תנו לטביליסי להפתיע

כבר כמה שנים שגאורגיה היא להיט בקרב המטיילים הישראלים, מאז איבדה טורקיה את מעמדה כחביבת הקהל. ההערכות בקרב גורמי תיירות הן שרק ב-2015 לבדה, שכידוע עדיין לא הסתיימה אפילו, טיילו בה כחמישים אלף איש. על יתרונותיה התיירותיים אין צורך להרחיב - נופים פראיים, היסטוריה מעניינת, אנשים חביבים, אוכל טעים, מחירים נוחים, ורק שעתיים וחצי טיסה.

הטיסות מישראל נוחתות בבירה, טב*יליסי (Tbilisi), אך רוב המטיילים מסתפקים בשהות קצרה בלבד, לילה ויום בממוצע, ואז שועטים בטיולי ג'יפים מאורגנים לנופיו הפראיים של הקווקז הגבוה. כתבה זו באה לתבוע את עלבונה של טביליסי כתחנת מעבר בדרך להרים, ולהראות שהיא שווה בהחלט ביקור ובילוי של כמה ימים - לפחות שלושה-ארבעה לילות.

גרים בה חמישית מתושבי המדינה, כחמישה מיליון איש. היא נבנתה ונחרבה 29 פעמים, עובדה שהופכת אותה לרב-שכבתית ולמעניינת במיוחד מבחינה אדריכלית. מונגולים, פרסים, טורקים, רוסים ורבים אחרים דרכו בשעריה, וגם כנקודה אסטרטגית על גדות נהר מטקווארי ובצומת דרך המשי המיתולוגית. לאן שלא הרמתי מבט, ראיתי כנסייה חצובה במורדות גבעה, כמדינה שהייתה אחת הראשונות לקבל עליה את הנצרות. שרידי מצודת נ*ר*יק*ל*ה מהמאה הרביעית, משווים לה נופך של עיר חומה מרשימה. נהניתי לשוטט בלי מטרה, בלבה העתיק וגם בחלקים החדשים יותר. מעניין להתבונן בחזיתות בתי העץ עם המרפסות היפות, שמשוועים לשימור כדי לא לקרוס, ובחלק אחר שלה גושי בנינים מסיביים, שנבנו במהירות בתקופת השלטון הסובייטי כדי לתת פתרונות דיור, ועל כן זכו לכינוי "דירות חרושצ'וב".

"גשר השלום", שחוצה את העיר מעל הנהר, מהווה ייצוג לבנייה העכשווית. גשר שהוא פסל סביבתי מרהיב, מזכוכית מנצנצת באור יום ומוארת באלפי נורות לד בלילה, והוא מסמל את "גאורגיה שצועדת מהעבר לעתיד מואר יותר", כדברי ראש הממשלה, מיכאיל סאקשוילי. מעברו השני של הגשר פארק מזרקות רוקדות לצלילי מוזיקת מעליות.

לטייל עם חברים חדשים

דילגתי על מרצפות בולטות של רחובות צרים מימי הביניים, והתרווחתי בשדרה הראשית, שנבנתה במאה ה-19 בהשראה פריזאית מובהקת, וקרויה על-שם המשורר הלאומי שותא רו*סת*וו*ל*י, מחבר הפואמה האפית "עוטה עור הנמר". החזית הכי מרשימה בו, בעיניי, היא של האופרה והבלט הלאומי פליישווילי - מבנה בארכיטקטורה בהשראה מוסלמית, שמהווה בית ללהקת הפולקלור הלאומית, חוד החנית הייצוגי של גאורגיה. ניסיתי להשיג כרטיס, אבל רוב השנה היא בסיבוב הופעות בעולם (לאחרונה גם אצלנו).

ברו*סת*וו*ל*י מבחר בתי קפה, שבהחלט ראוי להתעכב עליהם ובהם. יש להם חצרות פנימיות יפות והרבה השראה לכתוב ולבהות, וגם להתיידד עם מקומיים, שהתגלו לא רק כנחמדים וכחביבים להפליא, אלא גם כנדיבים. בקוד התרבותי המקומי הכנסת אורחים היא ערך חשוב. פתגם מסורתי אומר שאורח הוא שליח האל. שלווה אברהמשווילי (Shalva Abramshvili) היה הנדיב הראשון, שהדגים לי שזה לא סתם פתגם. על אף שמו בעל הצליל העברי, שלווה אינו יהודי. הוא זמר באופרה וגם חלק מהרכב מוזיקלי מסורתי. "למיטב ידיעתי, שמי נפוץ פה מהמאה ה-12, וקשור איכשהו בסיפור אברהם אבינו. את יכולה לפגוש פה גם גאורגים לא-יהודים בעלי שמות כמו דויד ותמר, על-שם מלכי עבר".

שלווה הזמין אותי להצטרף לטיול משפחתי, לפסטיבל שהתקיים ביום הולדתו של משורר לאומי אחר, ו*ז*'ה פ*ש*ב*ל*ה (Vazha Pshavela), בן המאה ה-19, שפואמות ושירים שלו מסמלים הומניות ופטריוטיזם, ברוח התקופה. הפסטיבל התקיים בכפר הולדתו צ'רגלי. הדרך אמורה הייתה לארוך שעה וחצי, אבל הזמן בגאורגיה הוא "על בערך". בשלב מסוים סגרו את הכביש לקראת בואו של ראש הממשלה. הצטופפנו באוטובוסים סובייטיים נטולי חלונות, שנסעו בעיקר אחורנית.

האירוע הרגיש קצת כמו בסרט "שעת הצוענים". בפסטיבל ניגנו ושרו, וכמובן אכלו ושתו. אבל השיא מבחינתי היה בארוחה, שכללה טקס ברכות מפי הטמאדה (ראש השולחן), שמארח את הקרואים ומרים כוסות עם ברכות לרוב. כך זכתה גם האורחת מישראל לברכות חגיגיות שלא נגמרו. האוכל היה מדהים, סעודת מלכים ממש. "בתרבות שלנו לא הולכים לפסיכיאטר", אמרו לי בצחוק, "נפגשים עם חברים ומבלים ערב ב'סופרה' (סעודה מסורתית), זו תרפיה קבוצתית מצוינת". בסוף הארוחה שלווה העניק לי מארז מהודר, שישה דיסקים עם המוזיקה של ההרכב הווקאלי שלו, "קווינטט אורמולי", שמזמר מסורת בת מאות שנים.

עוד מקום שלא הייתי מגיעה אליו בלי פגישה עם מקומיים היה טיול לא שגרתי שנולד בעקבות מפגש קפאיני עם אירינה קירוואלידזה (Irina Kirvalidze) - צעירה יפהפייה שכותבת על גאורגיה באתר TripAdvisor. התחלנו לפטפט ב-Gabriadze Cafe המומלץ, שנמצא במתחם של תיאטרון המריונטות, של האמן רזו Rezo גבריאדזה. כל יצירות האמנות במקום הן פרי מכחולו, כולל השולחנות, שעליהם ציטטות מסרטים וממחזות שכתב. ישבנו ליד שולחן בצורת לב, ואירינה הסבירה לי שזה מקום ידוע לדייטים.

משם לקחה אותי במכוניתה האדומה הקטנה ל"עיר המלכים", במרחק עשרים דקות נסיעה - מונומנט ענק שנבנה על-ידי הפסל השנוי במחלוקת Zurab Konstantinovitch. מסה ענקית בגובה שלושים מטרים שמזכירה את הפנתיאון היווני. היצירה מוקדשת למלכים ולגיבורי ההיסטוריה המקומית. גיליתי שהפסל גם תרם יצירה לזכר הנספים בשואה, שנמצאת כיום בירושלים.

חמים בחמאם

שם העיר טביליסי משמעו "חם", וזאת בזכות מעיינות שהתגלו כבר במאה החמישית. לפי המסורת, אחד המלכים הגיע לצוד באזור וגילה אוצר מבעבע של גופרית וסגולות מרפא. בו במקום החליט לבנות סביבם את עיר הבירה החדשה שלו, במקום מצ'חטה הסמוכה. "חיי ספא", הם לא סיסמת רגיעה של העידן המודרני, אלא חלק מהותי בתרבות הגאורגית, שיש בה לא פחות מ-103 אתרי ספא ברחבי המדינה.

המקומיים אוהבים לטבול במעיינות החמים, במיוחד כשמזג האוויר בחוץ חורפי. מבחינתם, זו הדרך המושלמת לחדש את העור "ולשטוף את המתחים של היום", ביטוי גאורגי, ובימי קדם שימשו המרחצאות את בני המקום גם לשם התעדכנות ברכילות ובחדשות, טרום עידן העיתונות והמדיה. אין קבלת פנים מוצלחת יותר, מאשר להזמין אורח לטבול כפי יכולתו. זו גם שיטה מומלצת להתפכח מחמרמרת, שכן לשתות עד-דלא-ידע נחשבת "מצווה" בפני עצמה.

למים במתחם המרחצאות הידוע Abanotubani, שבו טבלו המקומיים במשך מאות שנים, יצא מוניטין מפתה. השמועות גרסו שהמים מעניקים כוח גברא יוצא דופן. השמועה הזו גרמה לאסון קולוסאלי במאה ה-18, כשהשליט הפרסי אגא חאן הגיע לנסות את הפלא בגוף ראשון. הפרטים המדויקים למה שקרה שם אינם ברורים, אבל עוגמת הנפש שנגרמה לו הייתה כה גדולה, שהוא החריב את העיר עד עפר.

איך יודעים שטביליסי היא באמת "יעד חם" לישראלים? משרד התיירות הגאורגי הפיק לאחרונה עלון למשתמש, שיופץ במהלך 2016. "גאורגיה למטיילים יהודים", בעברית ובאנגלית, יחולק חינם במשרדי התיירות במדינה. הסיפור היהודי הגאורגי הוא בהחלט אפוס מרשים. לפי ספר דברי הימים הגאורגי, היהודים הגיעו לאחר כיבוש ירושלים על-ידי נבוכדנצר, 586 לפני הספירה.

להבדיל מפוגרומים ומאנטישמיות אצל שכנותיה, בגאורגיה היהודים שגשגו במסחר ובתרבות, וניהלו בה חיי קהילה מפוארים. הם פיתחו שפה וכתב קירוורולי, המשלבים מילים בגאורגית ובעברית. בשלהי שנות ה-60, כשנפתח סדק צר בשערים מברית המועצות, רבים עלו לישראל. חלקם בחרו להגר למקומות אחרים. ממאה אלף יהודי גאורגיה, נותרו בה כשלושים אלף. שליש מהם מתגורר בטביליסי.

בשישי-שבת ראיתי יהודים חובשי כיפה, חלקם בלבוש חרדי מלא, יוצאים מבית הכנסת, ברחוב סלידזה 45. לא רחוק משם - מסגד וכנסייה. בבית הכנסת מתחם עם מקווה, מקום לשחיטה, מאפיית מצות וחנות לאוכל כשר. מוזיאון דויד באזוב לתולדות יהודי גאורגיה אוצר בתוכו היסטוריה מרתקת ומוצגים נדירים. "כיכר ירושלים", שאליה מגיעים מרחוב ירושלים, היא עוד אבן דרך היסטורית. כך גם העובדה שבעיר שלושה בתי קברות יהודיים: ישן, חדש ואשכנזי.

סובב טביליסי ומחוץ לעיר

אחרי כמה ימים בעיר התוססת, אפשר וכדאי להשתמש בטבליסי גם כבסיס לטיולי כוכב או כנקודת יציאה לטיולים לא רחוקים אל מחוץ לעיר:

לחבל היין קאחתי - גאורגיה רואה את עצמה כארץ מוצא היין. במחקרים ארכיאולוגיים נמצאו עדויות בני 7,000 שנה לייצור יין ולשימוש בו. טיול במחוז קאחתי, במזרח המדינה, כשבעים קילומטרים מטביליסי, מציע טעימה מסוגי גפנים, יקבים שונים ואירוח כפרי אותנטי. מומלץ להמשיך משם לעיירה הציורית סיגנארי. גם היא מבוצרת בחומה, עם 26 מגדלים, הקרויים על שמות הכפרים בסביבה.

מצחטה - במרחק של כ-25 קילומטרים מטבליסי שוכנת מצחטה. זוהי עיר טיפוסית להיסטוריה המקומית, המקום שבו קיבלו אזרחיה את הנצרות. תצפית מקסימה על מצחטה מכנסייה מעל מפגש הנהרות מטקווארי וארגווי. אפשר להמשיך לגורי, עיר הולדתו של הרודן סטלין, שמשום מה עדיין זוכה להערצה על-ידי בני עירו. בין השאר יש בה מוזיאון מונומנטלי וקרון רכבת, שממנו נסע לוועידת יאלטה.

יסלח לי החבר סטלין, אבל העדפתי לבלות שעתיים באואזיס ושמו Armazis Ckaro. פלגי מים מפכפכים מוזיקת טבע, בין עצים נטועים בערוץ נחל, שנשפך לנהר מטקווארי, ועליו תלוי גשר מתנדנד. בפינות חמד מוצלות פזורים שולחנות עץ. בתפריט, כל סוגי דגי הנהרות והמטבח המקומי. יש גם לינה כפרית בבקתות, במחיר מצחיק. טל' 995-9696992

אתר הסקי גודאורי - מי שרוצה לשלב סקי בטיול, או לחלופין לרענן את חוויית הסקי שלו, כדאי לדעת שאתר הסקי הלאומי נמצא במרחק כ-130 קילומטרים מטביליסי, בגובה של אלפיים עד 3,250 מטרים. 57 קילומטרים של מסלולים מסומנים לרמות שונות. האתר מתוחזק על-ידי חברה שוויצרית, ולדברי המקומיים, הוא אינו נופל ברמתו מטובי האתרים באירופה.

מידע מעשי

טיסה: ישראייר מקיימת טיסות ישירות לטיביליסי, החל ב-300 דולרים. בגאורגיאן איירליינס - מ-450 דולרים. אפשר גם לטוס עם קונקשן, דרך איסטנבול עם פגסוס איירליינס או טורקיש איירליינס ב-250 דולרים.

דיל: חברת דורון טרוול מציעה (רק במהלך חודש דצמבר), "סובב טביליסי" - הדיל כולל טיסות, מלונות, טיולי יום מודרכים בעברית (למצחטה, לג'וארי, לאופליסצחה, לחבל היין קאחטי ולעיירה סיגנארי, לקזבגי, להרי הקווקז ולעיירת הסקי גודאורי. למי שרוצה לבלות רק בטביליסי - יש אופציה רק לטיסה ומלון לחמישה לילות, מ-500 דולרים. Georgia-tours.co.il, טל' 0544-222212

לינה: מלון Old Villa Rustavelli ממוקם מעולה, בשדרת רוסטוולי 40. סטלין ישן בו לפי שמועות שלא ניתן לאמת. 15 חדרים, שחלקם דו-קומתיים, מתאימים למשפחה בת 6 נפשות. חדר מספר 14, עם כניסה נפרדת, הוא הסוויטה הכי סקסית שישנתי בה אי-פעם, וגם עם המיזוג הכי יעיל. המחירים כעת נעים בין 60 ל-100 דולרים ללילה. Oldrustaveli40@gmail.com, טל' 995-322920308

אפליקציה: אפליקציה שתעזור בניווט, אם תשכרו ג'יפ לטיול יומי: Travel app travel GIS

המלצה: כדי להגיע למקומות הכי מעניינים ועדכניים נחוץ מקומי ידען. דריה מוגזאורי, מעורה וחיה את טביליסי באופן מרשים. בבלוג שלה (באנגלית) "דריקו", יש הרבה המלצות על חיי לילה, איך לטבול נכון במרחצאות וגם ניפוץ מיתוסים, כמו מסעדות שמוכרות אגדה אורבנית, שמרתפיהם אכלסו כביכול את מטה הק.ג.ב.

דריה כותבת בקלילות שעושה חשק, ללכת בעקבותיה. היא גם מעדכנת את אתר התיירות הלאומי הגאורגי - GNTA, וצילומיה האמנותיים מופיעים בו. ניתן לפנות אליה במייל או להיכנס לאתר: www.dariko.net ,darikomogzauri@gmail.com

מדריך וג'יפ: מדריכים גאורגים שיודעים עברית בעלות ליום טיול ג'יפ החל ב-120 דולרים, eran@doron4u.com

ספר מומלץ: Culture Smart Georgia, סדרת מדריכים עולמית, שנכתבים על-ידי עיתונאים שמכירים את הרקע התרבותי ואת הקודים ההתנהגותיים ושזורים באנקדטות מעניינות. 23 לארי (כ-56 שקלים), www.culturesmart.co.uk