"אימא אבא, כמה אתם מרוויחים?"; כך תענו לילדים

הורים שכבר סיפרו לילדים שלהם, בלי דרמות מיוחדות, כיצד אחותם התינוקת הגיעה לבטן של אימא, איפה טמנו את סבא אחרי שמת ולמה משה קצב יושב בכלא, לרוב יתקשו לענות בשלווה סטואית על התהייה המתבקשת: "אז כמה אתם מרוויחים?". הם אולי דוגלים במדיניות של שקיפות, רק שזו נעצרת לרוב לפני העו"ש והפק"מ, איפשהו באזור ה"זה יקר מדי", או "אמרתי לא וזהו".

לא כך עשה סקוט פארקר, מורמוני מקליפורניה ואב לשישה המתפרנס מנדל"ן, שהחליט כי בניגוד להוריו, שלא סיפרו לו דבר על מצבם הפיננסי, הוא רוצה להכין את ילדיו לעולם. לפני מספר שנים נכנס פארקר לסניף הבנק המקומי וביקש למשוך את המשכורת החודשית שלו, בערך 12 אלף דולרים, בשטרות בודדים של דולר אחד. הוא ארגן את השטרות בערמות של מאה דולרים כל אחת והעמיד אותן על שולחן האוכל. תשומת הלב של הילדים הייתה כולה שלו.

בשלב הזה הוא התחיל לגלח את הערמה בהדרגה: הוא פתח בהורדת 10% מעשר לצדקה, מנהג שעליו מקפידה המשפחה. אחר כך הוא משך את הסכום שהולך למס הכנסה, ואחריו המשכנתה והביטוחים השונים. בהמשך הגיעו החשבונות: חשמל, הוצאות רכב, גז, אוכל ומוצרי ניקיון. עד כאן, אלה היו רק הוצאות הבסיס. אחר כך הגיע התשלום ליציאה השבועית של המשפחה למסעדה, ואחריו הסכום שיועד לחוגים השונים של הילדים. בסוף ההצגה כמעט לא נשאר דולר על השולחן.

המיצג החינוכי של פארקר הוא הלחם, החמאה והעגבנייה של העיתונאי רון ליבר. כבר שמונה שנים שליבר מפרסם טור שבועי בשם "הכסף שלך" ב"ניו-יורק טיימס"; טור ידידותי למשתמש, שעוסק בממשק המגוון שבין חיי משפחה ושאלות כלכליות. לפני שנה איגד ליבר את הידע הרב שלו בספר הנהדר The Opposite of Spoiled (בהוצאת הרפר קולינס), או בשמו המלא והמתורגם, "ההפך ממפונקים: איך לגדל ילדים מחוברים למציאות, נדיבים וחכמים בנוגע לכסף". החודש יצא הספר גם בכריכה רכה.