה בחירוף נפש על האינטרס הציבורי והיא ולא אחר הקוזאק הנגזל? זהו תיאור הרחוק כמזרח ממערב מהמציאות כפי שהייתה.

בדצמבר 2013 התקבלה החלטת ממשלה בתחום האנרגיות המתחדשות שבמסגרתה הוטל על רשות החשמל לקבוע תעריפים בתוך חודשיים ימים. עד היום לא נעשה דבר. פקיד צריך לבצע מדיניות שקובעת ממשלה, אחרת מדובר בשלטון פקידות. הנזק הכבד שנגרם לאזרחי מדינת ישראל בשל התפקוד הלקוי של פרקש-הכהן רק בשל אי ביצוע ההחלטה הזו הוא כבד מאוד. יכולנו לנשום אוויר נקי יותר ולהתחיל להידמות במעט למדינות אירופה וארה"ב שמשקיעות מאמץ ניכר בניצול אור השמש ומשב הרוח להפקת חשמל ירוק. ברשות החשמל עובדים אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, אגף הרישוי עובד ביעילות ראויה לציון ואין מחלוקת שלנגד עיניו של אגף ההסדרה עומד האינטרס הציבורי. אך בלתי מתקבל על הדעת שממשלה תקבע מדיניות וראש הפקידים תעשה מה שמתאים לה. זה שכרון כוח ושיבוש הדעת. לא לשם כך ניתנה העצמאות.

שאול מרידור נחשב אדם מבריק. הוא צמח במשרד האוצר ועבר כברת דרך בתוך טיפוס מהיר במעלה סולם הדרגות, עד לתפקידו האחרון כסגן ראש אגף תקציבים בתקופת כהונת יובל שטייניץ כשר האוצר. מרידור הגיע אחרי פסק זמן בשוק הפרטי, שזו הזדמנות מצוינת להבין עד כמה הדברים תלויים בזהותו של הרגולטור, יותר מאשר ברגולציה עצמה. מישהו שמע אותו פעם מסנן בכעס ביקורת נוקבת על אחד מקובעי המדיניות: "מעולם לא ראיתי שר שעסוק בלעשות כלום מלבד פוליטיקה". אם מרידור ישכיל לשלב בין היכולות והניסיון שצבר במגזר הציבורי לבין החוויה בשוק הפרטי, אז יש מקום לאופטימיות, זהירה כמובן.

הכותב הוא יועץ בתחום האנרגיה ולשעבר יועץ שר האנרגיה עוזי לנדאו