גניבת מרכך כביסה: למה מעמידים לדין דווקא עניים?

בשנים האחרונות חלה עלייה בהגשת כתבי אישום על מעשים שבוצעו על רקע מצב כלכלי קשה ■ למרות שבסנגוריה סבורים כי רבים מהמקרים אינם צריכים להגיע לבתי המשפט, המשטרה לא ממהרת להפנות אותם לגורמי הרווחה

פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו

"הנאשם פשט יד ובכך עשה מעשה אסור בתחומי המקומות הקדושים ליהודים", כך נכתב בכתב האישום שהוגש נגד שמעון ב-2014, שביקש לקבץ כמה שקלים מעוברי אורח ברחבת הכותל המערבי. "הנאשם התהלך ברחבת הגברים, ספרים תחת זרועו, ביקש מהמתפללים נדבה וקיבל מידי שניים מהם כסף".

כתב האישום מתאר 3 מקרים נוספים בהם העז שמעון, אדם חסר פרוטה, לבקש כסף. משפטו עדיין מתנהל. גם יעל, צעירה בת 29, נקלעה להליך משפטי בעקבות מצב כלכלי קשה ביותר שבו הייתה שרויה. בעת שעבדה כקופאית בסניף של רשת שופרסל בחיפה גנבה 20 שקל מהקופה. בהזדמנות אחרת גנבה גם מרכך כביסה. האירוע הסתיים לפני כמה חודשים בכתב אישום חמור באשמת גניבה. בסיום הליך קצר הודתה יעל בביצוע הגניבות ונגזרו עליה חודש מאסר על תנאי וקנס בגובה 50 שקל.

כל השמות המוצגים הם בדויים אבל סיפוריהם אמיתיים. נדמה שמקומם של כל העבריינים הללו אינו באולמות בית המשפט או מאחורי סורג ובריח, אלא בעיקר במחלקות הרווחה השונות. הסנגוריה הציבורית מכנה את המקרים הללו ועוד עשרות תיקים דומים נוספים "תיקי עוני", עבירות המבוצעות על רקע מצוקה כלכלית קשה של הנאשמים: פלישות שלא כדין לדירות ציבוריות, חיבורים פיראטיים לרשת המים, גניבות מזון ואוכל לתינוקות וקיבוץ נדבות.

בדוח השנתי ציינה הסנגוריה כי ישנה עלייה בשנים האחרונות בהגשת כתבי אישום על מעשים שבוצעו על רקע מצב כלכלי קשה. מעבר לכך, כיום מבקשת לעתים המשטרה, שמגישה את כתבי האישום המדוברים, גם ימי מעצר בשל גניבות זוטות. במקרים אחרים, כתב האישום מוגש בעקבות עבירה שבוצעה כתוצאה ממחדל של המדינה.

כך, למשל, במקרה של אבי, ערירי כבן 50 מבנימינה, שהיה בהליכים מול חברת "עמידר" לאחר מות אמו כדי להמשיך להתגורר בדירה שבה גר עמה. צו פינוי הוצא נגדו, וכשהגיעה המשטרה הצית מזרון בדירה וגרם נזק קל מאוד. כתב אישום הוגש נגדו אך במקביל לכך הוא חתם על חוזה עם "עמידר" להיכנס לאותה דירה ממש. "זו הרגשה חרא, זה תיוג לכל החיים", משחזר אבי את ההליכים נגדו. הוא מאשר שהקים מדורה בדירה אבל לדבריו לא חשב שהעניין יגיע עד להרשעה בבית המשפט. לדבריו, הוא מתקיים מקצבת ביטוח לאומי בגובה 2,100 שקל, שמספיקה לשכירות וחשמל. בין לבין הוא מתפרנס מעבודות צדדיות.

בסופו של ההליך הורשע אבי בעבירה של רשלנות בשימוש באש, זאת לאחר שבתחילה הואשם בעבירה של הצתה שעונשה עד 15 שנות מאסר. "אין לי שום דרך לצאת מהעוני ומחודש לחודש המצב שלי מידרדר. נכון, אז שרפתי ואני צריך לקבל עונש, אבל לפני שמענישים מישהו צריך לשאול למה עשיתי את זה? איך הגעתי למצב הזה? לפני שהשופט מרשיע אותי והופך אותי לעבריין, הוא צריך לבדוק את היסוד למעשה שלי. מה קרה לפני. איך הגעתי למצב הזה. זו מדינה בלי חוק כשזה מגיע לאנשים כמוני".

לדברי עו"ד שרון רינגר, מנהלת מחלקה בסנגוריה הציבורית במחוז חיפה שייצגה את אבי ונוספים כמותו, "אלה אנשים שבאמת אין להם ברירה אחרת וכמות כתבי האישום נגדם כבר אינה זניחה". לדבריה, המאפיין העיקרי של הנאשמים בתיקי העוני הוא היעדר עבר פלילי. "אלה לא עבריינים. אלה אנשים שאינם מוכרים לרשויות החוק שפשוט נמצאים במצוקה אדירה. לנו כסנגורים יש קושי גדול, דבר ראשון זה להציע להם שיקום אבל באמת שאין מה לשקם את האנשים, אלא את הסביבה שלהם. הם יסתדרו נפלא בחברה אם רק תתן להם דברים בסיסיים כמו מזון לאכול ומקום לישון בו".

"הגשת כתב אישום רק מחריפה את הבעיה"

אם כך, מדוע המשטרה ממהרת להגיש כתבי אישום במקום להפנות את הגורמים הללו לרשויות הרווחה? נדמה כי אחת התשובות היא "תוכנית המפנה" שהוביל המפכ"ל לשעבר יוחנן דנינו, ולפיה תחנות המשטרה נמדדות על-פי נתוני מעצר או הגשת כתבי אישום. כך ביקשה המשטרה בנובמבר 2014 לעצור לכמה ימים קבצן מאשקלון ורק בהתערבות בית המשפט המקומי הוא שוחרר בתנאים מגבילים. "המשטרה תפנה את החשוד לרשויות הרווחה", סיכמה השופטת.

"ישנם מקרים רבים שברור שאינם מתאימים לטיפול פלילי", אומר הסנגור הציבורי הראשי, ד"ר יואב ספיר. "אלה עבירות שנעשות מתוך מצוקה הישרדותית של אנשים, כאשר לא פעם המעשים נעשים בשל הפרה של חובות המדינה כלפי אותם אזרחים. לא ייתכן שהמדינה מפרה את חובותיה לסייע לאנשים החלשים וביד השנייה מגישה נגדם כתבי אישום. הגשת כתב אישום לא רק שלא פותרת את הבעיה, אלא רק מחריפה אותה ומכניסה את אותם אנשים למצב קשה יותר של הליכים משפטיים, כתבי אישום וכתם פלילי - כאשר העניין הציבורי הוא לפתור את הבעיה".

ספיר מפנה אצבע מאשימה כלפי שיקול הדעת של המשטרה. "זה מתחיל בשוטר בקצה שעוצר קבצן בצומת, עובר דרך התובע שמגיע לבית המשפט ומבקש להאריך את מעצרו ומגיע עד לתובע שאחר כך גם הולך ומגיש כתב אישום נגד אותו קבצן. העניין הציבורי הוא בהפניה של אותם אנשים לאפיקים שיקומיים מתאימים".

בין הסיבות לגידול בכתבי האישום ב"תיקי העוני" מונה ספיר גם את התכנית של דנינו. "ברור שתחנת משטרה שנמדדת לפי מספר מעצרים וכתבי אישום, הדבר ישפיע על מעצרים של אוכלוסיות שבעבר לא היו עוצרים או מגישים נגדם כתבי אישום", האשים.