בכירי שב"כ לשעבר שהקימו חברת סייבר להגנה על תשתיות

לפני כמה שנים ישב ארז קריינר - כיום אחד משלושת יזמי סיגה ובזמנו מי שהקים ועמד בראש יחידת ראם - הרשות הממלכתית לאבטחת מידע - עם צוות של מפעל כימי גדול בארץ ודיבר איתו על סכנה שיותקף "מלמטה". כלומר, לא דרך המחשבים בחדרי ההנהלה אלא מתקפה ישירה על הבקרים, אלה שמודדים ומתפעלים את הזרמת החומרים הכימיים. הצוות, הוא מספר, הסתכל עליו כאילו צפה ביותר מדי סרטי "מת לחיות". יש גיבוי לכל בקר שנופל, אמרו לו. "ואם יצליחו לשלוח פקודה שתאתחל את כל הבקרים, כלומר שכל הוראות ההפעלה יאבדו?", הקשה קריינר. הם עדיין חשבו שהדמיון שלו מפותח מדי, ובכלל, הבקרים לא מחוברים לרשת, כך שהם מוגנים מהעולם החיצון.

"רצה הגורל", מספר קריינר, "ולמחרת היה פיצוץ אדיר באותו מפעל, עם נזקים בסדר גודל של מאה מיליון דולר. הטלפון השני שהם עשו היה אלינו, לשאול אם עשינו איזה תרגיל שהשתבש". בסופו של דבר, התברר שזו הייתה סתם תקלה, אבל "האסימון נפל במלוא העוצמה והמפעל הבין שלחשוב שהוא מוגן זו אשליה".

לוחמת סייבר והתקפות סייבר כבר לא מפתיעות אף אחד. אבל הארמגדון הגדול של הכלי הזה, סייבר טרור - כלומר התקפה לא על מחשבי הבנק או על הממשלה אלא על תשתיות חיוניות כגון חשמל, גז, ביוב ומים, שיכולה לחולל אסונות מרובי נפגעים - מקושר אצל רוב האנשים לסרטי פעולה ולא למציאות שנוקשת בדלת. התפיסה הזאת - למרות לא מעט מתקפות שאירעו ויוזכרו בהמשך - רווחה גם אצל מפעילי התשתיות עצמם, עד ממש לאחרונה, ואז החלה להשתנות.

על השינוי התודעתי הזה מנסה לרכוב הסטארט-אפ סיגה, שהמוצר שלו מכוון להגנה על מערכות התפעול "מלמטה", והכוונה היא בעיקר למגוון רחב של בקרים שמתפעלים מגוון עצום של תשתיות - סכרים, הזרמת גז, טורבינות חשמל, הזרמות רעלים ממכוני טיהור ועוד ועוד. היזמים, מלבד קריינר, הם אילן גנדלמן ואמיר, שעד לאחרונה מילא תפקיד רגיש בשב"כ ולכן יישאר כאן בשמו הפרטי בלבד.