מסעותיו של הנשיא ריבלין

הרצוג שואל את נתניהו: למה לא גינית את ההסתה נגד הנשיא ריבלין, וזה שואל את הרצוג: למה אתה לא מגנה את ארגון שוברים שתיקה. נתניהו התווכח עם הרצוג מעל לדוכן כאילו גינוי ארגון השמאל באמת ישפיע על האינתיפאדה המשתוללת בחוץ או על הקיטוב ההולך ומחריף בעם. האינתיפאדה הזאת, שעדיין אין הסכמה איך לכנות אותה, *חוגגת* אוטוטו שלושה חודשים ולאף אחד אין מושג איך לעצור אותה.

דרישתו של הרצוג לגינוי מסע ההסתה נגד האזרח מספר אחת לגיטימית. שתיקת הליכוד, שחלק ניכר מחבריו תמכו בריבלין לנשיאות, צורמת. חוץ משר הביטחון, בוגי יעלון, ומגדעון סער, שלא מחמיץ שום הזדמנות להישאר בתודעה הציבורית וצייץ משהו, היתר לא פוצים פה. אחרי דבריו של הרצוג אתמול שב נתניהו לדוכן וגינה את ההשתלחות בריבלין כמי שכפאו שד. באופן פרדוכסלי, היחידים ששומרים על כבודו של הנשיא הם אלו שהריצו את פואד ושטרית לנשיאות, ואילו ראש הממשלה, שנלחם בחרמות נגד ישראל בעולם, יצא נגד נשיא המדינה שלא החרים את האירוע של עיתון הארץ שבו השתתפו נציגו שוברים שתיקה.

בסביבת נתניהו מכחישים קיומו של מסע השמצה מתוכנן נגד הנשיא אבל טביעות האצבע של מי שעשה כל מאמץ כדי שריבלין לא ייבחר לתפקיד הנשיא מאוד ברורות. פרסום הפוסט נגד ריבלין באתר ערוץ 20 שממומן על ידי איש העסקים יצחק מירילשווילי, אחד ממקורבי נתניהו, שמחרים מדי פעם מרואיינים שלא משמשים כתבי חצר של נתניהו ולא באים לו טוב בעין, מלמדים שיש פה קמפיין מתוזמר. השאלה היא מה מקור האובססיה שמובילה את נתניהו לנהל מאבק בריבלין, שלא מאיים עליו ולא עומד לבחירה שוב בליכוד, במקום להתמקד באיומי דעאש או בסוריה.

על פניו לא אמורות להיות מחלוקות בין נתניהו לריבלין. אמנם החום שבו התקבלו ריבלין ורעייתו נחמה בבית הלבן היה קונטרסט מוחלט לפגישה שהתקיימה חודש קודם בין הנשיא האמריקאי לראש ממשלת ישראל והוציא לנתניהו ולרעייתו את העיניים, אבל אידיאולוגית שניהם ז'בוטינסקאים. שם בחדר הסגלגל, רגע לפני שברק ומישל שהתקשו להיפרד מהזוג ריבלין, ליוו את השניים עד שנכנסו לרכב הנשיאותי, העז ריבלין לומר לאובמה מה שלא אמרו כל ראשי ממשלות הימין בעשרים השנים האחרונות. הנשיאים הסתכלו זה לזה בעיניים כשריבלין הצהיר חד משמעית שהוא נגד פתרון של שתי מדינות לשני עמים.

גם במאמר שכתב ל"וושינגטון פוסט", שבעקבותיו חושדים בליכוד שבבחירות הבאות הוא יצביע מרץ, כתב ריבלין שאין אופק מדיני והסביר מדוע חשוב שלום כלכלי. זו גם עמדת נתניהו, כפי שהצהיר בכמה הזדמנויות, אם עוד לא שינה את דעתו. גם ההופעה בכנס של העיתון לאנשים חושבים לא מהווה שום שינוי בעמדתו של ריבלין. גם אלקין ולוין, שאי אפשר לחשוד בהם שהפכו לאנשי המחנ"ץ, השתתפו בכנס.

חרף השנאה התהומית בין השניים, שהחלה עם מאמציו הבלתי נלאים של נתניהו למנוע מריבלין את הכניסה לבית הנשיא והגיעה לשיאה בבחירתו של רן ברץ לראש מערך ההסברה של נתניהו (שבינתיים לא מונה אבל עשה רק בלגן), שכתב פוסטים נגד ריבלין גם לאחר בחירתו לתפקיד, ניסה הנשיא לייצר נורמליזציה ביחסים עם נתניהו.

בטרם המריא הנשיא לפגישתו עם אובמה ביקש נתניהו להיפגש עם ריבלין. הנשיא נענה והזמין את ראש הממשלה ללשכתו. בניגוד לנוהל הרגיל, ארוחה לא הוגשה שם, אבל במשך שעתיים ישבו השניים על קפה ותמרים. ריבלין הבהיר בדיוק מה יאמר לאובמה. נתניהו אולי רצה שריבלין יהיה שליחו, אבל הנשיא הבהיר שהוא יגיד את מה שתכנן מראש. הכל היה על השולחן. גם בצאתו מהבית הלבן היתה שיחה בין השניים. ריבלין התקשר מיד לעדכן את נתניהו בפרטים שנאמרו בארבע עיניים. גם העבודה עם הדרגים המקצועיים מתקתקת. ראש המל"ל והמזכיר הצבאי של רה"מ מגיעים לפגישות בבית הנשיא. אבל מאחורי הקלעים, ההתנהלות של ראש הממשלה וסביבתו הפוכה לחלוטין. לא מדובר בעניין אידיאולוגי. ריבלין יותר ימני אותנטי מנתניהו. הכל אישי. וזו לא רק הפגישה עם אובמה, שאותה מעדיפים בני משפחת נתניהו לשכוח ולהשכיח. כמובן שהדי הכימיה בין ריבלין לאובמה, בין מישל לנחמה, שעדיין לא שקעו לא ממש תורמים למצב. אם בבית הלבן חשבו שיש רק פרס, אז עכשיו הם גילו שיש גם רובי.

אחד האנשים שעבדו עם נתניהו סיפר השבוע למי שסיפר, שככל שהדבר זה קשור לראש הממשלה, הוא גם יודע לקבל החלטות מהירות ומקצועיות. הוא אולי חוזר בו מדי פעם, אבל הוא בדרך כלל החלטי ונחרץ. ברגע שמעורבים גורמים אחרים מדיירי הבית בבלפור בקבלת ההחלטות, העסק מתחיל להסתבך.

השנאה והדם הרע שזורם בין השניים בנהרות מבטיח לנו עוד הרבה עימותים כאלה בארץ ובחו"ל. התיעוב ההדדי מוציא משני הצדדים טקסטים איומים. בסביבתו של ריבלין טוענים כבר הרבה זמן שלכל מי שמדבר שרה ברובי יש דלת פתוחה אצל בנימין ושרה, אצל נתניהו הפכה השנאה היוקדת לריבלין לקריטריון לבחירת אנשים לתפקידים. שיפור ביחסים לא צפוי. מסלול התנגשות בין נתניהו לריבלין ימצא פסים ואצטלות חדשים ככל הדרוש.

מכשירים את יאיר נתניהו

מהודעות היוצאות מלשכת ראש הממשלה אפשר להסיק לפעמים לא מעט. בשבוע האחרון נוסף להודעות הלקוניות הללו פרט מעניין כשהנוסח הקבוע המוכתב לדובר ראש הממשלה הישר מאלו השוהים עם דיירי הבית בבלפור, שונה במעט. אם עד כה התעקשו כי שמה של רעיית ראש הממשלה יופיע בחלק ניכר מההודעות, עתה הצטרף להודעות הרשמיות של משרד ראש הממשלה גם שמו של הבן יאיר.

נראה שאחרי ששימש כיועץ האסטרטגי האמיתי בקמפיין הליכוד בבחירות, הביא לנתניהו את רן ברץ, סידר לכמה מחבריו מדובר צה"ל - טופז לוק ויונתן אוריך - עבודה בליכוד, תדרך את השרים במסע הבחירות ואמר להם מה לומר, עובר נתניהו ג'וניור לקדמת הבמה. בליכוד אומרים שהחשיפה הציבורית שהחלה השבוע תגיע לשיא בהתמודדות של יאיר על מקום בכנסת במשבצת הצעירים של הליכוד, אותה המשבצת שעליה נכנס לכנסת אורן חזן.

ההתחממות על הקווים של הצאצא לשושלת נתניהו כללה השבוע כמה הופעות פומביות עם אמו ואביו, וגם השתתפות באירוע הדלקת נרות במועדון לניצולי שואה בירושלים. כיאה לאסטרטג, גם המקום נבחר בקפידה. במעמד לא השתתפו שר התחבורה או השר לביטחון פנים למשל, אלא השרה הממונה על הצעירים, גילה גמליאל.

הנוכחים באירוע, שלא הצליחו להירגע מהפמליה שעטפה את הגברת וכללה את חן אלקבץ המאפרת, את ז'אן כהן הספר של שרה שהתגלה כמולטי-טאלנט וצילם ללא הרף, ואת העוזרת האישית של שרה, הופתעו מכך שבשורה הראשונה התבקשו אנשים לפנות את מקומם עבור בן המשפחה, יאיר נתניהו. מישהו אמר ג'מאל מוברק? טארק ויאסר עבאס? שושלות במזרח התיכון הן דבר נפוץ. נתניהו רק צריך לקוות שבמקרה של משפחת המלוכה הזו זה לא יגמר כמו בשושלת בגין או חזן.

בזמן האחרון, לנוכח ריבוי התיקים שבו הוא מחזיק, מחלק נתניהו נסיעות לחו"ל שהוא אינו יכול לנסוע, לשרים אחרים. נתניהו ג'וניור כבר היה בלא מעט טיסות. מעניין מתי יחליט נתניהו שהסתיים מסע ההכשרה והבן כשיר לשרת את המדינה גם בחו"ל.

ינון מגל קבע את התקדים, השאלה - מה יעשה סילבן שלום

ג*ודי ניר מוזס מצייצת בשגרה כמה פעמים ביום. היא מגיבה, מוחה, מביעה דעה על כל נושא שבעולם. ביממה האחרונה חיכו עשרות אלפי עוקביה לתגובתה לפרשות המין, שפורסמו על בעלה שר הפנים סילבן שלום.

הבוקר הופיע הציוץ המיוחל: "בסוף אני אדבר. לכל אחת יש עבר. הווה. העובדות עליהן זורמות אלי. אין כרגע שום סיכוי לקבל אובייקטיביות ואני גם לא במוד, נכון להירגע, להכפיש". ניר מוזס שלום אמנם מחקה את הפוסט אחרי כמה שניות, אבל האיום בו מובן לחלוטין. כשאיום מרומז (ואולי בעצם מפורש) כזה מפורסם על ידי אשת תקשורת מקושרת וחזקה כמו ג*ודי שלום ניר מוזס, אפשר להבין מדוע הנשים המדוברות חוששות להגיש תלונה במשטרה או לצאת בגלוי נגד בעלה.

הבעיה של שלום היא שציוצים כאלה עלולים לפעול כבומרנג. אחרי שג'ודי צייצה כמה פעמים נגד היועץ המשפטי ויינשטיין, וכתבה שהיא חשה צורך להתקלח אחרי שהות במעלית עם יו"ר מרץ זהבה גלאון, מתברר שהעזר כנגדו לא ממש עוזרת. אולי היא רק החריפה את הסיטואציה.

התגובה של ינון מגל לפוסט של רחלי רוטנר, שבה כתב: *הייתי מצפה מידיד לפנות אליי ולא לפנות למחוזות השיימינג* הרגיז מאוד נשים אחרות, שבגלל התגובה הזאת יצאו מהאלמוניות והאשימו את מגל בהטרדה מינית חמורה יותר.

איך ישפיע האיום של ניר מוזס שלום נדע בימים הקרובים, אבל אפשר לשער שאם מישהי חששה שאם תפתח את הפה ישטוף אותה גל של השמצות מכוערות, או שדבר חקירתה כולל ציטוטיה הכמוסים ביותר יודלפו מהמשטרה, אז עכשיו יש לה עוד סיבה לחשוש ולשתוק.

הטענה כאילו פרישתו של מגל יצרה כאן רף חדש, לא בהכרח נכונה עבור שלום. ההאשמות נגדו חמורות פי כמה ממה שנכתב נגד מגל, אבל בניגוד לח"כ לשעבר מהבית היהודי, שלא הכחיש את מעשיו, שר הפנים טוען שלא היו דברים מעולם. אמנם רחלי רוטנר הוכיחה לכולנו שלא נדרשת תלונה במשטרה כדי לגרום לח"כ לעזוב את הכנסת, אבל בשורה התחתונה מגל פרש בגלל החשש שהתלונות יהפכו לחקירת משטרה. וזה גם הפרמטר שעלול לקבוע את גורלו של שר הפנים.

ובכל זאת השתנה כאן משהו בחודש האחרון, גם אם מדובר במצג שווא. על פניו, מכיוון שמגל פרש בהעדר תלונה ממשית, נוצר מצג של אווירה ציבורית ששלחה אותו הביתה, והוא נתפס כמי שלא נאחז בכיסא, אלא לוקח על עצמו את האחריות גם אם מדובר רק בהערות סקסיסטיות או חצי נגיעה. גם זה משהו.

ומכאן הבעיה של שלום. אמנם כל עוד לא תוגש נגדו תלונה ממשית או יתפרסם פוסט על ידי מישהי שהוטרדה שתציב לו אולטימטום - אין דבר שיחייב אותו לפרוש.

אבל, אם תקום צעקה ציבורית שתובל על ידי התקשורת, חברות כנסת או ארגוני נשים, בטענה שאין מקום למעשים כאלו בחיים הציבוריים, זה כבר יהיה סיפור אחר.

הימים הקרובים קריטיים עבור שלום. הקריירה הפוליטית שלו כרגע על חוט השערה אבל לא מן הנמנע שהוא יתמודד בפריימריז גם בפעם הבאה.