פורטפוליו | ד"ר רוני גמזו

גיל: 50 תפקיד: מנכ"ל המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב)

אני: מאמין ביושר אישי ובכנות. יש לי סופר-אגו שמוליך אותי לעבודה מאומצת, שמתישה אותי. לעיתים אני מניח לעצמי, כנראה לא מספיק.

משפחה: ההורים הגיעו בשנות ה-50 משיראז בפרס. הוריו של אבא עסקו שם במסחר ובגיל 17 הוא החליט לעלות לבדו לארץ, הגיע לקיבוץ מעגן מיכאל והתגייס לצה"ל. הוריה של אימא, שעסקו בשיראז ברוקחות, התיישבו במושב הודיה והתפרנסו מעבודה בבית דפוס וקצת ממסחר. אבא ואימא נפגשו דרך מכרים בקהילה, התחתנו, עברו ליפו, משם לשיכונים בחולון ואחר כך למרכז העיר. אבא היה צורף-אומן של תכשיטים תימניים. בהתחלה עבד עם אימא בבית, ועם הזמן רכשו בית מלאכה קטן. בסוף שנות ה-60 התכשיטים האלה הפכו לאופנתיים והעסק גדל. בבית אף פעם לא היה שפע, אבל היה לנו מה שצריך.

ילדות: מגיל צעיר הרכבתי מכשירים, מעגלים חשמליים, ועזרתי לאבא בעבודות קטנות - לחתוך את יריעות הכסף, לשבץ אבנים ולהבריק את התכשיטים.

שירות צבאי: הנדסה קרבית. בסוף הטירונות נשלחתי לקורס חובשים, שם נפתח בפניי תחום הרפואה. התקדמתי עד שהפכתי למפקד קורס חובשים.

לימודים: אחרי השחרור התלבטתי בין רפואה למחקר ולניהול, ובסופו של דבר למדתי את שלושתם באוניברסיטת בן גוריון ואחר כך באוניברסיטת תל אביב. ההורים עזרו במימון הלימודים, אבל הרוב היה עליי. ב-97' קיבלתי תואר ד"ר לרפואה ולמחקר, והשלמתי תואר שני בניהול. בהמשך למדתי גם משפטים.

קריירה: עשיתי התמחות בגינקולוגיה באיכילוב ותוך כדי התמחות, בחנתי את האספקטים של ניהול המערכת. באיזשהו שלב פניתי לפרופ' יוסף לסינג, מנהל בית החולים ליס ליולדות, שנקלע למשבר, והעברתי לו כמה הצעות לפתרון. זה הפנה אליי את תשומת לבה של הנהלת איכילוב, וגבי ברבש, שהיה אז המנכ"ל, הציע לי להיות סמנכ"ל הכלכלה של בית החולים.

קארן ברונר: בת זוגי. אנחנו מעל עשור יחד, לא נשואים, אבל נשואים לכל דבר ועניין, ומצפים בקרוב לתינוק. היא אחראית על המחלקה לקידום הבריאות באסותא ואנחנו גרים בגבעתיים.

איכילוב: אחרי חמש שנים שבהן טיפלנו במשבר תקציבי חמור, טסתי להולנד עם קארן, שלמדה אז מאסטר בקידום בריאות במאסטריכט. אני עשיתי מחקר קליני וחיזקתי את הידע הניהולי שלי באינסאד בפריז. כשחזרנו, מוניתי למנהל בית החולים הכללי באיכילוב, תפקיד תפעולי-רפואי, שעוסק בעבודת שטח.

משרד הבריאות: חצי שנה אחרי בחירות 2009, יעקב ליצמן (אז סגן שר הבריאות) קרא לי לתפקיד. מיד אחר כך פרצה שביתת הרופאים, שבמהלכה ניסיתי למצוא את האיזון בין הצדדים.

ליצמן: שר הבריאות הטוב ביותר שהיה למדינת ישראל.

יעל גרמן: קודמתו של ליצמן במשרד הבריאות. הייתה תקווה גדולה וחבל שלא הצלחנו לאחד את היכולות למשהו גדול. היום אנחנו בקשר קורקטי.

OECD: אחרי שעזבתי את משרד הבריאות יצאתי לשנת צינון וקיבלתי תפקיד ב-OECD בפריז. היינו שם שמונה חודשים וכשחזרתי, מוניתי למנכ"ל איכילוב.

משה כחלון: אני בקשר טוב איתו וחושב שהוא שר אוצר מצוין. בשנת הצינון ניהלנו שיחות.

פוליטיקה: ייעוד נכסף. שר בריאות הוא פסגת השאיפות של אדם שמערכת הבריאות יקרה לו.

משבר הדסה: המדינה, משרד האוצר ומשרד הבריאות, שהייתי חלק ממנו, היו צריכים להיות יותר מעורבים בשנתיים שלפני פרוץ המשבר.

שר"פ: נזקיו גדולים מתועלתו.

קנאביס: דעותיי לגביו הרבה יותר ליברליות ממה שמייחסים לי - רק בהסדרה.

חשיפת "גלובס" של יומני מנהלי בתי החולים: ראוי מאוד. אני מסתובב בבית החולים ונותן יחס אישי ליותר אנשים שאינם VIP. בטיפול במפורסמים ובמקושרים יש שילוב של הרבה גורמים.

פנאי: עשיתי 13 מרתונים. מתאמן בסופי שבוע.

תפיסת עתיד: לשרת את הציבור.

צרו איתנו קשר *5988