נתניהו לא יכול לכפות משמעת

להיכן נעלמה האחריות הקולקטיבית של שרי הממשלה?

בנימין נתניהו אריה דרעי / צילום: גיל יוחנן ואיל יצהר
בנימין נתניהו אריה דרעי / צילום: גיל יוחנן ואיל יצהר

ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ, ושר הכלכלה אריה דרעי ממאן לקדם את מתווה הגז. לאן הגענו שראש הממשלה אינו מסוגל לכפות משמעת על כל מרכיבי הקואליציה? להיכן נעלמה האחריות הקולקטיבית של שרי הממשלה, שהיא אבן-יסוד של משטרנו?

את השאלה הזו ניתן להפנות בראש ובראשונה לנתניהו שהרכיב קואליציה צרה, ובכך הפך את כל אחד מחברי הכנסת ללשון המאזניים. אם ראש הממשלה אינו מסוגל להעביר את מתווה הגז - דמיינו מה עלול להתרחש שעה שהממשלה תידרש להכרעות בנושאים מהותיים נוספים, שיש בהם כדי לקבוע את עתידנו.

ולעניין מתווה הגז: סעיף 52 של חוק ההגבלים העסקיים מקנה סמכות לשר הכלכלה, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת, לפטור הגבל עסקי (ככל שהוא קיים בענייננו, וגם על כך נטושה מחלוקת). זאת, מטעמים של ביטחון המדינה ו/או מדיניות החוץ שלה.

נשאלת השאלה - ממתי שר הכלכלה מופקד על נושאי ביטחון ומדיניות חוץ? הרי תחומים אלה מצויים במובהק בגדר אחריותם של שרי הממשלה ושל מי שעומד בראשה.

יש יסוד סביר להניח כי שעה שהמחוקק העניק סמכות זו לשר הכלכלה, הוא סבר כי השר יפעיל את סמכותו זו על יסוד החלטת ממשלה, ואיש לא חלם בזמן אמת שהסמכות תופעל ללא החלטת ממשלה, או ששר הכלכלה ימאן להפעיל את סמכותו חרף החלטת ממשלה. והנה זה קרה - הממשלה וגם הכנסת אישרו את מתווה הגז, אך מבחינתו של שר הכלכלה דרעי, החלטות אלה היו כלא היו.

אין בדעתי להתייחס לתוכנו של מתווה הגז, אף שבעיניי הוא סביר, וגם לא להתייחס להשתלשלות האירועים שהביאו את הממשלה עד הלום. כאשר רגולטור תוקע פרויקט אדיר-ממדים בניגוד לעמדת הממשלה - לא נותר לה אלא להחליף אותו ו/או לתקן את הוראות החוק.

להטחת ביקורת סתמית, ללא הצעת פתרון, אין כל ערך, ואין כל תכלית. על רקע זה ארשה לעצמי להציע שהממשלה תיזום חקיקה מיידית באחד משני המסלולים הבאים, והם:

תיקון קל של סעיף 52, באופן שהסמכות הקבועה בו תוקנה לראש הממשלה, על יסוד החלטה או אישור של הממשלה; או לחלופין, ליתן תוקף של חוק למתווה הגז עצמו, כפי שאושר על-ידי הכנסת בתמיכתם של שר הכלכלה וסיעתו.

אני ער לכך ש-3 חברי כנסת הנמנים עם הקואליציה (משה כחלון, יואב גלנט וחיים כץ) נמנעו מהצבעה עקב מה שמכונה "ניגוד עניינים". נוסף לעובדה שנושא הגז הפך כאן למפלצת שיש להכניסה חזרה לכלוב המשפטי הנכון שלה, הרי שיש הבדל תהומי בין ענייני אישי חפצי של שר בהפעלת סמכות כלשהי המסורה לו כמי שנמנה עם הרשות המבצעת - לבין הצבעה בכנסת במעמדו כאחד מחברי הרשות המחוקקת.

בכל נושא המובא להכרעה בכנסת עשוי להיות עניין אישי לחבר כנסת זה או אחר, ואין בכך כל פסול, שהרי הם נבחרו לכנסת על מנת לממש יעדים ציבוריים מסוימים, שבהם עשוי להיות להם גם עניין אישי.

על מנת להמחיש את דבריי אציין לדוגמה חבר כנסת המתגורר דרך קבע ביהודה ושומרון - האם הוא מנוע מלהצביע בנושאים המתייחסים במישרין לזכויות הקנייניות או לענייני המיסוי של המתיישבים שם? האם חבר כנסת המתגורר דרך קבע במושב או בקיבוץ מנוע מלהצביע בנושאים המתייחסים לזכויות האישיות של חברי מושבים או קיבוצים?

וכך גם - האם חבר כנסת אמיד ובעל נכסים מנוע מלהצביע בנושאים המתייחסים למיסוי, כמו למשל מס עיזבון?

אני מאמין שאם היועץ המשפטי לכנסת יידרש לסוגיות אלה ולהשלכות הרוחב שלהן, הוא יכשיר את ההצבעות בכל הקשור למתווה הגז. ונזכיר ונציין כי הצבעה בכנסת היא חובה ולא זכות, שהרי למטרה זו נבחרו חברי הכנסת.

ולסיום: קצת יותר מנהיגות וקצת יותר אחריות בטרם פורענות.

■ הכותב הוא ראש משרד עורכי הדין כספי.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988