כמה הזדמנויות אתה באמת מקבל לשנות את העולם?"

השכלה: תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית

עוד משהו: חובב ריצה

הפגישה עם יזם הסטארטאפים ומנכ"ל סופטוויל, דניאל בראל (עוד מעט 37), התחילה באיחור של חמש דקות. למרות האיחור הזניח במושגים ישראלים, שנגרם בגלל פגישה קודמת שהתארכה, בראל לא הפסיק להתנצל. מבחינתו, המפתח להצלחה הוא בהתנהלות נכונה ומסודרת, או במילים אחרות: בתכנון אסטרטגיה דקדקנית, שאסור לסטות ממנה כולל דייקנות.

"אחרי שאתה עובד בחו"ל, אתה מבין שמבחינת חדשנות אין שני לנו; זה מדהים לראות את הרמה בארץ. מצד שני, הדבר שאנחנו הכי גרועים בו - וזה כואב לראות, זה באקסקיושן (הביצוע). קחי גרמנים, קחי אמריקאים - אפס חדשנות, אבל ביצוע מדהים. אם היינו יכולים לשפר את הרמה - ואפשר ללמוד את זה - היינו באמת הסיליקון ואלי".

בראל נולד בבאר שבע כבן בכור למשפחה בת ארבעה ילדים. אבא שלו היה מהנדס ראשי בכיל ואמו עבדה בפרקליטות. אף שהוריו אינם דוברי אנגלית כשפת אם, הם החליטו שהוא כן יהיה - ודיברו איתו אנגלית מיומו הראשון - מהלך שהצליח מעבר למצופה; לא רק שהוא דובר אנגלית כשפת אם אלא שהוא זוקף לזכות העניין הזה גם את כישרונו לשפות ודובר גם ערבית שוטפת.

את הקריירה שלו התחיל בראל, כלכלן עם התמחות בתורת המשחקים, כאנליסט בארנסט אנד יאנג שליווה הנפקות של חברות ישראליות בלונדון, בנאסד"ק וגם קצת בתל אביב. אחר כך היה מנהל תקציב בפרטנר, ולאחר מכן, באמצע שנות האלפיים, פתח חברת ייעוץ בהונג קונג, שם עבד במשך שבע שנים עד שלפי התיאור שלו אשתו אמרה, "אנחנו (היא והבת הבכורה) חוזרות לארץ. יהיה נורא נחמד אם תבוא".

איך מגיעים להונג קונג בגיל 28?

"במטוס", הוא אומר וצוחק. "ב-2006, כשניתחתי את השוק, הבנתי שהמקום היחיד שכנראה ימשיך להתקיים כלכלית בשנים הקרובות זה אסיה. והונג קונג הייתה אז המקום הנכון".

לא כל אחד עושה את הצעד הזה.

"זה אחד הדברים שאני מדבר עליהם כשאני מרצה לסטארט-אפים: כשאתה מנתח, לא כל-כך מעניין מה שקורה עכשיו. באתה צריך להבין איפה העולם יהיה בעוד חמש שנים, ואז לעשות מה שצריך כדי שהקווים יתחברו בזמן הנכון. גם סטיב ג'ובס אמר את זה. אם תצא עם זה טיפה אחרי או טיפה לפני - זה לא עובד. בחברה שלי זה התברר כהצלחה, כי ב-2008 כל השווקים נפלו חוץ מאסיה".

כשחזר לארץ, הקים סטארט-אפ שפיתח פטנט למניעת טביעה בבריכות שחייה. "יש פטנט, אבל הטכנולוגיה עוד לא שם, אז גנזנו זמנית את הפטנט עד שהרכיבים של הטכנולוגיה יפותחו".

וכך גם הגעת לסופטוויל כמנכ"ל.

"כן. כשרציתי לפתח את הפטנט, חיפשתי את המהנדס הכי טוב בארץ ופגשתי את עמיחי גרוס, שעבד בסופטוויל שחיפשה מנכ"ל. הוא אמר לי בוא, אנחנו עושים סטארט-אפ בגראז'".

תחילתה של סופטוויל בתאונה. גלעד וולף, חקלאי מכפר מימון שבדרום וממציא, שבר את האגן ונדרש להשתמש בכיסא גלגלים למשך חודשים, שבמהלכם גילה שמדובר בנסיעה מאוד לא נוחה, שבה כל מהמורה במדרכה "נכנסת" ישר לגב. וולף, כך מתאר בראל, הרים את הכפפה וב-2011, אחרי מספר גלגולים של השאלה איך לשכך זעזועים בכיסא גלגלים, נולדה סופטוויל כחברת חממה, שמטרתה לייצר את הגלגל. בראל הגיע לחברה כמעט שנתיים אחר כך.

באמת עבדתם בגראז'?

"לא... האמת שרוב הזמן ישבנו בים, בהרצליה או במציצים. הגעתי לפה וראיתי את הטכנולוגיה ואת הפוטנציאל ומה אפשר לעשות - והתאהבתי. אמרתי, כמה הזדמנויות אתה באמת מקבל לשנות את העולם, To drive a change?

"כשהגעתי, היו לנו 72,300 דולר בחשבון ואמרנו: בוא נתחיל להבין לאן השוק הולך, וננסה לפגוש אותו עם מוצר מספיק טוב שיאפשר את זה. בנינו אסטרטגיה מאוד-מאוד ברורה לאן החברה הזו צריכה ללכת, ואיך. היה ברור לנו שעושים כיסאות גלגלים בשלב ראשון, שנעשה אופניים, ושנגיע גם לכלי לרכב, דבר שאנחנו מתחילים עכשיו".

למה בסדר הזה?

"כי הטכנולוגיה הייתה שם. לעולם כיסאות הגלגלים היא הגיעה לפני שבע שנים כשחברת אופניים כושלת שנקראת ספינארג'י הציגה גלגל קל. זה התחיל מירוץ מטורף להוציא גלגל כמה שיותר קל. בשנתיים האחרונות צצה בעיה: הגיעו למשקל כל-כך קל, שהגלגלים האלה נשברים, וכולם חיכו לדבר הבא. אנחנו צפינו את זה והתכוננו ובינתיים, טפו-טפו, זה מוכיח את עצמו: אנחנו מוכרים יותר ממה שאנחנו יכולים לייצר".

יש לך שני סטארט-אפים (השני הוא רשת לבעלי כלבים), אתה מנכ"ל. יש זמן לדברים אחרים?

"אני אוהב לרוץ. אני היפר אקטיבי, וכשאני יוצא לרוץ, זה הזמן שלי לחשוב. לפעמים אני יוצא באמצע היום לרוץ. אני חייב להגיד משהו שנשמע קצת מוזר, בעייתי ולא פוליטיקלי קורקט. אני חושב שאם אתה יזם סטארט-אפ - אתה חייב להיות בכושר. אתה הרבה פעמים לא ישן, ואתה עובד בשעות מטורפות, ואתה אוכל לא מסודר ונוסע המון ועושה כל-כך הרבה דברים לא בריאים - אז אם אתה לא בכושר קורים שני דברים: אחד - הגוף שלך קורס, ושתיים - מנטלית אתה קורס. בשבוע שעבר היה לי דד ליין ולא ישנתי 50 שעות רצוף. ובאמצע ה-50 שעות האלה רצתי. אני מבין שבלי זה - זה לא עובד. זה מחזיק אותך מעל המים".

ומה קשה לך?

"אני לא מסוגל לקרוא. החבר'ה פה יודעים, זו החולשה הכי גדולה שלי. אם זה אימייל של יותר מפסקה, מקבלים ממני תשובה חזרה של שלושה סימני שאלה. אם מגיע אליי מחקר, אני עושה פורוורד לעמיחי והוא מסביר לי מה כתוב שם על כוס בירה".

דפנה ברמלי-גולן