שנת 2015 הייתה ככל הנראה השנה הדרמטית ביותר בתולדות המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש). בשנה החולפת התנהל תיק החקירה הגדול ביותר שניהלה המחלקה מעולם - תיק רונאל פישר; במקביל נחקרה שורה ארוכה של ניצבים במשטרה בחשד להטרדות מיניות ועבירות נוספות; והיה גם את אותו הליך שהוגדר כ"בדיקה", שניהלה מח"ש בקשר לטענות שעלו כנגד תנ"צ אפרים ברכה ז"ל, שבשיאו של ההליך שם קץ לחייו.
בדוח השנתי שמפרסמת מח"ש לסיכום שנת 2015, מתגאים בפיצוח פרשת פישר ובעמידה באתגרים השונים, ומציינים בסיפוק נתון משתפר על שיעור החקירות שמוצו (כלומר פוצחו) במהלך השנה - 66%. בנוסף מתגאים במח"ש בסיומו של הליך "התאזרחות" החוקרים (בעבר מרבית החוקרים היו יוצאי משטרה) ובכוח-אדם המורכב ברובו המוחלט, מאקדמאים.
עם זאת, מהדוח עולה כי 60% מהתלונות המוגשות למח"ש אינן מובילות לחקירה, וכי 99% מהליכי הערר על החלטות מח"ש נדחים.
"מיצוי חקירה" - כפי שמגדירים אותו במח"ש - משמעותו פיצוח התיק והגעה לממצאים פוזיטיביים וחד-משמעיים בקשר לעובדות הנחקרות. פיצוח, יש להבהיר, אינו אומר בהכרח העמדה לדין. במקרים רבים, תיק מגיע לכדי פיצוח על-ידי ראיה מזכה חד-משמעית - כזו שמעידה שהתלונה אינה מוצדקת.
שיעור החקירות שמוצו - קרי פוצחו - עומד על 66% בשנת 2015. זאת לעומת נתון של 64% בשנים 2013-2014 ונתון נמוך משמעותית ב-2012 של 56% חקירות שמוצו.
לפי נתוני מח"ש, 30% מתיקי החקירה שנפתחו כנגד שוטרים הסתיימו בהעמדה לדין פלילי או משמעתי. ואולם, את הנתון הזה יש לסייג, שכן 60% מהתלונות כלל לא מגיעות לכדי פתיחה בחקירה.
עוד עולה מהנתונים כי מעל 30% מהחקירות שנפתחו נסגרו בהיעדר ראיות מספיקות, בעוד שכ-17% מן החקירות נסגרות בהיעדר אשמה מצד השוטר הנחקר.
כח האדם במחש
סכר מקצועי
מדיניותה המוצהרת של מח"ש, המעוגנת גם בהנחיות, היא כי אין למהר לפתוח בחקירה נגד שוטר, וזאת משום החשש מפני יצירת אפקט מצנן על עבודת השוטרים.
"החיכוך הבלתי פוסק של אנשי המשטרה עם הציבור באירועים מורכבים, כגון הפרות סדר, הפגנות, מעצרים וכיוצא בזה, יוצרים קרקע פוריה להגשת תלונות - בין על בסיס תחושה אותנטית, לפיה האזרח נפגע מהשוטר שלא כראוי, ובין אם לצורך יצירת מנוף מניפולטיבי, לקדם את עניינו של האזרח שהסתבך עם החוק", מפרט הדוח.
בהמשך מציינים מחברי הדוח כי "נקל לשער את עוצמת אפקט הצינון וההתרעה הגלום בזימונו של שוטר שביצע את עבודתו כדין, ובשל הבל פיו של אזרח בו נתקל, אגב עבודתו, הוא נדרש להתמודד עם חקירה פלילית הנפתחת נגדו, על כל המשתמע מכך". לכן, מפרט הדוח, מח"ש משמשת כמעין "סכר מקצועי" ומבצעת בדיקה מקדימה, בדרך-כלל סמויה, במטרה לנסות להפריך או לבסס את החשד עוד בטרם זימונו של השוטר לחקירה.
מהנתונים שנמסרו בדוח השנתי עולה כי מרבית התלונות שמוגשות למח"ש - 60% מהן ליתר דיוק - אינן מביאות לחקירה כלשהי; 32% מהתלונות מתגלות ככאלה שאינן בסמכות מח"ש, או שאינן מעלות חשד לעבירה פלילית. במח"ש מבהירים כי ככל שעולה חשד לעבירה, אך היא אינה בסמכותה של מח"ש - מועברים הנתונים לגורם מוסמך.
עוד נמסר כי בירור ראשוני של 28% מהתלונות מופסק, בשל סיבות כמו חוסר שיתוף-פעולה מצד המתלונן, תלונות שראויות להתברר בהליך אזרחי, תלונות מינוריות שאינן מעלות צורך לחקור ועוד. נותרנו עם שיעור של 40% תלונות שבכלל מתבררות, וכאמור, כ-30% מהן מביאות לאישום פלילי או משמעתי. מכפלת הנתונים מעלה כי 12% מהתלונות מובילות לאישום כלשהו כנגד שוטר.
נתון אחר, שמעיד אולי על מקום לדאגה, הוא שיעור בקשות הערר המוגשות על החלטות מח"ש בטיפול בתלונות וכן השיעור המזערי מתוך אותן בקשות, שמתקבלות. ב-3 השנים האחרונות הוגשו כ-1,180 הליכי ערר נגד החלטות מח"ש - מדובר על כ-50% מהעררים המוגשים כנגד החלטות של הפרקליטות.
ואולם, סיכוייו של הליך ערר מרגע שהוגש נמוך עד מאוד - 99% מהליכי הערר נגד החלטות מח"ש נדחים. האם הנתונים מעידים על כך שמח"ש לא טועה - או על כך שערר, לפחות מנקודת השקפה סטטיסטית, הוא הליך-סרק?
צעירים יותר, משכילים יותר
פרק נרחב בדוח השנתי עוסק בכוח-האדם במח"ש. כמעט 23 שנים חלפו מאז שהוקמה המחלקה במתכונתה הנוכחית - כיחידה הכפופה לפרקליטות ולמשרד המשפטים. קודם לכן היה נהוג מצב אבסורדי, לפיו משטרת ישראל הייתה חוקרת תלונות נגד שוטריה (כפי שעדיין נהוג בזרוע אחרת של השלטון - בצה"ל).
ואולם, גם שנים רבות לאחר ש"נעקרה" סמכות החקירה של שוטרים מידי המשטרה, אחת התלונות השגורות נגד מח"ש הייתה כי כוח-האדם במח"ש מורכב מחוקרי משטרה בדימוס, כאשר הדבר יוצר ניגוד עניינים במקרים רבים ופוגע ביכולת לחקור שוטרים בצורה ממצה.
במשרד המשפטים נדרשו, אם כי באיחור, לבעיה הזו ויזמו מהלך של "אזרוח" מערך החקירה. המהלך הושלם בשנה האחרונה. בינואר 2015 נקלטו במח"ש 11 חוקרים "אזרחיים" - פעימה רביעית ואחרונה של חוקרים שהוכשרו על-ידי מח"ש במסגרת מסלול הכשרה שכולל קורס שאורכו 7 שבועות ושנת הסמכה נוספת.
פרופיל החוקר הממוצע במח"ש, כפי שהוא מצטייר מהדוח, הוא שונה בתכלית מן הדימוי שדבק (בצדק או שלא בצדק) בחוקרי המשטרה. כל חוקרי מח"ש, למעט חוקרת ותיקה אחת, הם אקדמאים, וכ-37% מהם בעלי השכלה ברמת תואר שני. כ-47% מחוקרי מח"ש בוגרי תואר במשפטים, 19% בעלי תואר בקרימינולוגיה, 12% בעלי תואר בתחום מדעי החברה, והיתרה מתפזרת על תחומי השכלה שונים.
בתחום שוויון ההזדמנויות בתעסוקה בקרב חוקרי מח"ש יש מקום לשיפור קל, אם כי ישנו ייצוג מכובד יחסית לנשים ולבני מיעוטים. כ-40% מכוח-האדם במערך החקירות במח"ש מהוות נשים.
שיעור הייצוג של בני המיעוטים במח"ש עומד על כ-15% - כלומר, נופל משיעורם באוכלוסייה הכללית (כ-20%), אך לא בהרבה, במיוחד בהשוואה למקומות אחרים בשירות המדינה, וגם במגזר האזרחי.
במח"ש מתגאים בכוח-האדם הצעיר בשורותיה - הדוח מפרט כי מהלך האזרוח "הצעיר" את ממוצע הגיל בקרב החוקרים בכ-15 שנים. הגיל הממוצע בקרב החוקרים הוא 36.
בשנים הקרובות, מפרט הדוח, יתאזרח גם הדרג המפקד, כאשר ראשי הצוותים הוותיקים, שרבים מהם שוטרים בדימוס, יפרשו, ובמקומם ייכנסו חוקרים "אזרחיים".
שוטרים ו(גם) גנבים
הדוח השנתי של מח"ש מפרט את הפרשיות הגדולות והמסעירות שהעסיקו את המחלקה בשנה החולפת, כשהבולטת בהן היא פרשת רונאל פישר.
בפתח הדוח, מתייחס ראש מח"ש, אורי כרמל, גם לפרשה זו וכותב כי "נחשפה תופעה מושחתת שלא ראינו כמותה בעבר: שילוב ידיים בין פרקליט ידוען וקצין חקירות ותיק, כשבשוליו מעורבת פרקליטת מחוז בדימוס (רות דוד, לשעבר פרקליטת מחוז תל-אביב - ג'מ'), ותכליתו 'ציד לקוחות פוטנציאליים' מקרב חשודים בעלי ממון, תוך מכירת מידע רגיש מתיקי חקירה ושיבוש חקירות".
פרשת פישר היא אולי הססגונית שבפרשות, והיא מתווספת לחקירות ההטרדות המיניות של בכירי המשטרה בחודשים האחרונים - שזכו להד ציבורי. ואולם, חקירות רבות שנוהלו במח"ש בשנים האחרונות, וזכו להרבה פחות סיקור, מציירות את תמונת היומיום של מח"ש. בשולי הדוח ניתנות כמה דוגמאות כאלה.
התמונה העולה היא כי, למרות שמרבית השוטרים עושים מלאכה הגונה ונאמנה (כפי שגם במח"ש מבקשים להדגיש), ישנם שוטרים שלוקחים חלק בכל סוג של פעילות עבריינית שניתן לחשוב עליה, לרבות שוד, מעשי אלימות ותקיפה. כך לדוגמה, מסופר על מקרה שבו שני שוטרי מג"ב נשפטו ל-3 שנות מאסר בפועל בשל שוד מזוין של פועלי בניין זרים, תוך איום בנשק ושימוש בסמכותם ובמדיהם.
במקרה אחר מדובר בשני מתנדבים בשיטור קהילתי, שהורשעו בכך שהתחזו לשוטרים ושדדו אלפי שקלים מקופות של עסקים בבעלות אזרחים זרים מאריתראה וסודן בדרום תל-אביב, תוך ניצול העובדה שקורבנותיהם אינם מכירים את זכויותיהם.
במקרה נוסף סופר על שוטרים מצוות בילוש מנתיבות, שלקחו חשוד בסחר בסמים לחורשה מרוחקת, שם היכו אותו וגרמו לו חבלות קשות.
מקרה נוסף הוא אישום נגד קצין מודיעין ו-3 שוטרים נוספים מבאר-שבע, שהטיחו את ראשו של חשוד בקיר ואז שפכו על מכנסיו של החשוד מים רותחים מתוך קומקום שהיה מצוי בחדר החקירה.
גם השימוש השרירותי של שוטרים במכשיר ההלם החשמלי "טייזר" - נושא שראוי לתשומת-לב ציבורית - עולה מהדוח. בדוח נזכר פסק דין שניתן נגד שני שוטרים, שחשמלו וצרבו פעמים רבות אזרח שהעז להתעמת עמם מילולית במהלך מעצרו עקב נהיגה ללא חגורת בטיחות. השניים נשפטו למאסר בפועל. בפסק הדין ציינה השופטת את הנזק העקיף שנוצר ממקרים אלה - הפגיעה באמון הציבור במשטרה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
