מתווך השתלות כליות הורשע בעבירות מס בהיקף 120 מיליון שקל

יעקב דיין וחברת עד-על שבשליטתו עסקו בארגון טיסות לצורך השתלות איברים פרטיות ■ ביהמ"ש הרשיע אותם בריבוי עבירות של השמטת הכנסות באמצעות "מצג שקרי ובדוי" על קשרים עם שורת חברות שנפסק שהן חברות-קש

פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו

רשת תיווך בינלאומית להשתלת איברים שמקור "תרומתם" אינו ידוע, עומדת במרכז הרשעתם של יעקב דיין וחברת עד-על אחזקות שבשליטתו, בשורה של עבירות מס, בסכום של יותר מ-120 מיליון שקל. דיין עסק בארגון חבילות טיסה לרחבי העולם, מדרום-אפריקה ועד לפיליפינים, לצורך השתלות איברים פרטיות דחופות, בעיקר של כליות.

במרכז פסק הדין עמדה "אנטומיה" של קבוצת חברות זרות, שיוסדו בין היתר בקפריסין ובפיליפינים, שנועדו כנראה להוות חיץ בין פעילות החברות לבין דיין וחברת עד-על, לשם ניתוב הכנסות לקופת אותן חברות, והעלמת הכנסות. בית המשפט קבע שמערך החברות נועד לשרת "מצג שקרי ובדוי".

קשה לשפוט חולים הנדרשים להשתלת כליה, ואינם מעוניינים להמתין בתור הארוך להשתלות בישראל. קשה לתאר מה היה עושה אדם אחר במקומם, לו היו בהישג ידו עשרות או מאות אלפי דולרים, לשלם לחברה פרטית המציעה טיפול מהיר יחסית, במסגרת חבילה הכוללות טיסה, ליווי רפואי, שהות במלונות ובבתי-חולים פרטיים ועוד.

חלק מהחולים ודאי שמו לב לכך שהחברה המציעה את השירות היוקרתי, נמנעת במכוון מלספק להם מסמכים המעידים על הפעילות, ומסרבת להוציא להם חשבוניות. זאת, לעתים, בלי שהם יודעים דבר על הנסיבות שבהן בחר התורם, ככל שאכן בחר, לתרום את הכליה שתושתל בגופם. כל מה שמעניין חולה במצב כזה, הוא להבריא, ומהר. וקשה לשפוט אותו. אך את המאכער שסידר את האיברים, תוך הקמת מערך חברות פיקטיבי שנועד לשרת העלמות מס, אפשר לשפוט וגם להרשיע.

יעקב דיין, הוא אחד מאותם מאכערים. תמורת סכומי כסף, הוא ידע לסדר השתלה בדרום-אפריקה, בטורקיה ובפיליפינים. והשירות שלו כלל הכול: מהסעה משדה התעופה ועד לאיתור תורם האיבר.

לקוחותיו של דיין נחלקו לשתי קבוצות: מטופלים שמומנו על-ידי משרד הביטחון ומטופלים פרטיים, שהסתייעו לעתים בחברות ביטוח, קופות-חולים ועמותות למימון הטיפול. בסך-הכול, דיין גרף מלקוחות משרד הביטחון כ-47 מיליון שקל בין השנים 1999 ל-2007. מהלקוחות הפרטיים הוא הפיק הכנסות של יותר מ-70 מיליון שקל באותה תקופה.

דיין נקשר לצורך פעילותו עם שורה של חברות זרות, שלטענתו הוא היה נציגן בישראל. בין היתר התקשר עם קבוצת חברות בשם אף.טי ומנטיס, שלטענתו של דיין, היו מומחיות עולמיות רבות-מוניטין בתחום ההשתלות הפרטיות. דיין אפילו ציין שמות של אזרחים זרים שהיו לכאורה בעלי-השליטה בחברות הללו, אך אלו לא הגיעו להעיד מטעמו בבית המשפט.

בעולם המשפט בלבד

השופטת לימור מרגולין-יחידי מבית משפט השלום בתל-אביב, קבעה כי "צבר הראיות שנסקרו, ביחד עם הראיות החסרות שהיה מצופה שיוצגו, ויש להיעדרן משמעות ראיתית, מבססים את המסקנה שאף.טי. ומנטיס, שהן למעשה חברה אחת, הן גופים שאמנם קיימים בעולם המשפטי, אך אין כל ראיה שיש להן משאבים כלכליים כלשהם, או מוניטין בתחום השתלת הכליות, ואף אין להן פעילות בתחום זה.

"לגבי קוהירה (כביכול חברה נוספת שדיין נקשר עימה - ג' מ'), אין ידיעה שמדובר בגוף משפטי ממשי... הטענה לממשות החברות הזרות בפעילות השתלת הכליות, אין בה ממש, והצגתן ככאלה היא בדויה".

סימן-שאלה מסקרן שנותר בלתי פתור במסכת העובדתית בתיק, נוגע למעורבותו של דיין במהלך איתור הכליה המושתלת. נקבע, כי החולים אשר פנו לדיין, ידעו כי התשלום שהם מעבירים כולל את איתורה של הכליה הנתרמת, אך לא הוכח מיהו הגורם אשר איתר את האיבר בפועל.

בפסק הדין צוין כי "מעדויות המטופלים עולה כי התשלום היה עבור התהליך בכללותו, והם לא נדרשו לשאת בשום הוצאה נוספת. התהליך בכללותו כלל גם את ההיבט של איתור כליה וקצירתה, על כל הכרוך בכך, לרבות הטסת התורם ליעד הניתוח, ככל שלא היה מדובר בגורם מקומי".

פרט מעניין נוסף בפסק הדין הוא, שמחיר ההשתלה השתנה ממקרה למקרה, ולמעשה, התנהל משא-ומתן בקשר למחיר ניתוח ההשתלה, משל היה מדובר בבזאר של חלקי חילוף אנושיים. נפסק כי "דיין הוא שניהל את המשא-ומתן עם המטופלים הפרטיים. הנאשם הוא שסיכם וסגר את מחיר ההשתלה, כשאין מדובר במחיר אחיד, כפי שהיה ניסיון לטעון, אלא במחיר משתנה מניתוח לניתוח הנתון למיקוח. הנאשם הוא שהחליט על מתן הנחה, וקבע את שיעור ההנחה".

דיין ועד-על הורשעו בריבוי עבירות של השמטת הכנסות, מסירת אמרה כוזבת בדוח, הכנת פנקסי חשבונות כוזבים, מתן תשובה כוזבת, ושימוש במירמה עורמה ותחבולה, הכול במטרה להתחמק ממס.

את הכוונה להתחמק ממס ביססה השופטת על "הקמת מתווה התקשרות בדוי, וביצוע פעולות אקטיביות מתמשכות, לשם הצגתו של אותו מתווה כממשי ואמיתי, ביצוע הפעילות מחוץ למערכת הנהלת החשבונות של הנאשמת, ובלי שהכספים עוברים דרך המערכת הבנקאית ומתועדים, ואי-מתן אסמכתאות מניחות את הדעת ללקוחות. זאת, כשאלה האחרונים אינם תובעים לקבל חשבוניות כדין מהנאשמת, שבה הם רואים את נותן השירותים, מתוך מצב המצוקה שבו הם מצויים, והאמון המלא בנאשמים ומתוך אי-הבנה ואי-הקפדה".

השופטת העירה, כי "לא מדובר בתכנון מס מכל סוג, אלא בהצגת מצג כוזב שקרי ובדוי. התנהלות כזו היא במישור הפלילי ולא האזרחי. גם השיטתיות שבמעשי הנאשם, החלפת החברות והפעולה בתבנית שחוזרת על עצמה, יש בהן כדי לבסס את המחשבה הפלילית מכוח פעולה בדרך של מעשים דומים".

בפרקליטות המדינה הביעו סיפוק מההרשעה, ומסרו שהיא "מוכיחה כי מעלימי מס שיטתיים בכל תחום עיסוק, לא יוכלו לחמוק ממערכת המשפט בעזרת מבנים תאגידיים מתוחכמים, חברות-קש ומקלטי-מס ברחבי העולם".

התיק נוהל בידי עו"ד לואי עיאדאת מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה).

עורכי דינו של דיין, קובי גולדמן ומיכאל כשכאש ממשרד גולדמן ושות', מסרו: "אנו שמחים שבית המשפט קבע שאין תשתית ראייתית מספקת לקשור בין מרשינו לבין פעילות איתור תורמי הכליות, חרף דבקותה של התביעה בטענה זו. אנו מכבדים את הכרעת הדין של בית המשפט - היא תלמד, ולאחר גזר הדין יכלכלו המשך הצעדים".

צרו איתנו קשר *5988