האם הח"כ לשעבר חגי מירום קידם עסקאות באוהה בניגוד עניינים?

מירום, לשעבר יו"ר אוהה, היה שותף בעבר במשרדו של עו"ד יהודה רוה, והוא שותפו בחברה המקימה תחנת כוח פרטית ■ במסמך שהוגש לביהמ"ש נטען כי הח"כ לשעבר קידם עסקת השקעה בקרן תשתיות לישראל, שאחד מבעליה הוא רוה ■ מירום: "דיווחתי לדירקטוריון על שותפותי עם רוה, אולם חברי הדירקטוריון לא ראו בכך רלבנטיות"

חגי מירום/ צילום:ששון טירם
חגי מירום/ צילום:ששון טירם

האם חבר הכנסת לשעבר חגי מירום ממפלגת העבודה, שהיה יו"ר דירקטוריון החברה הציבורית אוצר התיישבות היהודים (אוהה) עד לתחילת 2013, קידם עסקאות בדירקטוריון החברה, כשהוא מצוי בניגוד עניינים? טענות בעניין זה עולות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגד החברה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

בין היתר נטען כי מירום קידם עסקת השקעה בקרן תשתיות לישראל (תש"י), שאחד מבעליה הוא עו"ד יהודה רוה. מירום היה שותף במשרדו של רוה בעבר, ועודנו שותפו של רוה בחברה העוסקת בהקמת תחנת כוח פרטית בבאר-טוביה. מירום מסר בתגובה, שדיווח על הקשרים עם רוה, אך הדירקטוריון לא ראה בכך דבר המקים לו עניין אישי בהשקעה. ואולם, הדבר אינו נזכר בפרוטוקול הדיון בדירקטוריון.

בנוסף נטען כי מירום לא הצהיר על קשריו עם חבר הכנסת לשעבר אברהם (בייגה) שוחט, שהיה חברו לסיעת העבודה בכנסת, והיה בזמן קידום העסקה חבר ועדת ההשקעות בקרן תש"י. מירום מסר, שאיננו מצוי בקשרים עם שוחט מאז פרש מן החיים הפוליטיים, וכי קשריו הקודמים עם שוחט היו ידועים לחברי הדירקטוריון.

מירום אף קידם בדירקטוריון עסקה עם חברת סולארית דוראל. בפרוטוקול ועדת ההשקעות צוטט מירום מוסר גילוי נאות לפיו משרד עורכי הדין שלו ייצג את חברת סולארית דוראל בעניין אחר. למרות זאת, בדירקטוריון עצמו נמנע מירום ממסירת אותו גילוי נאות, ולא פסל עצמו מן הדיון בהשקעה בחברה.

בתגובה לדברים, הכחיש מירום שמשרדו ייצג את חברת סולארית דוראל. לטענתו, הציטוט של דבריו בפרוטוקול, שלפיהם משרדו ייצג את סולארית דוראל, הוא ככל הנראה "שגיאה של קצרנית לא מקצועית".

אוהה היא חברה ציבורית שעיקר פעילותה היא החזקה פסיבית בכ-5% ממניות בנק לאומי. הטענות בעניינו של מירום עלו בתגובה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב באמצעות עו"ד גולן קאשי, לתשובת החברה לבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגדה (ראו מסגרת).

"לא נרשם בפרוטוקול"

דירקטוריון אוהה החליט בתחילת 2012 להשקיע סכום של עד 5 מיליון דולר בקרן תש"י. מדובר בקרן פרייבט אקוויטי בתחום התשתיות, המשקיעה בכבישי אגרה ובמיזמים שונים בתחום האנרגיה. ההשקעה של אוהה בקרן היא שולית ביחס להיקף הפעילות של הקרן, ועדיין - העסקה אושרה לטענת התובע בלי שהובא עניינו האישי של מירום לידיעת הדירקטוריון, ובלי שמירום נמנע מלהשתתף בדיון.

בתגובת התובע נטען, כי "חגי מירום, יושב-ראש דירקטוריון אוהה לא הקפיד על טוהר המידות ועל חובת הגילוי הנאות המתחייבים בנסיבות העניין, ובחר להסתיר בישיבת הדירקטוריון כי הוא חבר למפלגה של מר אברהם (בייגה) שוחט, יושב-ראש ועדת ההשקעות של קרן תש"י. חמור מכך, מירום הסתיר כי אחד מבעלי השליטה בקרן הוא לא אחר מעורך הדין יהודה רוה שמירום היה שותף במשרדו, ולשניים אף עסקים משותפים (בעלי מניות באיזראל פאואר מנג'מנט 3000 שמחזיקה בתחנת כוח בבאר-טוביה). מירום לא אמר דבר וחצי דבר ביחס לקשריו הענפים עם יהודה רוה".

מירום מסר בתגובה: "דיווחתי לדירקטוריון על שותפותי בעבר הרחוק עם יהודה רוה וכן על החזקותינו בחברת איזראל פאואר מנג'מנט, אולם חברי הדירקטוריון לא ראו בכך רלבנטיות או מניעה, והורידו על הסף כל מניעות מצידי להשתתפות בדיון. מטעם זה כנראה זה לא נרשם בפרוטוקול".

באשר לקשריו עם שוחט, מסר מירום: "בייגה שוחט אינו חברי האישי. מאז נפרדו דרכינו במפלגת העבודה חלפו 15 שנים, ומאז לא הייתה בינינו ולו פגישה אישית או עסקית כלשהי. הוא לא היה מעולם בביתי ואני לא בביתו. לא היה מי מהנוכחים בישיבה איתו בדירקטוריון אוהה שלא ידע שהיינו ביחד לפני שנים רבות בסיעת העבודה. אין ולא היה מקום לעשות כל גילוי בעניין זה, כפי שלא הייתי צריך לגלות שהשמש זורחת בחוץ. העסקה עם תש"י הייתה עסקה טובה ולכן אישרנו אותה".

באשר לעסקת השקעה אחרת, בסך מיליוני שקלים, שנערכה עם חברת סולארית דוראל באותה שנה, נטען כי "השקעה זו אף היא נגועה מן הבסיס בניגודי עניינים. במסגרת ועדת ההשקעות, חגי מירום, ציין כי משרדו מייצג את דוראל. אך באופן תמוה וצורם, בעת ישיבת הדירקטוריון שבה נידונה ההשקעה בדוראל, מירום לא ציין עובדה זו ונאלם דום כאשר אמיר פלד (אז דירקטור באוהה - ג' מ') שאל אם יש למישהו אינטרס אישי בעסקה".

כך צוטט הגילוי הנאות של מירום בפרוטוקול ועדת ההשקעות של אוהה: "מבחינת גילוי נאות, אבקש לציין כי אני מכיר את חברת דוראל מפרויקט שיש להם עם הרפת בקיבוץ יפעת, וגם המשרד שלי מייצג אותם בבניית בתים שהסולאר יממן את המשכנתא בגינם".

מירום התעקש כי מעולם לא מסר את הגילוי הנאות בעניין דוראל, ומסר כי "משרדי מעולם לא ייצג את דוראל". כשהוצג לו פרוטוקול ועדת ההשקעות, מסר כי "יכול להיות שנפלה טעות אצל רושם הפרוטוקול, אבל אלה הן העובדות ואין בלתן". בהמשך, העיר מירום כי "בנוגע לפרוטוקולים, למיטב זיכרוני בתקופתי הפרוטוקולים לא הוקלדו על-ידי קצרנית מקצועית, ועל כן יש אפשרות שנפלו בהם טעויות".

עו"ד יהודה רוה מסר בתגובה: "אין תכלית ראויה יותר לחברת 'אוצר התיישבות היהודים' מאשר השקעות בתשתיות בישראל. ההשקעות עצמן הניבו למשקיעים ולחברה תשואה שנתית דו-ספרתית. חגי מירום פרש ממשרדנו יותר מחמש שנים לפני מועד ההשקעה, וגם מסר לי כי הודיע על כך לחברה - כך שאין בכך כל פסול. לגבי איזראל פאואר - אינני פעיל בחברה. המניות בחברה מוחזקות על-ידי חברת נאמנות ולא על-ידי".

חברת אוצר התיישבות היהודים (אוהה): הציונים הכלכליים

חברת אוצר התיישבות היהודים (אוהה) בעלת הרקע ההיסטורי המיוחד, החלה את דרכה בקונגרס הציוני השני בבאזל בשנת 1898. היא הוקמה ביוזמת חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, שיזם הקמת קרן להלוואת כספים לחלוצים המבקשים להקים התיישבות בארץ ישראל. החברה, שהוקמה באנגליה בשם Jewish Colonial Trust (JCT), הנפיקה מניות ליהודים רבים בתפוצות. בהמשך, ייסדה JCT את בנק אנגלו-פלסטינה, הגלגול המוקדם של בנק לאומי.

בשנות ה-50 הועברו נכסיה של קרן JCT לחברת אוהה, חברה חדשה שאוגדה בישראל והחלה להיסחר בבורסה לניירות ערך בתל-אביב (שנוסדה בעצמה ב-1953). אוהה הייתה החברה-האם של בנק לאומי, ושלטה ביותר מ-90% ממניות הבנק, עד למשבר ויסות מניות הבנקים, שהביא להלאמת מניות בנק לאומי על-ידי המדינה בסוף שנות ה-80. מאז נותרה אוהה בעלת מעט פחות מ-5% ממניות הבנק, החזקה שהיוותה עד לא מזמן את כלל נכסי אוהה, ומהווה עדיין את רובם המוחלט.

נוסף להחזקות בלאומי השקיעה החברה עוד עשרות מיליוני שקלים בפרויקטים בתחום התשתיות, דוגמת ההשקעות בקרן תש"י ובסולארית דוראל. מדובר בסכומים זניחים ביותר ביחס לשווי השוק של מניות לאומי שמחזיקה החברה.

אף שהחזקה פסיבית במניות בנק לאומי אינה מצריכה הנהלה, לחברת אוהה דירקטוריון עצום בן 15 דירקטורים. לא ברור בדיוק מה עושים כל אותם דירקטורים למען בעלי המניות. מה שכן ידוע הוא - מה עושים בעלי המניות למען הדירקטורים. מעמד, יוקרה וגם שכר של כ-100 אלף שקל בשנה לכל אחד - אלה התנאים שלהם זוכים הדירקטורים בחברה, בעד הגעה לישיבה אחת מדי כמה שבועות כדי לדון במדיניות ההשקעות הפסיבית של החברה. מדובר בדירקטוריון גדול יותר משל חברות בעלות פעילות מורכבת עשרות מונים מזו של אוהה, כמו קבוצת דלק, קבוצת שטראוס ואפילו סיטיגרופ העולמית.

דרך מינוי הדירקטורים, באמצעות ההסתדרות הציונית, מנציחה את מסורת העסקנות של אוהה. בדירקטוריון יושבים עסקנים פוליטיים המוכרים במסדרונות "המוסדות הלאומיים", שורה של ארגונים דשנים החולשים על נכסי העם היהודי במיליארדים, ששקיפות היא בגדר מילה גסה במחוזותיהם. כמו המוסדות הלאומיים בעצמם, הפכה גם אוהה למצע נוח למינוי מקורבים פוליטיים.

עם דירקטוריון אוהה נמנים אמיר פלד, יו"ר הדירקטוריון הנוכחי, ששימש כחבר הנהלת ההסתדרות הציונית במשך שמונה שנים עד 2011; ארנן פלמן, שמכהן גם כחבר הנהלת קק"ל; הח"כיות לשעבר מאשה לובלסקי, חברת הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית; ועמירה דותן, המשמשת כחברת חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית וכדירקטורית בקרן היסוד; ראובן שלום, מזכיר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית (גוף המכונה, ביומרה, "ההנהלה הציונית"); יאיר לוטשטיין, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית; עלס דוברונסקי - מקורבו של ח"כ אביגדור ליברמן, ויו"ר הוועדה המסדרת של מפלגת ישראל ביתנו, ועוד.

בבקשה לאישור התביעה הייצוגית שהוגשה בתחילת השנה, באמצעות עו"ד גולן קאשי, התבקש הסעד של דיבידנד בעין. כלומר, חלוקת מניותיה של אוהה בלאומי לבעלי המניות של אוהה לפי שיעור ההחזקות. זאת, בעילה של קיפוח בעלי מניות המיעוט. ציבור בעלי המניות אינו נותן אמון רב ב"פילטר" שמהווה אוהה להחזקה במניות לאומי. אוהה נסחרת בדיסקאונט משתנה של בין 300 ל-400 מיליון שקל, ביחס לשווי מניותיה בלאומי. הדיסקאונט הזה, טוען התובע, הוא הנזק שנגרם לבעלי המניות, כתוצאה מקיפוחם על-ידי ההסתדרות הציונית, שמתעקשת להמשיך ולקיים את אוהה, למען 15 הדירקטורים.

אוהה הגיבה לבקשה, בין היתר, בטענה ש"אינה תאגיד מסחרי-עסקי סטנדרטי, שכל תכליתו השאת רווחים גרידא. מדובר בחברה יוצאת דופן אשר קבעה לעצמה ערך עליון - קידום הציונות מהפן הכלכלי, לפני כל מטרה אחרת, לרבות השאת רווחים לבעלי מניותיה".

כולנו זוכרים את תנועת "הציונים הכלליים", והנה נולד זרם חדש בציונות - "מקדמי הציונות מהפן הכלכלי" או בקיצור, "הציונים הכלכליים".

הדין בישראל אכן מכיר במטרות חברתיות שמקדמת חברה מסחרית לצד מטרתה "לפעול על-פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה", כלשון חוק החברות; אולם ספק רב אם דיני החברות מאפשרים לחברה לקבוע, שמטרה חברתית כלשהי (כמו קידום הציונות) קודמת למטרת השאת הרווחים של החברה.

התובע טוען כי אוהה מפירה את חובותיה כלפי בעלי המניות מהציבור, שכן - היא לא הודיעה להם במסגרת התשקיפים שהגישה ובדיווחיה לבורסה, שהיא חברה שמטרתה הראשונה אינה להשיא את רווחיה, אלא לקדם את הציונות.

לטענת התובע, "אוהה משתמשת באופן ציני עד לזרא בציונות כמעטה שכל תכליתו להסתיר את העובדה כי ענייניה מתנהלים ללא תכלית עסקית ממשית, בחוסר יעילות ובחוסר מעש, באופן שמהווה קיפוח של בעלי המניות שלה. העובדות מלמדות באופן ברור וחד-משמעי, כי אוהה מעולם לא הצהירה כי היא עוסקת בציונות, וכי מעט ההשקעות שביצעה... אין בינן לבין ציונות דבר וחצי דבר".

תיק הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אוחד לאחרונה עם תביעה דומה שהגישה "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה", שהיא בעלת כ-25% ממניות אוהה. גם האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי, המחזיק כ-16% מן המניות, הגיש את תגובתו לבקשה, שבמסגרתה הביע את תמיכתו במהלך של מתן דיבידנד בעין. גם רשות ניירות ערך מצטרפת למהלך. אתמול (ג') הודיעה הרשות לתובע כי היא נעתרת לבקשתו ותישא בהוצאות התביעה הייצוגית.

צרו איתנו קשר *5988