הנקראות ביותר

הבנקים ישיבו לגד זאבי כ-250 מיליון שקל בגין ריבית פיגורים

העליון הגדיל את הסכום שעל הבנקים להשיב לזאבי בגין הלוואה בסך 730 מיליון דולר שלקח לפני כ-15 שנה עבור רכישת מניות בזק ■ בפסק הדין נקבעה הלכה חשובה לגבי מהות ריבית פיגורים כ"פיצוי מוסכם" בחוזה הלוואה

גד זאבי / צילום: תמר מצפי
גד זאבי / צילום: תמר מצפי

בית המשפט העליון הכריע היום (א') בערעור שהגישו שתי חברות שבשליטתו של איש העסקים גד זאבי נגד גביית ריבית פיגורים מן החברות על-ידי 7 בנקים, וקבע כי על הבנקים להחזיר לחברותיו של זאבי כ-250 מיליון שקל בגין גביית הריבית.

בפסק הדין נקבעה הלכה חשובה לגבי מהותה של ריבית פיגורים כ"פיצוי מוסכם" בחוזה ההלוואה, והנסיבות שבהן ניתן לגבות אותה. העליון קבע כי מרגע שמתאיין הסיכון לאי-החזר ההלוואה, אין להמשיך ולגבות ריבית פיגורים.

בקרוב, יש לקוות, יינתן גם פסק הדין הפלילי בעניינו של זאבי, ובכך תבוא לסיומה (אולי) סאגה בת יותר משני עשורים בקשר לעסקת רכישת מניות בזק על-ידי זאבי באמצע-סוף שנות ה-90.

תחילתה של הפרשה ב-1994, אז הקים זאבי את שתי החברות, שנועדו לשמש לרכישת מניות בזק, בשותפות עם המדינה. 5 שנים נוספות חלפו עד להשלמת העסקה.

לשם ביצוע העסקה נטל זאבי באמצעות החברות בשנים 1999-2000 הלוואה, בשתי מנות, בגובה של כ-730 מיליון דולר מ-7 בנקים: הפועלים, לאומי, הבינלאומי, דיסקונט, מזרחי-טפחות ומרכנתיל דיסקונט.

ההלוואה חולקה למספר חלקים - חלק במט"ח וחלק בשקלים - שנשאו שיעורי ריבית שונים בהצמדה לריביות הפריים והליבור.

הבנקים קיבלו כבטוחות את מניות בזק שהחזיקו החברות ומכתבי אשראי בסך 135 מיליון דולר. בהסכם ההלוואה סוכם כי ריבית הפיגורים במקרה של אי-עמידה בתשלומים לפי תנאי ההלוואות תעמוד על תוספת של 3% מעל שיעורי הריבית שנקבעו בהסכם.

ב-2002 הפרו החברות את הסכמי ההלוואות ולא עמדו בהחזרים לבנקים, ובהמשך אותה שנה מונה לחברות כונס נכסים לשם מימוש הבטוחות - עו"ד אלקס הרטמן. באותה תקופה עמדה על הפרק הפרטה של כלל מניות בזק - דבר שלדעת כל הצדדים עתיד היה להביא לעלייה דרמטית בשווי המניות שהועמדו כבטוחה לתשלום ההלוואות. בסוף 2005 הושלם המהלך, וערך מניות בזק אכן זינק, אך לכונס הנכסים לקחו עוד כמעט 4 שנים לממש את כלל המניות, בין היתר על רקע המשבר הכלכלי העולמי.

בסוף 2009 נמכרו המניות באמצעות הבורסה, בתמורה ל-3.1 מיליארד שקל. התמורה שקיבלו הבנקים עלתה ב-500 מיליון שקל על סך החוב, לרבות ריבית הפיגורים ולרבות הוצאות הכינוס. תיק הכינוס נסגר. יתרת הסכום הוחזרה לחברות, שנותרו בבעלותו של זאבי.

בהמשך הגישו החברות תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז בטענות שונות לגבי ריבית הפיגורים. בין היתר טענו החברות של זאבי כי הריבית מהווה פיצוי מוסכם בין הצדדים לחוזה ההלוואה (החברות והבנקים) בשיעור מופרז, ולפיכך על בית המשפט להתערב.

פיצוי מוסכם עתי

השופט בנימין ארנון מבית המשפט המחוזי קיבל ב-2013 את הטענה כי ריבית הפיגורים היא פיצוי מוסכם, וקבע כי את הפיצוי המוסכם אין לבחון כ"חוכמה בדיבעד", אלא לפי הנתונים שעמדו לצדדים בשעת החתימה על החוזה.

בסופו של דבר קבע השופט כי ריבית פיגורים של 3% מעל לשיעורי הריבית הנקובים בחוזה היא אמנם סבירה, אך התמשכות הליכי כינוס הנכסים ארכה יותר ממה שצפו הצדדים לחוזה.

השופט קבע כי ניתן היה לצפות לדחיית מכירת המניות עד למימוש תוכנית ההפרטה של בזק, שאכן הביאה למקסום ההחזר לנושים עד כדי החזר מלא. עם זאת, השופט קבע כי צריך היה לצפות שמכירת המניות על-ידי כונס הנכסים תסתיים תוך שנה אחת מהמועד שבו הושלמה ההפרטה, ולכן קבע כי הריבית שנגבתה מהחברות בשנים 2007-2009 תופחת בחצי אחוז ותעמוד על 2.5% מעל לריבית החוזית "הרגילה".

התוצאה הייתה שעל הבנקים היה להשיב לזאבי 48 מיליון שקל - בגין הפרשי הריבית בתוספת ריבית והצמדה. קבוצת זאבי ערערה על פסק הדין, ובית המשפט העליון קיבל באופן מצומצם מאוד את טענותיה - אף שלשינוי בפסק הדין שקבע העליון יש השלכה של כ-200 מיליון שקל לטובת קבוצת זאבי, כולל ריבית והצמדה.

השופט יורם דנציגר קבע, על דעת חבריו השופטים עוזי פוגלמן ונעם סולברג, כי בית המשפט המחוזי צדק בסיווגה של ריבית הפיגורים כ"פיצוי מוסכם". "יש לסווג את סעיף ריבית ההפרה בהסכם ההלוואה - שהינה ריבית שעליה סוכם מראש; שהינה ריבית שמתווספת לריבית ההסכמית ולריבית הנוספת; שהזכות לגבותה קמה לבנקים רק ממועד הפרת ההסכם על-ידי החברות; ושלשם גבייתה לא נדרשים הבנקים להוכיח כי נגרם להם נזק כתוצאה מההפרה - כסעיף פיצויים מוסכמים", סיכם השופט.

דנציגר אף אבחן כי יש לסווג את הריבית כ"פיצוי מוסכם עתי". לדבריו, "לא מדובר בפיצוי גלובלי שסכומו ננקב מראש בחוזה, אלא בפיצוי בדמות ריבית, אשר מחושבת כאחוז שנתי מסוים מהחוב, ואשר מתווספת לסכום החוב ממועד היווצרותו ועד לסילוקו המלא בפועל - דהיינו מדובר בפיצוי מוסכם עתי".

בהמשך פסק השופט כי "ככל שהצדדים קבעו בחוזה מנגנון פיצוי מוסכם עתי, וככל שבית המשפט השתכנע כי שיעור הפיצוי העתי הינו סביר כשלעצמו, עיקר הדיון בתביעה להפחתת פיצויים מוסכמים בבית המשפט, צריך להתמקד בשאלת משך התקופה שבה יחויב המפר בפיצוי העתי בגין ההפרה".

סיכון לא קיים

דנציגר בחן את פרק הזמן ש"שהינו חלק מהסיכון שהיה צפוי מראש", וקבע כי בית המשפט המחוזי צדק כשקבע כי הצדדים צפו שיידרש זמן עד למימוש המהלך של הפרטת בזק, כי מימוש מניות בזק לא צפוי היה להתבצע לפני הזמן שבו בוצע בפועל, וכי בנוסף יש לקחת בחשבון עוד תקופה נוספת שסביר בנסיבות העניין שנדרשה לצורך מימוש המהלך. עוד אישרר בית המשפט העליון את החלטת המחוזי בגין הפחתת ריבית הפיגורים בחצי אחוז החל מתחילת 2007.

עם זאת, השופטים החליטו להתערב בפסיקת המחוזי בנוגע לגביית ריבית הפיגורים החל מאמצע 2007 ועד לסיום הטיפול בתיק הכינוס. מהנתונים שהובאו בפני בית המשפט עלה כי החל מאמצע 2007, עלה שווי מניות בזק שהוחזקו על-ידי הבנקים, על סכום ההלוואה הכולל, כולל ריבית הפיגורים.

העליון קבע כי לאור העובדה "שממועד זה ואילך לא היו הבנקים חשופים עוד לסיכון של אי-פירעון מלא של החוב, כולל רכיב ריבית ההפרה, ומשכך עובדה זו מובילה למסקנה המשפטית כי ממועד זה ואילך, ועל אף התמשכות הליכי כינוס הנכסים מסיבות כאלה ואחרות, לא הייתה יותר הצדקה לחיובן של החברות בריבית הפרה כלשהי".

התוצאה הכספית של ההחלטה היא, כאמור, החזר של כ-250 מיליון שקל (כולל ריבית והצמדה) לקבוצת זאבי.

עורכי הדין גיורא ארדינסט, רן שפרינצק, תומר ויסמן, אפרת ציבולסקי, מיטל טויסטר ויובל נעים ממשרד ארדינסט-בן-נתן ושות' ייצגו את קבוצת זאבי בהליכים.

בשבועות הקרובים: ההכרעה באישום נגד זאבי בפרשת ניסיון ההשתלטות על בזק

פסק הדין של בית המשפט העליון מהיום, שמחייב את הבנקים להחזיר לגד זאבי כ-250 מיליון שקל, מהווה, מן הסתם, הישג גדול עבור איש העסקים הוותיק. ואולם, לא מדובר בקרב המשפטי החשוב ביותר שמנהל זאבי בבית המשפט.

נזכיר כי זאבי הוא עדיין בחזקת נאשם העומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לצדו של איש העסקים מיכאל צ'רנוי, ב"פרשת מניות בזק". במרכז התיק הפלילי שנידון מזה שנים ארוכות בפני השופט עודד מודריק, ומהווה דוגמה מובהקת לחוסר היעילות ולסחבת שבהם לוקים חלק מהשופטים בארץ, טוענת המדינה כי במאה הקודמת, בשנת 1999, ניסו צ'רנוי וזאבי להשתלט במירמה על חברת בזק. זאת, לפי הנטען, תוך הסתרת חלקו של צ'רנוי בעסקה, בשל החשש כי הוא לא יקבל את אישור שר התקשורת.

זאבי וצ'רנוי מואשמים בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובעבירות על חוק איסור הלבנת הון.

זאבי וצ'רנוי מכחישים את הנטען נגדם וטוענים כי ניסיון ההשתלטות שלהם על בזק היה מעשה תמים וכשר שנעשה בגלוי, ולא מעשה מירמה שנעשה במחשכים, כטענת המדינה.

המעצרים בתיק התרחשו בשנת 2001, כתב האישום הוגש כבר ב-2004, וסיכומיהם של צ'רנוי וזאבי בתיק המתוקשר הוגשו כבר לפני כשנתיים וחצי. למרות האמור, עד היום לא נתן השופט מודריק, סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, את פסק הדין בתיק. מודריק צפוי לצאת לגמלאות בשבועות הקרובים, ועליו לפרסם את פסק הדין המיוחל בתקופה זו.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות