דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

פרויקט מיוחד: ילדי ההיי-טק הישראלים

הם בקושי בני 20 - וכבר בדרך למיליון הראשון ■ "אני לא ילד פלא, לא מחונן ואפילו לא כזה חכם", אומר אחד מהם, "בסך-הכול החלטתי להשקיע בזה כפי שמשקיעים בכדורגל. בעבודה קשה אפשר להגיע להכול" ■ פרויקט מיוחד של מגזין G

ליעם קימל / צילום: כפיר זיו
ליעם קימל / צילום: כפיר זיו

בזמן שאתם קוראים את השורות האלה, לפני או אחרי סדר פסח, איפשהו בעולם - וסביר להניח שביותר מנקודה אחת - יושבים נער או נערה עם פתרון לבעיה גלובלית כלשהי. אפליקציה לגיוס מתנדבים, למשל, או מיזם טכנולוגי שמסייע במציאת עבודה, או מחקר שמנסה למצוא טיפול במחלות נוירולוגיות. בישראל יש לא מעט כאלה, חלקם נערים ממש. דיברנו עם כמה מהם כדי להבין מה גרם להם לזנוח את הטלוויזיה, הפייסבוק, חוגי הספורט או כל פעילות אחרת שאופיינית לגיל הזה - ולהקים סטארט-אפ.

לפני שנגיע אל כל אחד מהם באופן פרטני נציין שלא מדובר בעניין נדיר במיוחד. עדות לכך אפשר היה למצוא בסוף השבוע האחרון במשרדי חברת וויקס בנמל תל-אביב, כאשר לא פחות מ-150 בני נוער השתתפו בהאקתון, שבסופו הציגו את הפיתוחים שלהם. התחרות היא אפילו לא החלק העיקרי: לכל האקתון מכובד כזה מגיעים בכירים בתעשייה כמנטורים וכשופטים והאירועים הגדולים זוכים לתמיכה ולחסויות של גופים כמו גוגל קמפוס, מקאן יאנג, מייקרוסופט ועוד.

"אחוז נכבד מהאירועים מאורגנים על-ידי בני הנוער עצמם", אומרת מיכל וולנטר, מנהלת גוגל קמפוס תל-אביב ונציגת תוכנית גוגל ליזמים בישראל. "גם ילדים בני 10 באים מסודרים עם רעיון, ומדהים כמה הם שוחים בחומר".

"החבר'ה האלה פשוט מתארגנים לבד, נעזרים מעט מאוד במבוגרים ובונים דברים יוצאים מן הכלל", מוסיף גיל תייר, ארכיטקט תוכנה בוויקס. "החשיבות שנותנים לניסיון היא קצת אובר-רייטד".

"נתקלתי לראשונה בילדים המוכשרים האלו באחד הכנסים הטכנולוגיים", משחזרת אלאב הורוביץ, מנהלת החדשנות של מקאן העולמית. "עמדו מולי ילדים עם חולצות בית ספר, שיצאו מוקדם רק כדי להספיק להגיע לכנס, והציגו את עצמם כמנכ"לים של חברות או כיזמים. הזמנו אותם לכמה מפגשים אצלנו במקאן, והמסר של כמעט כולם היה שהם לא מקבלים לגיטימציה מעולם הסטארט-אפים ה'בוגר'. הם לא יכולים לגייס משקיעים, לא מתאימים לאקסלרטורים וגם לא ממש יכולים להשתתף בהאקתונים ובתחרויות. אז הם החליטו להתחיל לארגן הכול בעצמם.

"הגעתי לכמה האקתונים שהם ארגנו, הכי גדולים שנראו בישראל, ובשלב שהציגו את הרעיונות, היה לי ברור שאפשר להתאים כל אחד מהרעיונות למותגים שאנחנו עובדים איתם.

"מה שהדהים אותי היה בעיקר הביטחון שלהם, הרעיונות היצירתיים שלהם והקלות שבה יכלו לייצר פרוטו-טייפים. הם נולדו לעולם הטכנולוגי: הוא לא מחסום עבורם, אלא אמצעי. הם לא רוצים להתפרסם או להיות עשירים, הם בעיקר רוצים שהרעיונות שלהם ייצאו לפועל".

האקתונים, למי שתהה, הולכים ומתמלאים גם בבנות. כזו היא למשל נעמה זלצמן, בת 17 מפתח תקווה. "לפני כשנתיים מישהו שלח לי הזמנה לאירוע בגוגל, וזה בעצם היה מפגש ראשון של קהילת 'טומורו יזראל' - 1,200 בני נוער שעוסקים בטכנולוגיה", היא מספרת. "אני נהייתי מנטורית לענייני פרזנטציות. בשלב מסוים התחלתי לעבוד במקאן דיגיטל, והקמנו איתם את 'טקדייט יאנג' ואת 'מקאן קמפוס יאנג', קורס לפרסום וניו מדיה לבני נוער".

רעות ריבלין בת 15 מרמת גן, היא פעילה נוספת בתחום: "חברה הביאה אותי למפגש בגוגל קמפוס של כל מיני יזמים, מתכנתים ומעצבים, וזו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לעולם הזה. כל הווייב בהאקתונים זה עזרה אחד לשני, אבל זה דורש גם המון למידה עצמית. צריך המון כוח רצון בשביל זה. ימים ושעות של לשבת במיטה עם המחשב ולעשות קורסים אונליין. בשנה הבאה אתחיל ללמוד סייבר. יש המון רעיונות שאני רוצה ליישם".

"כן, אני מתפרנס מזה יפה"

איתי פנקס ידע מה הוא רוצה לעשות בחייו כבר בגיל 10. "הייתי בחוג כדורגל, ניסיתי גם כדורסל ולא התחברתי, ובחוג ג'ודו הפילו אותי מיד על המזרן", הוא מספר על מה שהוביל אותו להירשם בסופו של דבר לקורס פיתוח אפליקציות של המרכז לפיתוח מנהיגות טכנולוגית לילדים ונוער.

"מהרגע שיצאתי מהמפגש הראשון, ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל אם תשאלי את ההורים שלי, הם היו בטוחים שזה סתם עוד חוג".

מאז הוא לא הפסיק ללמוד שפות תכנות חדשות ולהתעדכן, ובגיל 12 הוא כבר העלה לאפ-סטור אפליקציה ראשונה. "היה אז מן טרנד כזה של משחקים, אז חמש האפליקציות הראשונות שפיתחתי היו משחקים", הוא מספר. כיום, אגב, אפשר למצוא בחנות המקוונת של אפל לא פחות מ-13 אפליקציות שפנקס פיתח.

"פיתחתי למשל אפליקציה בשם Sumzapp, שמחשבת את החלק היחסי שכל אחד צריך לשלם בקבוצה של חברים שהולכים ביחד לאכול במסעדה", הוא מספר. "ויש גם את 'טק אין יזראל', אפליקציה שמסייעת להייטקיסטים למצוא אנשי מקצוע שיעזרו להם לקדם את המיזמים שלהם; או אפליקציה לנסיעה משותפת של בני נוער במוניות אחרי בילוי, כדי להימנע מנהיגה בשכרות".

באיזו אפליקציה אתה הכי גאה?

""Voluntree, הוא אומר ללא היסוס. "זו אפליקציה שמסייעת לעמותות ולארגונים לגייס בני נוער לפרויקטים של התנדבות למען הקהילה. יש כל-כך הרבה מקומות להתנדב בהם היום, אבל אין מקום אחד שמרכז את כולם, וזה מה שאנחנו רוצים לעשות. האפליקציה הושקה לפני כחודש, וכל מי שרוצה יכול להירשם ויכול גם לארגן שם פרויקט התרמה משלו. כרגע אנחנו בשיתוף פעולה עם כמה עמותות ויש כבר אלף אנשים פעילים. בינתיים, האפליקציה זמינה להורדה רק באפ-סטור".

אם תהיתם מדוע פנקס מדבר בלשון רבים, זה מפני שהוא כבר עומד בראש חברת תוכנה. הוא הקים אותה לפני כשנה וחצי, עם עוד שני חברים - בני נוער, כמובן - וקרא לה Joy2day. "אנחנו מפתחים את האפליקציות ומוכרים את השירותים שלנו לאנשים אחרים שפונים אלינו לייעוץ ולשיווק", מפרט פנקס ומוסיף: "כן, אני מתפרנס מזה יפה".

ואם זה לא מספיק כדי לבטל את הסינון "בכל זאת, הוא ילד" מבין השיניים, פנקס הופך את גילו מחיסרון ליתרון: "כל השנה אני מייעץ לחברות שרק מנסות להיכנס לראש של בני נוער ולא מצליחות, כי המוצר שלהם מיועד למבוגרים וככה הוא גם פועל", אומר פנקס בארשת רצינית למדי. "אז מתוך כל זה עלה לי הרעיון לפתוח סוכנות שתמלא את הפער הזה, ולפני כמה שבועות השקתי את TEEN CREW. אנחנו עוזרים לחברות לקדם את המוצרים עבור בני נוער - במיתוג, באפליקציה ובשיווק. בין אם זה לקחת מוצרים מוכנים ולהתאים אותם לבני נוער ובין אם אנשים שיש להם רעיון לפתח משהו לבני נוער ואנחנו מציעים וורק-שופ, פגישות עם קבוצות מיקוד וכולי, במטרה להנגיש את כל המוצרים הדיגיטליים לבני נוער".

אז בוא תספר לי, מה בני נוער אוהבים?

"קודם כול, אין להם סבלנות. בכלל. גם אני כזה. אם הדבר הכי קטן לא עובד לי, אני מוחק את זה ויוצא. באפליקציות אסור לכתוב יותר מדי טקסטים: בני נוער אוהבים תמונה עם שני משפטים בפונט גדול שנראה טוב בעין, וזהו. אימוג'י זה דבר נהדר. פחות לקרוא. לתקשר, לעומת זאת, הם מאוד אוהבים. נכון שאומרים שפייסבוק זה לא חברים אמיתיים, אבל זה עדיין מחבר בין אנשים לטובה, וככל שמשקיעים באפליקציות חברתיות וממציאים דרכים יצירתיות לתקשר, זה יותר ויותר תופס".

המיתוג שלך כילד פלא טכנולוגי, זה משהו שאתה מתחבר אליו?

"בכלל לא. ראיתי כמה ילדים שהם באמת מוכשרים ברמה הזויה במה שהם עושים והם נולדו ככה, אבל זה מקרים מאוד חריגים. אני לא ילד פלא ואני לא מחונן. אני גם לא כזה חכם. בסך-הכול החלטתי להשקיע בזה כמו שמשקיעים בכדורגל. יצא ככה שהשקעתי במשהו שהוא די ייחודי, אבל אני לא חושב שדרוש כישרון מיוחד כדי לעשות את מה שאני עושה. אני לומד, משקיע, עובד קשה, ועם עבודה קשה אפשר להגיע להכול".

זה לא מפריע לך בלימודים?

"יש תקופות שזה בא על חשבון הלימודים, כי אתה לא יכול לדחוף כמה שיותר דברים ולהיות טוב בהכול - אבל בית הספר מאוד מתחשב. עכשיו, למשל, אני בעומס מטורף של עבודה, אז יש ירידה בלימודים וגם להפך: אם יש לי מלא מבחנים, אז אני פחות אעבוד על החברה וזה מבאס, אבל בית הספר מאוד חשוב לי. חשוב לי להצליח".

וההורים?

"ההורים מאוד תומכים. גם הם מבינים כל יום שעובר שזה יותר מעניין אותי ממה שחשבתי".

מה הלאה?

"מגמת הנדסת תוכנה בתיכון ואחר כך לסייבר ב-8200 בצבא, תחום שמאוד מעניין אותי. ואז אתגורר תקופה בסיליקון ואלי, אעבוד בכמה חברות ואחרי שאצבור ניסיון, אקים חברה משלי או אעבוד בתפקיד בכיר באיזו ענקית טכנולוגיה".

איתי פנקס / צילום: כפיר זיו
 איתי פנקס / צילום: כפיר זיו

 

"אם אתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה תמצא לזה זמן"

יכול להיות שנער בן 17 יפתור את מצוקת המיטות בבתי החולים? טוב, זו פתיחה בומבסטית ואולי קצת שטחית, אבל אין דרך טובה מזו לתאר את המחקר של ליעם קימל, בן 17. האלטרנטיבה היא לספר שקימל בדק "אפיון פונקציונלי של הפקטור הוירולנטי של החיידק שמבנהו אינו ידוע". בעברית מדוברת יותר: קימל יצר מוטציות ברעל שמפריש חיידק, דבר שיאפשר ללמוד על המבנה שלו ובכך ליצור תרופות שיתקפו אותו, באופן שיאפשר להסיק מסקנות על החיידק, העמיד לאנטיביוטיקה, ושנחשב לגורם השני הנפוץ ביותר לאשפוזים בבתי חולים בארה"ב והגורם הנפוץ ביותר לאשפוזים ביחידה לטיפול נמרץ.

קימל זכה על המחקר הזה במקום הראשון בתחרות מדענים ומפתחים צעירים של מוזיאון המדע בירושלים (בשיתוף ובתמיכת משרד החינוך, האקדמיה הלאומית למדעים, האיחוד האירופי וחברת אינטל). לזוכים בתחרות הוענקו מלגות לימודים והם ייצגו את ישראל בתחרות אינטל אייסף בארצות-הברית, וכן בתחרות מדענים ומפתחים צעירים של האיחוד האירופי.

זה אפילו לא המחקר הראשון שלו. לפני כשנתיים מצא פטנט לטיפול בתופעות הלוואי שנגרמות כתוצאה מצריכת אלכוהול, במסגרת תוכנית "מדעני וממציאי העתיד" שמובילה קרן רש"י (בשיתוף היחידה לנוער שוחר מדע באוניברסיטת תל-אביב). כיום הוא עובד עם מכון ויצמן על התפתחות המוח בזבובים ("במעבדה של ד"ר אורן שולדינר ובהנחיה של עידן אליגור", הוא לא שוכח לציין). "המחקר בעצם מיועד לבדוק תהליך שמתרחש במערכת העצבים של כל חיה. המנגנון המולקולרי שלו עדיין לא ידוע וחשוב להבין אותו, כי הוא יכול לסייע בהבנה של אוטיזם, סכיזופרניה ומחלות אחרות".

מחוץ למעבדה, קימל הוא גם אחד משני המנכ"לים של קבוצת הרובוטיקה GreenBlitz4590 בכפר הירוק. "אנחנו מתנהלים כמו חברה לכל דבר: שמונה צוותים שכוללים חומרה, תוכנה, בנייה, מידול תלת ממדי, יחסי ציבור, פעילות עם הקהילה ומדיה", הוא מפרט. "בסך הכול מדובר על 74 ילדים בכיתות י' עד י"ב. אני מרגיש שפה קיבלתי הזדמנות ללמוד קצת על איך לנהל אנשים ועל איך להוציא מוצר".

אבל אתה לא בזה בשביל הכסף.

"ברור שלא. הדברים הגדולים באמת קורים כשלוקחים רעיון על מחקר שמבוסס על הידע של האקדמיה והופכים אותו לחברה. תסתכלי על טבע, למשל. לאט-לאט אנחנו מגיעים למצב שהביולוגיה, שעד לא מזמן היה אפשר לעשות רק במעבדות באקדמיה, הופכת להיות משהו שחבר'ה בבית גם יכולים להתנסות בה. אמנם יש להם סיכויי הצלחה יותר נמוכים, אבל הריוורד הוא הרבה יותר גדול. לפעמים מחקר מאוד-מאוד בסיסי, שנראה לא קשור לתעשייה, הופך להיות הדבר שיש לו את האימפקט הכי גדול על העולם".

איך כל זה עובד עם הלימודים?

"את רוב הבגרויות סיימתי בשנה שעברה, השנה נשארו לי רק שלוש. אם אתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה תמצא לזה זמן. אני עושה את זה עם חברים שלי ואנחנו דואגים מדי פעם לקחת פסק זמן לעשות שטויות, יוצאים לרקוד, לראות סרטים. יש לי חברים בהרבה מאוד מקומות, אבל הטובים ביותר הם מהכפר הירוק, רובם בתוך הרובוטיקה".

וההורים?

"לפעמים הם אומרים שאני לוקח על עצמי יותר מדי ומציעים להוריד מינון, אבל הם מאוד תומכים בכל מה שאני עושה ומחליט".

ליעם קימל / צילום: כפיר זיו
 ליעם קימל / צילום: כפיר זיו

חממת סטארט-אפ בחופש הגדול

את המיזם העסקי הראשון שלו השיק עמית כוכבי בגיל 14. אחרי שנה הוא נסע לעמק הסיליקון להיפגש עם מנהלי קרנות הון סיכון. היום, בגיל 18, עמית כוכבי הוא סטארטאפיסט, מנהל חממות היי-טק ומפתח אפליקציות. הראיון איתו התקיים לפני כחודש, רגע לפני גיוסו לצה"ל.

המיזם הראשון שלו נולד לפני ארבע שנים, כשהיה בכיתה ט'. סבתו, שהייתה אז בת 80, ביקשה את עזרתו בהתנהלות באינטרנט. "לימדתי אותה והסברתי לה, אבל כשבאתי לבקר אותה שוב, היא לא זכרה את ההסברים שלי מהפעם הקודמת", הוא שחזר. "אז התחלתי לבנות מדריכים לשימוש במחשב, מעין מנוע חיפוש מקביל: איך לפתוח חשבון בפייסבוק, איך לשלוח אימייל וכו'. ההסבר בכל מדריך מחולק לפי שלבים, ולכל שלב יש תמונת מסך שממחישה, אז זה מאוד ברור.

"כדי לבנות את האתר, התחלתי ללמוד תכנות בבית, דרך האינטרנט ודרך ספרים. תכנות זה לא משהו מיוחד. זה נשמע מי יודע מה, אבל כל אחד יכול ללמוד לכתוב קוד, זה סתם אמצעי. מה שקשה זה למצוא רעיון טוב ולפתח מוצרים וטכנולוגיות חדשות. אחרי חודש וחצי של עבודה, ריכזתי את כל המדריכים לאתר אחד וקראתי לו 'שמוגל איט'' כי סבתא הייתה אומרת כל הזמן 'גוגל שמוגל'".

בתוך ארבעה חודשים כבר הצטרפו לסבתו כ-3 מיליון גולשים מרחבי העולם. בינתיים, החל ללמוד בתיכון גימנסיה הרצליה בתל-אביב, והמשיך להעמיק את הידע שלו בתחום. הוא למד מחשבים ותוכנה וביקר בכנסים מקצועיים.

הרעיון הבא שלו היה כבר אפליקציה של ממש, כזו שתחבר בין קבוצות אנשים על בסיס תחומי עניין ומיקום בעזרת אירועים חברתיים. "קראתי לה"GroopMeUp , הוא מספר ומוסיף פרט מעניין: "נאלצנו לכתוב את המילה group בטעות כתיב, כי גיליתי שהשם הזה היה תפוס.

"התחלתי לבנות את האפליקציה, אבל הרגשתי שאני צריך מידע נוסף כדי להתקדם עם זה. אז החלטתי להתמחות בחממה בלוס אנג'לס. סבא וסבתא שלי מצד אימא גרים שם, וחשבתי שאם אסע בחופש הגדול להתמחות בחממה כזאת, זה יעזור לי לפתח שם קשרים ויאפשר לי להגיע לעוד מקומות בעתיד.

"הגעתי למקום בשם סאטרט-אנג'ין והייתי שם חודשיים. בניתי להם שתי פונקציות חדשות באתר ושדרגתי להם אותו. בתקופה הזאת יצרתי קשרים עם כל מיני יזמים צעירים, ומכר של סבא וסבתא שלי עזר לי לקבוע פגישות עם קרנות הון סיכון. קרוב לעשר פגישות בשלושה ימים. לא ביקשתי לגייס כסף, רציתי רק להכיר אותם יותר ולשמוע את דעתם, והם צמאים לרעיונות מצעירים".

בסופו של דבר, כוכבי גייס כסף מהמנטורים שלו בחממה שבה השתתף. 30 אלף דולרים תמורת 3.3% בסטארט-אפ החדש שלו, לפי שווי מוערך של 300 אלף דולרים. כששב לארץ לתחילת שנת הלימודים בכיתה י"א, החל לגייס עובדים.

בינתיים גוגל השיקה אפליקציה דומה, וכוכבי החליט לנסות לחבור אליה עם הטכנולוגיה שלו, ועד אז, לשנות כיוון: מיזם חברתי בשם Tech Lounge, שנועד לקדם חדשנות בחינוך. גם למיזם הזה יש אב ואם: הוא פועל במסגרת תוכנית LEAD, שנוסדה לפני כ-17 שנים על-ידי מוריס קאהן כדי לעודד בני נוער ישראלים לפתח מנהיגות. הארגון בוחר מדי שנה כ-120 תלמידי תיכון (מתוך אלפים) למסלול שנמשך שנתיים. במארס 2015, הפרויקט שלו זכה להקצאה של כמיליון שקלים מתקציב עיריית תל-אביב, במסגרת תחרות שקיימה העירייה. בעתיד הקרוב, המיזם מתוכנן להתקיים בערים נוספות בארץ ובעולם.

את חצי השנה האחרונה, רגע לפני הגיוס, ניצל כוכבי לטובת עבודה בחברת היי-טק בלוס אנג'לס כמהנדס תוכנה, ובנובמבר האחרון פיתח מערכת אבטחת מידע מותאמת אישית, עם עוד שני מכרים.

אתה חושב על אקזיט מכל הדברים שעשית?

"כסף זו לא הסיבה. כדי ליצור משהו גדול, זה צריך להיות חלק ממך. המטרה שלי היא להשפיע על אנשים".

עמית כוכבי / צילום: באדיבות עמית כוכבי
 עמית כוכבי / צילום: באדיבות עמית כוכבי

בשיעור התעמלות, בשיחה עם משקיע באוזנייה

אחד מההאקתונים הגדולים בעולם לבני נוער - שכבר הספיקו להתקיים בקליפורניה, בהודו, בג'מייקה, בלונדון וגם בישראל - הוא פרי יצירתו של בחור צעיר בשם מיכאל מטיאס. הכול התחיל כשהיה בן 17, והתמחה אצל דן אריאלי במשרדי גוגל שבקליפורניה, ובזמן שהותו בעמק הסיליקון, כשניסה להירשם לאחד ההאקתונים ונענה בסירוב כיוון שהיה מתחת לגיל 18, החליט לממש בעצמו את הצורך לתת במה דווקא לצעירים תיכוניסטים. כך נולד הרעיון להקים את Hacking Generation Y.

מטיאס מגייס להאקתונים שלו חברות כמו גוגל, איביי וויקס וארגונים כמו MIT. להאקתון הראשון שארגן בעמק הסיליקון אסף בתוך שבועיים מועמדויות של 1,200 תיכוניסטים ברחבי העולם, כשלבסוף הגיעו 450. 150 מהם הוטסו על חשבון המארגנים, 30 מתוכם הגיעו מחוץ לארצות-הברית (גוואטמלה, פורטו ריקו, הודו, ישראל, גרמניה ובריטניה). "במקום הראשון זכתה קבוצה של נערים שלקחה את משקפי המציאות הווירטואלית Oculus Rift וחיברו להם כיסא גלגלים, וכך אפשרו לבעלי מוגבלויות להרגיש כאילו הם הולכים בתוך עולם וירטואלי שבו יכלו לשחק משחקים", מספר מטיאס.

ביוני האחרון התקיים האקתון כזה גם בישראל, הגדול ביותר שהיה כאן עד כה, שכלל כ-450 בני נוער ונמשך 36 שעות. בשמונת הכנסים שארגן דרך HackGenY השתתפו כבר מעל ל-1,900 בני נוער משבע מדינות.

עולם הטכנולוגיה לא זר למטיאס, בנו של פרופ' יוסי מטיאס, מנכ"ל מרכז המחקר והפיתוח של גוגל בישראל וסגן נשיא להנדסה בגוגל העולמית. "לגדול עם אבא בתחום היי-טק זו כבר התחלה טובה", הוא מודה. "נקודת המפנה הייתה כשהוא העלה אותי לבמה בגיל 13, בכנס בניו יורק, שהנושא שלו היה איך זה לגדול עם אינטרנט בריל-טיים. בלי שום הכנה מוקדמת, הוא נתן לי מיקרופון והתחיל לשאול אותי שאלות על איך אני משתמש בטכנולוגיה ביומיום שלי. שנתיים אחר כך, מי שארגן שם את הכנס, הזמין אותי לדבר על טכנולוגיה על הבמה של כנס של טוויטר בניו יורק, שם הרציתי על האופן שבו בני נוער משתמשים באינטרנט כדי לעשות דברים שאף דור אחר אף פעם לא יכול היה לעשות.

"מאז, התחלתי לדבר ביותר ויותר כנסים ולהכיר המון אנשים ובגיל 17 נסעתי למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, למחנה קיץ, ללמוד איך להקים סטארט-אפ. לסטארט-אפ שהקמתי אז במסגרת המחנה קראתי AnyMeal. הוא מאפשר לסווג תפריטים של מסעדות לפי דיאטה אישית - ללא סוכר, ללא גלוטן וכו'".

מטיאס ושותפיו הצעירים התרחבו תחילה לצוות של שמונה אנשים, ובשלב מאוחר יותר מנתה החברה 75 אנשים: "בגיל 17 אני עושה פגישות עסקים באמצע הלימודים ושיחות ועידה עם משקיעים בארבע בבוקר. פעם הייתי בשיעור התעמלות עם אוזנייה, בשיחה עם משקיע. בסוף החלטנו לא להמשיך כי הבנו שיש בעיה של ביג-דאטה: כיוון שכל שלושה חודשים מסעדה מחליפה תפריט, הבנו שהפתרון צריך להגיע מהמשתמשים, כשהקהל מסמן את התפריט של כל מסעדה. בשלב הזה כבר התגייסתי לצבא, והחברים הלכו ל-MIT ולסטנפורד".

לפני כשנה וחצי הרצה בטדאקס בסיליקון ואלי, ושנה לפני כן בניו-יורק ובמינכן, תחת הכותרת: "למה כל תיכונסיט צריך סטארט-אפ".

למה באמת?

"כי אתה לומד הכי טוב מעשייה. עד שאתה לא במעבדה, בונה רובוט ומיישם את כל מה שלמדת בפיזיקה - לא למדת. כשדיברתי עם המשקיעים וכתבתי הרצאות לפי הלימודים באנגלית, רק אז למדתי. אם מערכת החינוך רוצה שנלמד, אז שתוציא את הראש של התלמידים מהספרים ותיקח אותם לעשות. סטארט-אפ נוגע בכול מבחינה אקדמית: אנגלית, כתיבה למשקיעים, מתמטיקה ומדע - תצטרך ליישם משהו מזה. גם בטכנולוגיה, וגם בפיננסים - טבלת השקעות כסף ופרדיקשן של משוואות דיפרנציאליות".

יחד עם מיכאל, מנהל את החברה גם דני חיטס, שמגיל 12 מפרנס את עצמו באמצעות בניית אתרים ושיווק אפליקציות. הסיפור שלו שונה בתכלית: "אבא שלי נפטר כשהייתי בן 12, אימא שלי הייתה מורה לפסנתר ולא היו לה מספיק תלמידים, וכל הפרנסה של המשפחה הייתה תלויה בזה", הוא משחזר. "זה התחיל מלבנות לאימא שלי אתר כמורה לפסנתר והמשיך במוטיבציה לנסות להרוויח כסף כדי להתפרנס, וזה מה שהכניס אותי לתחום של היזמות באינטרנט.

"למדתי הרבה תכנות והתחלתי להרוויח כסף כמשווק אפליקציות, ואז נהייתי פעיל בקהילות כמו 'טומורו יזראל'. חיפשתי אנשים עם ראש כמו שלי וסביבה תומכת, כי החברים שלי מהבית לא האמינו בזה. שם הכרתי גם את מיכאל. מאוד חשוב לי להעביר את המסר שאפשר להיכנס לתחום עם יוזמה ומשמעת עצמית, גם אם לא באת ממשפחה טכנולוגית. אפשר להשתלב בתחום ולממן את עצמך אפילו מגיל צעיר. ההשראה הזאת יכולה לשנות מסלול חיים של הרבה צעירים שנרתעים מזה".

דני חיטס ומיכאל מטיאס / צילום: כפיר זיו
 דני חיטס ומיכאל מטיאס / צילום: כפיר זיו

"אקזיט? אפשר לבנות פה בישראל חברות גדולות"

"סטארט-אפ של סטארט-אפיסטים" - כך אפשר לתאר את המיזם RapidAPI של אידו ג'ינו (מנכ"ל), דניאל צ'רננקוב (מנהל הטכנולוגיה) ומיקי חסלבסקי (מנהל המוצר). החזון של ג'ינו הוא לאפשר לכל אדם עם רעיון לממש אותו גם בלי הרקע הטכני הנדרש. כל השירותים שמתכנת צריך מוכנים עבורו מראש, עם יותר מ-900 קודים פתוחים. עד היום הושקעו בחברה כ-750 אלף דולרים. את התוכנה השיקו לראשונה באוגוסט 2015, ובשנה הראשונה שלה, החברה גלגלה למעלה מחצי מיליון דולרים.

ג'ינו, רק בן 18, ייסד את הסטארט-אפ לפני כשנתיים, כאשר פגש את דב מורן באירוע יזמות לצעירים, וזה נתן לו השקעה ראשונית. לתואר ראשון בהנדסת תוכנה למד כבר בגיל 16 (באוניברסיטה הפתוחה, עם אפשרות להמשיך בטכניון). צ'רננקוב, 21, כתב את הקוד הראשון שלו כבר בגיל 10 ובגיל 18 התגלגל להתמחות באיביי. לאחר מכן חבר לחסלבסקי, שבעצמו נכנס לעניינים בגיל 8, כשבנה אתר לשיתוף קבצים באימיול ("קיבלתי התראה לפני תביעה מהמדינה של מיליון שקל; אימא שלי כמעט חטפה התקף לב").

כרגע עובדים בחברה שמונה אנשים. החל מינואר השנה, אידו יושב בסן פרנסיסקו באסקלרטור "500 סטארטאפס", השני בגודלו בעולם ("אנחנו הסטארט-אפ הישראלי הראשון שנכנס אליו"). שאר החבר'ה ממוקמים במתחם ווי-וורק בתל-אביב והעבודה ביניהם מתנהלת אונליין.

"הרעיון הוא לפתח פלטפורמה לבניית שרתים", מסביר צ'רננקוב. "אנחנו מתכוונים לחבר את כל המפתחים בעולם לפלטפורמה אחת מגובשת שמאפשרת לחסוך זמן. בסוף אנחנו רוצים לחבר בין כל המפתחים האלה, כך שמישהו יוכל להשתמש בפונקציה שמישהו אחר כתב בקצה העולם".

אקזיט על הפרק?

ג'ינו: "יכול להיות שבעתיד יהיה הגיוני לחבור לחברה גדולה יותר כי זה יעזור למשימה שאנחנו מנסים להשיג - לעשות שינוי - ואז נשקול את זה. מצד שני, אני חושב שהוכח בשנים האחרונות, בעיקר על-ידי חברות כמו מלאנוקס, וויקס, איירון סורס ואחרות, שאפשר לבנות פה בישראל חברות גדולות - וזה גם מודל שאנחנו מסתכלים עליו".

שלושתם משמשים גם כמנטורים בהאקתונים של בני נוער. "ב-15 שנים האחרונות כמות הידע גדלה באלפי אחוזים כי אנשים נפתחו מאוד לשתף את הידע שלהם, אומר חסלבסקי. "הייתי בהאקתון בסן פרנסיסקו לפני שנה. היה שם נער בן 15, ואחד השופטים שם היה בכיר בפייסבוק, והילד הזה קיבל חוזה במקום. לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי".

הגיל הוא יתרון או חיסרון?

ג'ינו: "אני חושב שיש המון יתרונות. היתרון הגדול זה גמישות. אני בא בלי שום רקע או דעות קדומות, אז אני חופשי לבנות את ראיית העולם שלי על-ידי למידה מאנשים מנוסים. בכל זאת, יש לנו גם משקיעים ומנטורים מצוינים שאנחנו למדים מהם המון. וגם מבחינה טכנית אני מאוד גמיש - למשל, יכולתי לעבור לעמק הסיליקון בלי יותר מדי דאגות".

אידו ג’ינו, דניאל צ’רננקוב ומיקי חסלבסקי / צילום: כפיר זיו

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות