מיהו היהלומן ארז דליות שמנהל הליכים במאות מיליונים?

הליכים משפטיים שמנהלים היהלומן ארז דליות ויריביו נחשפים בימים אלה בבתי משפט ב-4 יבשות ■ דליות נקלע לקשיים בעקבות המשבר העולמי ב-2008, ויחסיו עם גורמים בענף היהלומים, בהם חברת דה בירס העולמית, עלו על שרטון והגיעו לבתי המשפט, עם האשמות על הונאה, הברחת יהלומים ועוד

ארז דליות / צילום פרטי
ארז דליות / צילום פרטי

דיסקרטיות היא בגדר ערך עליון בעולם היהלומנות, בוודאי בקרב יהלומנים שעסקיהם נאמדים במחזורים של מאות מיליוני דולרים מדי שנה. זוהי כנראה הסיבה ששמו של היהלומן החידתי ארז דליות - מהבולטים בישראל ויש שיאמרו בעולם - אינו מוכר למרבית הקוראים.

דיסקרטיות היא גם הסיבה שבדרך-כלל ליהלומנים יש דרכים משלהם להסדיר מחלוקת - בבוררויות שקטות, הרחק מעינה של התקשורת והרחק מהליכים משפטיים בבתי המשפט, שם נדרשים בעלי הדין "להתפשט" ולגלות פרטים על עסקיהם.

ואולם, בשנים האחרונות נקלע דליות למשבר בעסקיו, שהביא לכך שהוא וכמה מיריביו כופרים בקוד המקובל ומנהלים הליכים בסכום כולל של מאות מיליוני שקלים בבתי משפט על פני 4 יבשות (לפחות).

ממכלול התביעות עולה תמונה לפיה דליות המסתורי נקלע לקשיים כלכליים קשים, וכמה מהחברות הקשורות אליו נקלעו להליכי חדלות פירעון. בין שמדובר ב"טענות צבע" מצד יריביו של דליות במסגרת סכסוך עסקי, ובין שמדובר בחשד ממשי לפלילים, בכמה וכמה מהתביעות נגד דליות עולות טענות קשות על מעשים פליליים לכאורה, כגון הברחת נכסים, רישום כוזב במסמכים והלבנת הון.

בסביבתו של דליות, מציירים תמונה הפוכה לחלוטין ומציגים את יריביו כזייפני מסמכים, כבודי מעשיות וכמי שמבקשים "לשתות" את דמו בשעת המשבר שנקלע אליה.

בעלים ויועץ

דליות הוא בעל אזרחות ישראלית ובלגית. עסקיו נפרשו לאורך השנים מסביב לעולם - מישראל, דרך בלגיה וארה"ב ועד מדינות שונות באפריקה, לרבות דרום אפריקה, בוטסואנה, נמיביה, אנגולה ועוד.

בעשורים האחרונים החזיק דליות בהסכם "סייט" של חברת דה בירס העולמית, יחד עם שותפים שונים, שעם חלקם הסתכסך. מעמד של "סייט-הולדר" פירושו - כרטיס כניסה לעולם של הזדמנויות ענקיות בתחום היהלומים.

חברת דה בירס היא מונופול עולמי השולט על מרבית שוק הכרייה של יהלומים גולמיים, וחולשת על מכרות יהלומים רבים, שהגדולים בהם בדרום אפריקה ובבוטסואנה השכנה.

"סייט-הולדרים" הם הלקוחות של דה בירס הרוכשים ממנה כמויות גדולות של יהלומי גלם, בסכומים המתחילים מעשרות מיליוני דולרים בשנה לכל "סייט-הולדר", ובהמשך מוכרים את הסחורה לשוק היהלומים לעיבוד.

דה בירס בוחרת מדי 3 שנים כמה עשרות "סייט-הולדרים" שבהם היא נותנת את אמונה, ובסך-הכול פועלים היום בעולם כ-80 "סייט-הולדרים".

בהתאם למעמד הרם, נחשב דליות עד לסוף העשור הקודם לאיש עשיר ביותר, שהחזיק במטוס פרטי, יאכטה, אוסף אמנות יקר ועוד. את מרבית חברותיו מחזיק דליות באמצעות מבנה של חברות המאוגדות במקומות שונים בעולם, מדרום אפריקה, דרך בוטסואנה ובלגיה ועד בליז. בסופה של שרשרת ההחזקות מחזיקים נאמנים את מניותיו של דליות עבורו - זאת בעוד הוא מתפקד רשמית רק כיועץ של חברותיו. אם לנסח זאת בסגנונו של עורך הדין של דליות, דליות כבעל השליטה בחברות הוחבא "מתחת לבלטות" (ראו בהמשך).

סביב המשבר הכלכלי של 2008 ספגו עסקיו של דליות פגיעה כלכלית קשה, שהייתה חלק מהרקע לפרידתו משותפותו להסכם ה"סייט" הקודם שבו החזיק, חברת לזר קפלן האמריקאית.

בעקבות המשבר, באוקטובר 2009 ערך דליות הסדר חוב עם אנטוורפ דאימונד בנק שסיפק לו אשראי. בהמשך החל במשא-ומתן לקראת הכנסת שותף חדש שעמו התמודד מחדש על הסכם "סייט". מדובר באלון ארבוב, שאכן הפך לשותף ב-30% מרווחי ה"סייט" יחד עם דליות ב-2012. ארבוב, אגב, הוא מבעליה של חברת ארבוב גרופ, ששמה נקשר בפשרת הבנק המחתרתי בבורסה ליהלומים ברמת-גן.

במאי 2014 ביטלה דה בירס את רישיון ה"סייט" של דליות וארבוב, בשל אי-עמידה בתנאי ההסכם עמה, ובשל אי-הסכמתם לערוך ביקורת באחת מהחברות בקבוצה המשותפת (לטענת דליות, מדובר בחברה שבשליטת ארבוב).

מאוהב לאויב

יחסיו של דליות עם מרבית הגורמים עמם שיתף פעולה בתחום היהלומים עלו על שרטון, והוא מצוי או היה מצוי עמם עד לאחרונה בסכסוך משפטי, אך לא רק איתם. הקטנה שבתביעות הוגשה בשבוע שעבר על-ידי חברת סימפריה, חברה זרה בשליטתו של דליות (אף שדליות מגדיר עצמו כ"יועץ" שלה). התביעה, על סך של 2.3 מיליון שקל, הוגשה נגד יו"ר מכון היהלומים, היהלומן מוטי גנץ, לבית משפט השלום בתל-אביב.

גנץ הוא דמות מרכזית בעולם היהלומים הישראלי. מכון היהלומים שבראשו הוא עומד הוא חברה לתועלת הציבור שהמדינה מיוצגת בהנהלתה, ושזוכה לתקצוב עקיף מהמדינה באמצעות היטלים שגובה המדינה מיהלומנים המועברים למכון. תביעה נגד אישיות כמו גנץ יש בה, אולי, משום איתות מצדו של דליות ליריביו - דליות נכון לקחת את יריביו (ויש עוד רבים כאלה) לבית המשפט.

בתביעה טוענת חברת סימפריה כי גנץ נטל ממנה הלוואה, והחזיר רק את חלקה. גנץ טרם השיב רשמית לתביעה, אך עו"ד ערן פלס מסר בשמו כי לפי גרסתו של גנץ, הכספים שבמרכז התביעה קוזזו לאור מערכת התחשבנות מסועפת בין חברות שבעבר הייתה לדליות זיקה אליהן, ושבסופה של אותה התחשבנות, נותרה יתרת חוב דווקא לטובת קבוצת גנץ בסך של כ-2.5 מיליון דולר.

מערכת הקשרים בין גנץ לבין דליות אכן כוללת, כך נראה, יותר מאשר רק אותה הלוואה. במאי האחרון החליטה השופטת מיכל אגמון-גונן מבית המשפט המחוזי בתל-אביב למנות כונס נכסים לתפיסת יהלומים שקיבל גנץ מדליות לכאורה, בעקבות בקשה שהגיש בנק אנטוורפ דאימונד הבלגי, שכאמור העמיד אשראי לדליות. זאת, במסגרת הליך לאכיפת פסק דין שניתן לטובת הבנק בבלגיה. הבנק טען בבקשתו כי היהלומים הגיעו לישראל בעקבות "מבצע מתוחכם להברחת יהלומים בשווי 15 מיליון דולר" מנושיו של דליות בבלגיה, לדרום אפריקה וממנה לישראל.

בבקשה שהגיש הבנק, מוצג גנץ בהיפוך תפקיד מסוים, כ"ידידו האישי ומקורבו של דליות... שבהתאם למידע שבידי הבנק הוא זה שקיבל לידיו את היהלומים שהוברחו בהוראת דליות מדרום אפריקה". נדמה כי מי שהיה ידיד של דליות עד לאחרונה ממש, הספיק בינתיים להפוך ליריבו.

הברחת יהלומים?

הבקשה שהגיש הבנק הבלגי אנטוורפ דאימונד בישראל באה על רקע הליכים ממושכים אחרים שהתנהלו בין הבנק לבין חברות הקשורות לכאורה לדליות בבלגיה, לרבות בקשות מתחום חדלות פירעון נגד חברות אלה.

הבנק טוען כי לאחר שהחוב הבלתי מסולק של דליות כלפיו התנפח עד היקף של 60 מיליון דולר ב-2014, הוא החליט לפעול להשבת החוב, ואז גילה כי היהלומים ששועבדו לטובתו הוברחו לכאורה, יחד עם נכסים נוספים של החברות, מבלגיה לדרום אפריקה, בין היתר באמתלה של משלוח לצורך ליטוש. בסופו של יום, טוען הבנק, מצאו היהלומים את דרכם לישראל.

גרסתו של דליות לדברים שונה. לדבריו, מדובר ביהלומים שהוצאו מבלגיה במהלך העסקים הרגיל ללא כל מטרת הברחה.

הבנק מוסיף וטוען כי בהליכים שהתנהלו בדרום אפריקה, ניתנו צווי תפיסה ליהלומים ולמסמכים שונים של חברת לייף דאימונדס, שלטענת הבנק היא תאגיד בשליטתו של דליות. במשרדי החברה נערך חיפוש בהתאם לצו ונלקחו מסמכים שונים.

לייף דאימונדס היא אותה חברה שהוזכרה בכתבה שפורסמה ב"גלובס" לפני כשבוע וחצי, בנוגע לתביעה שהגישה בבית המשפט ביוהנסבורג נגד חברת אסטרא הישראלית, בבעלותו של היהלומן הוותיק אבנר שנור, המוכר בעיקר כאחד מבעלי השליטה בחברות הציבוריות קרדן יזמות וקרדן אן.וי.

הטענה העיקרית שעלתה באותה תביעה היא כי דליות ולייף דאימונדס שלחו לחברת אסטרא של שנור יהלומים בשווי 4.7 מיליון דולר מדרום אפריקה לישראל לצורך ליטוש, אך אסטרא מכרה את היהלומים לצד שלישי ולא שילמה עליהם.

שנור מכחיש את הטענות, אך מסרב להיגרר לקרב תקשורתי עם דליות ולשטוח את טענותיו מעל דפי העיתון. "נגיב בבית המשפט", מסר דובר מטעמו.

תביעות מסביב לעולם

ההליכים המשפטיים הספורים שהוצגו כאן הם ככל הנראה רק קצה-קצהו של הקרחון במסגרת מה שמצטייר כמלחמת קיום בין-יבשתית מבחינתו של היהלומן האניגמטי.

בבקשה שהגיש הבנק הבלגי אנטוורפ דאימונד מפורט כי כמה מחברותיו של דליות נקלעו להליכי חדלות פירעון בבלגיה עקב אי-תשלום חובות לכאורה לנושים נוספים - שאינם הבנק. לבקשת אותם נושים, מונו אף נאמנים למספר חברות מקבוצת דליות בבלגיה. דליות אולי יתקשה להגיב לחלק מהטענות, בשל הכחשת הקשרים בינו לבין חלק מאותן חברות.

בין הנושים הנוספים: חברת היהלומים האמריקאית הציבורית לזר קפלן, שהיא כאמור שותפה לשעבר של דליות לעסקים. לזר קפלן טוענת במסגרת תביעה שהגישה בארה"ב ב-2011 נגד אנטוורפ דיאמונד בנק (אותו בנק שלימים מצא את עצמו בחזית מול דליות) כי הבנק נתן יד להונאה שיטתית שביצע לכאורה דליות כלפי החברה, כאשר הבריח ממנה בעורמה כביכול יהלומים ונכסים שהיו גם בבעלותה, בשווי 135 מיליון דולר, והחביא אותם ואת תמורתם במקלטי מס שונים ובחשבונות סודיים. זאת, לפי הנטען, אגב עשיית מעשים שיש בהם הלבנת הון.

פרשה זו זכתה לסיקור בתקשורת העולמית, לרבות ב"ניו-יורק טיימס". לפי הפרסומים, הרשויות בבלגיה החלו לחקור את הטענות למעשים פליליים בפרשה.

דליות מכחיש את טענותיה של לזר קפלן וטוען כי אף שהתנהלו בינו לבין החברה הליכים משפטיים ישירים (שאת פרטיהם הוא מסרב לחשוף בפני "גלובס"), הטענות בדבר הברחת נכסים בסך 135 מיליון דולר לא עלו בהליכים ישירים אלה.

יצוין כי במסגרת פרשת סוויסליקס - במסגרתה נחשפו פרטים של אלפי חשבונות הבנק של לקוחות סניף HSBC-ז'נבה על-ידי ארגון התחקירנים הבינלאומי ICIJ - נכלל שמו של דליות כמי שהחזיק לכאורה חשבון שווייצרי סודי ובו כ-38 מיליון דולר, נכון ל-2007.

עסקאות פיקטיביות?

במקביל לשלל ההליכים המשפטיים שתיארנו כאן, מנהל דליות הליכים נגד אלון ארבוב, מי שהיה שותפו של דליות להסכם ה"סייט" בשנים 2012-2014. ארבוב תבע את דליות במסגרת בוררות בסכום של 90 מיליון שקל, ובשנה האחרונה התנהלו בין הצדדים הליכים גם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב סביב בקשות להטלת עיקולים שהגיש ארבוב נגד דליות. הסכם ה"סייט" של השניים בוטל, כאמור, בשנה שעברה, בשל אי-הסכמה של דליות וארבוב לעריכת ביקורת על-ידי דה בירס באחת החברות שפעלו במסגרת ה"סייט".

לטענת ארבוב, חודשים לאחר תחילת השותפות גילה כי דליות מוסר לו פרטים שקריים לכאורה על פעילות השותפות, תוך שהוא מוכר לחברות אחרות שבשליטתו ובשליטת מקורביו את יהלומי השותפות במחירים זולים, ורושם עסקאות פיקטיביות בדוחות שהוא שסיפק לארבוב.

לטענת ארבוב, ברשימת השמות שלהם מכר לכאורה דליות יהלומים במחירים לא רווחיים: היהלומן הלבנוני עלי מאקי, שהיה ידוע כשותף של דליות לעסקים אחרים. גם בין מאקי לבין דליות התנהלו לאחרונה הליכים משפטיים בישראל, שהוטל עליהם איסור פרסום, לבקשת דליות.

דליות מצדו מכחיש את טענותיו של ארבוב וטוען כי ההסכם בוטל בשל ביצועים בלתי מספקים לכאורה של ארבוב במסגרת חלקו בשותפות, בניהול ענייני השותפות בבוטסואנה ובדרום אפריקה.

לדברי דליות, דווקא ארבוב הוא זה שנקט בזיוף מסמכים לכאורה, במסגרת החלטות דירקטוריון של חברה משותפת של השניים בבוטסואנה - טענה שארבוב מכחיש.

עוד טוען דליות כי מחדליו של ארבוב הם שהביאו לביטול הסכם ה"סייט" המשותף עם חברת דה בירס העולמית.

האם ריבוי ההליכים מעיד על קריסתו של מבריח נכסים סדרתי, כפי שמוצג דליות על-ידי יריביו הרבים - או דווקא על בוגדנותם של מי שהיו שותפיו לדרך, ושהיום ממהרים לנצל את מצוקתו ו"לנגוס בבשרו" כלהקת כרישים שהריחו דם במים?

כך או כך, נראה כי דליות ויריביו הרבים מסכימים על דבר אחד - פרשיותיו של היהלומן דליות וההליכים המשפטיים בגינן עוד צפויים להתפתח.

עורך הדין של דליות: "כשהוא היה בבעיה, החבאנו אותו מתחת לבלטות"

תכנון של מבנה תאגידי המסתיר את זהותו של המושך בחוטים בקבוצת החברות הוא אולי מהמאפיינים הבולטים ביותר של ענף היהלומים עתיר תכנוני המס. ואולם, לא לעתים קרובות מוגשת לבית המשפט הקלטה של עורך דין המספר לכאורה על כישרונו "להחביא" את הלקוח.

לבקשה שהוגשה בידי אלון ארבוב בשנה שעברה במסגרת ההליכים שהוא מנהל נגד ארז דליות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, צורפו שתי הקלטות מסקרנות - של דליות ושל עורך דינו מני גורמן. למען ההגינות יש לציין כי השופטת חנה פלינר קבעה כי הקלטות אלה הוגשו לבית המשפט באופן חלקי וסלקטיבי.

"כשארז היה בבעיה, אז החבאנו אותו מתחת לבלטות", הוקלט עו"ד גורמן אומר, "אז (הרישום - ג'מ') היה עליי, אז היה על רפי, היה זה, אף אחד לא ראה אותו (את ארז דליות - ג'מ') בכלל. אז ברור שהוא היה מאחורי הקלעים, אבל הוא לא נפגש עם אף אחד. היה מרק (עורך דין בלגי בשם מרק דה בלוק - ג'מ'), היה אותי, היה את כל העולם ואשתו. רק אותו אף אחד לא ראה".

חיזוק לדברים ניתן למצוא, אולי, בהקלטה אחרת של דליות עצמו, שבה הוא נשמע מספר על יחסי האמון העמוקים בינו לבין עורך דינו. "אני מאמין למני גורמן", אומר דליות, "הכול שלי בעצם של מני גורמן, לי אין כלום... מני מחזיק הכול בשבילי".

ארבוב טוען כי דליות הסתיר את זהותו כבעל השליטה בחברותיו השונות, מתוך מטרה להתחמק מנושיו. דליות מצדו מכחיש את הטענה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988