צעד קטן לאדם

זה התחיל בתאונת טרקטורון, שהובילה מהנדס צעיר לפתח מערכת המאפשרת למשותקים לחזור ללכת; נמשך בעשרים שנים של אתגרים טכנולוגיים, ממסד ביטחוני אדיש, חברות ביטוח סרבניות ומשקיעים ספקניים; ונגמר בשבוע שעבר בחגיגה אחרי הסכם גדול עם הממשל האמריקאי. מיוחד ל-G: כך הפכה ReWalk הישראלית לתקווה של נכים ברחבי העולם >

ב

נקודת הזמן הנוכחית, כדאי להתחיל לספר את סיפורה של ReWalk (להלן: ריווק) מתיאור גרף המניה שלה. החברה הישראלית, שפיתחה שלד חיצוני המאפשר למשותקים בגפיים התחתונות לחזור ללכת, הונפקה בנאסד"ק בספטמבר 2014 - חודשיים לאחר שקיבלה את אישור ה-FDA. המחיר היה אז 12 דולרים למניה. במהלך 15 החודשים הבאים ירדה המניה בצורה עדינה ורציפה. השיפוע המתון של הגרף ייצג את אכזבתו של שוק ההון מחוסר הצלחתה של החברה להשיג כיסוי ביטוחי רחב למערכת. בנקודת השפל שלה, לפני כמה שבועות, נסחרה מניית החברה תמורת מעט פחות מ-6 דולרים. לפני כשבועיים, ביום אחד, חל היפוך: הגרף נסק ביום אחד בשיעור של 90%. בעת כתיבת שורות אלה נסחרת מניית ריווק תמורת כמעט 14.5 דולרים - זינוק המשקף עליית ערך של כמעט 140% מנקודת השפל.

הסיבה להיפוך במגמה הייתה הודעת המחלקה האמריקאית לענייני חיילים משוחררים, שלפיה ממשלת ארצות הברית תרכוש עבור חייליה המשותקים את המוצר של ריווק (ראו מסגרת). ההודעה לא רק מבשרת על כך שאלפי מערכות הליכה מתוצרת החברה יירכשו ממנה במחיר של מעל 70 אלף דולרים ליחידה, אלא גם נוטעת במשקיעים תקווה שהצעד יגרום גם לגופים ולחברות ביטוח ברחבי העולם המערבי לרכוש את המוצר עבור נכים או לכלול אותו בכיסוי הביטוחי שלהן.

"אלה ימים טובים למדי לחברה", אומר מנכ"ל ריווק, לארי ג'סינסקי, בראיון טלפוני מביתו שבמסצ'וסטס. "זה מתסכל לחכות כדי לספק את מה שאנחנו עובדים עליו כל-כך קשה, והצעד הזה של הממשל משנה את המשחק - בשביל החברה, אבל בעיקר בשביל החיילים הפצועים".

הבעיה, מסביר ג'סינסקי, הייתה העובדה שאנשים פרטיים שאינם עשירים במיוחד, לא ממש יכולים להרשות לעצמם את המערכת: "כיום משתמשים במערכת רק כמאתיים בני אדם בעולם", הוא מסביר. "רוב האנשים שרצו להשתמש במערכת שלנו חיכו בעצם לסוג של תמיכה ביטוחית, ובזה בעיקר התמקדנו כחברה בשנה החולפת, ובנינו פה צוות שמתעסק בעזרה ללקוחות בהשגת החזרים מהביטוח".

ג'סינסקי סבור שהגושפקנא שהחברה קיבלה לאחרונה מהממשל האמריקאי תפתח דלת גם עבור שאר השוק: "אנחנו חושבים שההחלטה הזו של המחלקה לחיילים המשוחררים בהחלט עשויה להיות פורצת דרך בשבילנו במובן שהיא תשפיע על גישתן של ממשלות ושל חברות ביטוח. נכון לעכשיו, חברות ביטוח מכסות את רכישת המערכת במספר סביר של פעמים, אולם זה נעשה בפורמט של כל מקרה לגופו. משום כך, יש לנו אנשים שמלווים משותקים בתהליך ועוזרים להם להכין את המידע ולמלא את הטפסים, ואנחנו גם עוקבים אחר ההתקדמות של התהליך מול החברות. המטרה שלנו, כמובן, היא שחברות ביטוח רגילות ייתנו למבוטחים שלהן את אותו כיסוי ביטוחי שכעת הצבא נותן לפצועים שלו".

המהלך הזה, כאמור, גם הקפיץ את מחיר המניה, ועולה השאלה עד כמה המשקיעים האמריקאים ישנו את הסנטימנט החששן-משהו כלפי החברה: "מבחינת ביצועי המניה, השליליים עד כה, אני חושב שהם אופייניים לחוסר הסבלנות לקצב התזוזה של גופים גדולים כמו הממשל האמריקאי", ג'סינסקי מסביר. "למחלקה לחיילים משוחררים לקח 18 חודשים לקבל את ההחלטה החיובית שלהם, ועכשיו גם מן הסתם ייקח זמן לחברות ביטוח פרטיות לכלול את המערכת שלנו בביטוח שלהן. אני מאמין שיהיו עליות ומורדות. ההחלטה האחרונה של המחלקה לחיילים משוחררים גרמה לשוק ההון להתלהב ממה שאנחנו עושים".

ג'סינסקי סבור שעוד סיבה לכך שמניית החברה לא הניבה תשואה למי שהשקיע בה בהנפקה הראשונית, היא העובדה שהיא חלוצית מדי: בהיותה פורצת דרך, היא מייצרת שוק שאנליסטים לא מכירים ולכן אינם יכולים להעריך את שוויו.

משום כך, ג'סינסקי לא רק שאינו מוטרד משתי מתחרותיה של ריווק, אלא מאחל להן להצליח על מנת שהשוק "יחונך": "חברה בשם פארקר הנפין מאוהיו רכשו טכנולוגיה מאחת האוניברסיטאות בארצות הברית, ויש להם מערכת מדור ראשון שככל הנראה תגיע לשוק בשנה הבאה. נוסף על כך, יש חברה מקליפורניה בשם אקסו ביוניקס שמפגרת אחרינו בכמה שנים. אני שמח מזה כי זה לא טוב לנו להיות היחידים בתחום ולהילחם לבד את המלחמה נגד חברות הביטוח. השוק הפוטנציאלי גדול מספיק, וזה בסדר שלא יהיה לנו נתח שוק של 100%. אם יהיו כמה חברות בשוק, זה פשוט יעזור לו לגדול".

הסנדלר הולך יחף

ריווק נולדה בטרגדיה. יום אחד ב-1997 יצא ד"ר עמית גופר, מהנדס אלקטרוניקה ויזם בתחום הציוד הרפואי, לרכיבה הראשונה והאחרונה בחייו על טרקטורון. "הטרקטורון לא עבד טוב ונתקע בגזע של עץ", הוא משחזר. "הבת שלי, שהייתה איתי, עפה לכיוון אחד ואני עפתי דרך העץ. ההתנגשות שברה לי את הצוואר, ועוד כשהייתי על הרצפה מיד אחרי הנפילה הבנתי מה קרה לי".

במשך תשעה חודשים ארוכים היה גופר בשיקום, ולאחר שהגיע לביתו החליט על דעת עצמו להפסיק לקחת את מגוון התרופות נגד כאבים ועוויתות שרופאיו רשמו לו: "האיי-קיו שלי חזר לרמה של לפני התרופות, והתחלתי לחשוב שאין סיבה שנכים יישבו תמיד בכיסאות גלגלים. היה לי רעיון בראש והתחלתי לבדוק אם זה אפשרי בכלל פיזיקלית או שבעצם נצטרך עגלת סופרמרקט עם סוללות שתלך אחרי האדם המשותק. לאחר מכן בדקתי אם קיים למוצר הזה שהיה לי בראש שוק פוטנציאלי, כי אם השוק קטן ואין בו כסף, אין מה לעשות. העולם הוא לא מקום נחמד במיוחד, כמו שאנחנו יודעים".

לאחר שגופר הבין שישנה אפשרות לבנות את המוצר, ושישנם בעולם המערבי מעל מיליון משותקים שיוכלו להשתמש בו, הוא יצא לדרך בעזרת מענק של קרן "תנופה" של המדען הראשי.

פעולתה של המערכת כמובן מורכבת למדי, אבל גופר מסביר בפשטות כיצד היא עובדת: "המערכת מכילה ארבעה מנועים במפרקי הירך ובמפרקי המותניים. המשתמש/ת שולח/ת קביים קדימה ואז הגוף, באופן טבעי, נוטה קדימה. הנטייה הזאת נקלטת על-ידי חיישן, והמחשב נותן הוראה לשלוח רגל אחת קדימה. עוד הטיה, והרגל השנייה נשלחת קדימה. וכך, בסדרה של הטיות נוצר לך רצף של הליכה שנראית מאוד טבעית. אתה לא צריך לחשוב עליה, וכשמתרגלים עושים את זה יופי. זה אמור להספיק להליכה רצופה של יום שלם, ולפני שנתיים טייס הניסוי שלנו, ראדי כיוף, הלך באמצעותה עשרה קילומטרים במסגרת מרתון תל אביב בלי שום בעיה".

לטייס הניסוי כיוף יש סיפור משלו: הוא היה חודש לפני שחרורו מצה"ל, כשגדוד 202 של הצנחנים שבו שירת פשט על העיירה מיידון בדרום לבנון, ב-3 במאי 1988. "בשלב האחרון של הלחימה בשטח הבנוי, חטפתי צרור במרכז הגוף, ואז, אחרי כמה שניות, כדור בגב", כיוף משחזר. "נפלתי, ואפילו לא איבדתי הכרה בהתחלה, אבל כשאתה נפצע במרכז אין לך תחושות, אז בכלל לא ידעתי מה קרה לי".

כיוף פונה לבית החולים רמב"ם בחיפה ושכב שם מחוסר הכרה במשך 19 ימים. הוא נותר משותק ממותניו ומטה לשארית חייו: "חשבתי לעצמי שזהו זה, שככה נגמרים החיים", הוא מספר. "רציתי להיפטר מעצמי, וניסיתי פעם-פעמיים, אבל זה לא הלך. ואז עברתי לשיקום, ושם בעצם התחילו החיים עם הכיסא".

במשך עשרים שנים היה כיוף מרותק לכיסא הגלגלים עד שפגש במקרה את גופר מריווק, בטיפולים ששניהם עברו כמשותקים. "הוא אמר לי שהוא מפתח משהו ושאל אותי אם אני מוכן לבוא לעזור, וככה זה התחיל. כבר תשע שנים שאנחנו יחד".

כיוף בוחן את כל הדגמים שהחברה ייצרה עד כה, והפידבק המיידי שלו מאפשר לצוות המהנדסים לשפר את המערכת עוד ועוד. עם השנים הוא גם נשלח לרחבי העולם להדגים את יכולותיה של המערכת למגוון רחב של קהלים.

"ההליכה שינתה לי את החיים", הוא אומר. "ברמה הבסיסית, הגופנית, לעצם העובדה שאני עומד זקוף והולך יש השפעה חיובית משמעותית על המצב הבריאותי שלי. אבל זה הרבה מעבר לזה: כשאתה עומד, אתה רואה את העולם בגובה הרגיל שלך. במקום להיות בגובה של מטר ושלושים, אני שוב בגובה מטר ושמונים. זה מאפשר לתקשר עם אנשים בצורה אחרת לגמרי. תראה, יש לגבינו סטיגמה. כשאתה יושב בכיסא, אנשים לא יודעים אם יש לך בעיה ברגליים או בעיה בראש. כשאתה עומד אנשים מסתכלים עליך אחרת. זה מחזיר לך את הכבוד העצמי".

המערכת של ריווק אינה מאפשרת רק הליכה, אלא גם טיפוס במדרגות. הדבר נעשה באמצעות אלגוריתם ייחודי להרמת הרגליים בצורה שונה. "אתה לוחץ על אייקון של מדרגות על הבקר האלחוטי שלך, טיפה מתכופף, תוך כדי החזקת מעקה או מישהו שעומד לידך ביד אחת, ופשוט מתחיל לעלות או לרדת", מסביר גופר.

כל הסיפור הזה, שכיום אולי נשמע טריוויאלי, ארך שש שנים. "דגם הניסוי הראשון נוצר בינואר 2004. שלושה חבר'ה בדקו אותו אצלי בבית וראיתי שזה עובד. ב-2006 נכנסנו לחממה של הטכניון, ושנה וחצי לאחר מכן התחלנו בניסויים בתל השומר ולאחר מכן בארצות הברית. מעל אלף איש ניסו את המוצר עד כה. הם מאוד מרוצים ממנו, אבל יש בעיה קטנה שמי שמתנסה בו לא רוצה להפסיק עם זה. עכשיו, בעקבות ההחלטה של האמריקאים יהיה קל יותר לקבל כיסוי ביטוחי, ואולי זה יקל על גופים אחרים לקבל החלטה לקנות למשותקים את המכשיר".

גופר עצמו, אגב, לא יכול ליהנות מהמערכת שהביא לעולם משום שהוא סובל משיתוק חלקי בידיו. "הייתי שקוע בזה כל-כך, שלא היה לי זמן לחשוב על המצב שלי. הראש שלי קטן מדי בשביל המחשבות הללו, אבל מתישהו זה יגיע", הוא אומר.

זה כנראה לא רחוק. גופר, שב-2012 פינה את מקומו למנכ"ל אמריקאי (כדי להיכנס בעוצמה לשוק הגדול בעולם), והשנה פרש מהחברה באופן סופי, הקים חברה בשם UpNRite, המפתחת "מעין שלד שמעמיד אותך ומאפשר לך לנוע. אחרי 18 שנים בכיסא גלגלים יצאתי בשנה האחרונה מהבית כשאני עומד. בתערוכה שבה הצגנו בגרמניה עמדתי ליד שולחן בר גבוה ויכולתי להשתמש בידיים ולאכול. זה היה ממש כיף. זה היה נהדר. כרגע זה דגם בטא, אבל יהיה לי כזה בעתיד".

לא רק למשותקי גפיים

ג'סינסקי, מנכ"ל ריווק הנוכחי, מספר גם הוא כי המערכת נמצאת בפיתוח מתמיד: "המערכת הנוכחית היא השישית שלנו. היא פועלת טוב יותר, היא בטוחה יותר, קלה יותר לשימוש מקודמותיה, ועכשיו כבר לא צריך ללכת עם תרמיל עם סוללות על הגב. נוסף על כך, אם לוקחים את התוכנה שמבינה את תנועת הגוף, את הסנסורים שלנו ואת המנועים שפיתחנו, אני מאמין שניתן יהיה לעשות בהם שימוש ליישומים אחרים בעתיד. למשל, לעזור לאנשים שעברו שבץ מוחי ונותרו משותקים ברגל אחת, או אפילו כאלה שסובלים מטרשת נפוצה.

"אני אתן לך עוד דוגמה: כשאתה מאושפז ונמצא במיטה שלך במשך כמה שבועות, אתה יכול לאבד יותר מ-20% ממסת הגוף שלך. חליפה שתסייע לאנשים ללכת, תגרום להם להחלים מהר יותר משום שהם יחזרו לפעילות ולא יאמרו, 'אני אשאר במיטה כי אני חלש מכדי ללכת'. כך שאנחנו מכוונים גם לשוק של אנשים לאחר אשפוז בטיפול נמרץ או אשפוז ממושך. בקיצור, ברור לי לגמרי שבחמש עד עשר השנים הקרובות נראה יותר ויותר טכנולוגיה רובוטית מסייעת בתחום הרפואי".

ריווק בונה עכשיו על אפיל לחברות הביטוח, משום שהיא לא רק תשפר את איכות חייהם של האנשים המשתמשים בה אלא ממש את בריאותם.

"כשאתה משותק, הגוף שלך מאבד חלק גדול מהיכולות שלו מנקודת השיתוק כלפי מטה", מסביר ג'סינסקי. "אנחנו הראינו שברגע שאדם שוב הולך, יש שינוי לטובה במטבוליזם שלו ויש שתי השפעות: אתה בונה מחדש את השרירים במרכז הגוף, וזה מאפשר שימוש מופחת בתרופות נגד כאבים ונגד עוויתות. זה חוסך כסף ומשפר את איכות החיים.

"בנוסף, המחקר שלנו הראה ששימוש במערכת גורם לבנייה מחדש של רקמות ברגליים ולהורדה באחוזי השומן. כמו כן יש ירידה בשיעור החולים בדלקת שלפוחית השתן, פשוט בגלל שהאדם עומד על רגליו ויש שיפור גדול בפעולת המעיים, שזה דבר שמאוד מטריד משותקים. אנשים אפילו ישנים טוב יותר.

"לגבי היתרונות הרגשיים, זה די ברור: אנשים יכולים לעמוד ולנהל שיחה עם מישהו אחד בגובה העיניים. הם יכולים לקבל חיבוק ממישהו. אי-אפשר לכמת את הדברים הללו, אבל הם עצומים".

נכי צה"ל עוד מחכים

הישראלים המציאו, האמריקאים נהנים

ההחלטה של משרד ההגנה האמריקאי לפני שבועיים, לשקם את החיילים האמריקאים באמצעות המערכת של ריווק, יצרה מנגנון שיעבוד כך: המחלקה לחיילים משוחררים תקים ברחבי ארצות הברית 24 מרכזים שבהם יעריכו את יכולתם של המשותקים להשתמש במערכת. לרוע המזל, לא כולם יוכלו להשתמש בה. פקטורים כמו משקלו של המשותק, גובהו, לחץ הדם שלו וצפיפות העצם שלו קובעים אם האדם בריא מספיק בשביל ללכת באמצעות המערכת.

"כשאדם יעבור את ההערכה ויוחלט שהוא יכול להשתמש במערכת שלנו, הוא יוכל לפנות לאחד מ-12 מרכזים שבהם ילמדו אותו להשתמש בה", אומר מנכ"ל ריווק לארי ג'סינסקי. "מהניסיון שלנו, תהליך לימוד השימוש במערכת נמשך בין 15 לשלושים מפגשים, המתפרסים על-פני משהו כמו 45 ימים. אם האדם המשותק הצליח באימונים, יכניסו אותו לרשימת המתנה לקבלת מערכת. אנחנו מעריכים שאם מישהו מתחיל עכשיו, ויעבור בהצלחה את כל השלבים, הוא יקבל את המערכת לרשותו כבר באביב. אנחנו, מצדנו, בהחלט מוכנים לאספקה של מערכות מהמפעל הישראלי שעובד איתנו במעלות ולגמרי ערוך לזה".

כמה אנשים, להערכתכם, יקבלו את המערכת?

"אנחנו לא יודעים מה יהיה המספר המדויק, אבל ישנם 42 אלף משותקים שרשומים אצל מינהל החיילים המשוחררים. כחצי מהם משותקים בגפיים התחתונות ומסוגלים להשתמש בידיים שלהם, ולכן הם מתאימים לשימוש במערכת שלנו. החצי השני משותק בכל ארבעת הגפיים ועדיין אין לנו מערכת בשבילם - אולם תהיה לנו מערכת כזו בשבילם בעתיד".

זה מאוד מעודד עבור החיילים האמריקאים, אבל מאחר שמדובר בהמצאה ישראלית, מיד קופצת השאלה מדוע נכי צה"ל המשותקים אינם משתמשים בה.

למייסד עמית גופר יש תשובה לא מאוד מעודדת: " בארץ - כלום. דווקא עכשיו, כשצבא ארצות הברית החליט לרכוש לנכים שלו את המערכת, כואב לי שלמרות המאמצים האדירים שלנו לאורך השנים, אצלנו זה לא המצב. כשפנחס בוכריס היה מנכ"ל משרד הביטחון (לפני שתי קדנציות, ש' ס') הוא הסכים, קצין רפואה ראשי הסכים, אגף השיקום הסכים, היה כסף. אנחנו אפילו לא רצינו כסף מעל העלות הבסיסית. נוסף על כך, היה אפילו ארגון של ידידי צה"ל שהסכים לממן את זה. למה זה לא קרה? אני לא יודע. השקענו בזה המון זמן, וזה התאייד לפני ארבע שנים ומאז לא קרה עם זה כלום".

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "הטכנולוגיה של חברת ריווק נבחנה בעבר באגף השיקום, אך מסיבות שונות הנושא לא הבשיל. בימים אלה אנו בוחנים את האפשרות לקיים פיילוט ראשוני עם מערכות החברה, בהתאם לקריטריונים שיגדירו גורמי המקצוע הרפואיים".