הנשיאה הבאה של ארה"ב?

לפני כל הערה פוליטית צריך לפתוח בהערה היסטורית. אכן, אמריקה עשתה היסטוריה. 97 שנה ו-3 ימים לאחר שהוענקה זכות בחירה לנשים, אשה הפכה לפנות בוקר למועמדת של אחת משתי המפלגות העיקריות לנשיאות.

הבוקר לפני 8 שנים, הילארי קלינטון החמיצה את פגישתה המיועדת עם ההיסטוריה. אף כי קיבלה קצת יותר קולות מברק אובמה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, כמעט 18 מיליון, היא כשלה במניין הצירים לוועידת המפלגה. נאום הוויתור שלה היה רב-חן. לא שברנו את "תקרת הזכוכית", היא אמרה, אבל חבטנו בה 18 מיליון פעם.

זו הייתה אכזבה איומה בשביל קלינטון, שרק 7 חודשים קודם נחשבה למועמדת הבלתי-נמנעת של מפלגתה. אם ברק אובמה ייבחר ב-2008, ויחזור וייבחר ב-2012, ההזדמנות הבאה תינתן לה רק ב-2016, הזדרזו מחשבי-הקיצים להזהיר. היא תהיה כמעט בת 70. קשה להאמין שתינתן לה הזדמנות נוספת. אשה אחרת תצטרך לפצח את התקרה ההיא.

אולי זה מפני שהגורל עצמו הועיד אותה, ואולי זה מפני שמפלגתה נכשלה בפיתוח מנהיגים צעירים ואטרקטיביים ממנה - אבל 8 שנים אחר כך הילארי קלינטון הקשישה בהרבה הבקיעה את התקרה.

ברני קל-המשקל

היא עשתה כן בקושי ניכר, אף כי זומן לה יריב שכמעט לא היה אפשר להעלות על הדעת קל-משקל ממנו: פוליטיקאי פרובינציאלי ואקסצנטרי מאחת המדינות הקטנות והלא מייצגות ביותר של אמריקה, יהודי לא מאמין מניו-יורק, מהפכן סוציאליסטי מוצהר שבילה את ירח הדבש שלו בברית המועצות, בעל לשון גוף מבדחת ואקצנט ברוקליני מתאנפף. עדות דרמטית לגירעון האהדה והחיבה של קלינטון הייתה הצלחתו של הסנאטור ברני סנדרס לנשוף בעורפה מיום המערכה הראשון.

לאיש לא היה ספק לפני שנה, שקלינטון תהיה מועמדת מפלגתה. סנדרס היה מועמד מחאה, לגיטימי לחלוטין. הבחירות המקדימות, שההצבעה בהן התחילה בפברואר, אינן רק תחרות ריצה או קפיצה. הן מעניקות הזדמנות להעלות רעיונות, ולהתווכח עליהם.

כדי להשתתף בוויכוח היה על סנדרס להצטרף למפלגה הדמוקרטית, בפעם הראשונה בחייו. עד לפני שנה הוא העדיף להיות סוציאליסט עצמאי. הדמוקרטים היו מתונים מדי, מרכזיים מדי, פרגמטיים מדי בשבילו.

תמיד ידענו שיש פלח דמוקרטי הרואה פרגמטיות בעין רעה, ממש כפי שיש פלח רפובליקאי כזה. אבל לא ידענו מה גדול הוא הפלח, ומה לבן. הסוציאליסט ממדינת ורמונט נעשה מועמד הלבנים, בוודאי מועמד הגברים הלבנים, בוודאי ובוודאי מועמד הצעירים הלבנים.

התהליך הדמוקרטי היה כה דמוקרטי

המפלגה הרפובליקאית איבדה במהירות את כושר הריכוז שלה. מטוטלת הבחירות של אמריקה הייתה צריכה להעניק לה סיכוי עדיף בבחירות הכלליות. אמריקאים אינם נוטים להשאיר אותה מפלגה בבית הלבן לאחר שנשיא מן המפלגה הזו משלים 8 שנות כהונה. מאז 1952 זה קרה רק פעם אחת (בחירת בוש האב לאחר רונלד רייגן).

הרפובליקאים רק היו צריכים לבחור להם מועמד סביר, סנאטור צעיר מפלורידה עם רקע היספאני למשל, או מושל מנוסה ורב-אנפין מאוהיו. בחוכמה שלאחר מעשה, כאשר מדד חוסר הפופולריות של קלינטון גולש אל התהום, ברור למדי שלמועמד רפובליקאי מתקבל על הדעת היה סיכוי מצוין להביס אותה.

אבל התהליך הדמוקרטי היה כה דמוקרטי, עד שלא הועילו לממסד הרפובליקאי רב-הכוח כל מאמציו לכוון אותו, או להשפיע עליו. הממסד הדמוקרטי הוציא לעצמו פוליסת ביטוח מפני הפתעות לא נעימות, כאשר המציא קטגוריה של "צירי-על" לוועידת המפלגה, מאות בעלי תפקידים הנשלחים אל הוועידה מבלי להיבחר. הם יכולים לאזן מצבי-רוח לא מאוזנים, ולהציל את המפלגה מפני קצוות רדיקליים.

הרפובליקאים מעולם לא הניחו את הצורך בפוליסת ביטוח. זקניהם ומיליארדריהם המציאו את רונלד רייגן, והמציאו את ג'ורג' דאבליו בוש; ומנעו חתרנים ודמגוגים מלסכן את רצינותה של המפלגה בשנים אחרות, אפילו כאשר המחיר היה תבוסה בבחירות הכלליות.

טראמפ במפלגתו של לינקולן

איזה מחיר הם שילמו על עודף ביטחונם: הסיוט של דונלד טראמפ. בחודש מאי התברר שלא יועילו להם כל מאמציהם, וטראמפ אמנם יהיה המועמד. אמנם לפני מאי, רבים ממנהיגי המפלגה אמרו, או רמזו, שלא יתמכו בטראמפ יהיה אשר יהיה; אבל מאז שהתחוור ניצחונו, הם ניסו להתלכד סביבו. אל-נכון הם קיוו שהוא יתאזן, יטה להם אוזן, ישתף איתם פעולה, ויתקרב אל משהו שאפשר לחשוב לאחראי ולרציונלי.

מה גדולה הייתה טעותם. טראמפ אינו מסוגל להיות אלא טראמפ. אינו נהיר לו ההיגיון המניפולטיבי, הקלאסי, של פזילה אל הקצה בבחירות המקדימות ו"חזרה אל המרכז" בבחירות הכלליות. הוא איש של דחפים גסי-רוח. הוא איש המתקדם ומשיג מפני שהוא תוקף ומהלך אימים, תמיד תוקף, תמיד מהלך אימים.

זו החוזרת ומתפארת שהיא "מפלגתו של אייברהם לינקולן", משחרר העבדים ומאחה הקרעים, מאמצת עכשיו אל חיקה נושא דגל חדש, הנוטף שנאה כלפי זרים וכלפי מיעוטים, ופורט בהצלחה על כל הנימים של דעות קדומות ושל פחד.

הגדרה בסיסית של גזענות

קשה להאמין שטראמפ עדיין מסוגל לגדוש את הסאה, לאחר שנה של גדישות-סאה בלתי פוסקות. אבל הוא הצליח לגדוש אותה בשבוע שעבר, בהתקפה מרה על שופט פדרלי ממוצא מקסיקאי. בבית המשפט שלו מתבררים חשדות של זיוף והונאה ב"אוניברסיטת טראמפ", אחת היישויות המפולפלות שיצר המיליארדר הניו-יורקי. מוצאו האתני של השופט פוסל אותו מלשפוט, הודיע טראמפ, והזכיר בזה כי הוא חסר לא רק עכבות אלא גם רקע היסטורי, רגישות ועומק.

מאז ההתקפה על השופט, מנהיגי הרפובליקאים נמצאים בסחרחורת. הם נאלצים להודות, שמועמדם לנשיאות חצה את הגבול המפריד רגשות כמוסים מגזענות גלויה. יושב ראש בית הנבחרים פול רייאן, הרפובליקאי הבכיר ביותר בוושינגטון, הודה אתמול שדברי טראמפ שקולים כנגד "הגדרה בסיסית (textbook) של גזענות", אבל "הילארי קלינטון אינה התשובה".

ביל קריסטול, הפרשן הניאו-שמרני הידוע, העורך כתב עת ימני בוושינגטון, לגלג אתמול על מפלגתו: "העמדה הרשמית של מנהיגות המפלגה הרפובליקאית: טראמפ הוא קנאי חשוך (bigot) שאינו ראוי לסליחה, וטראמפ חייב להיות נשיאנו הבא", צייץ קריסטול בעל ההשפעה (http://tinyurl.com/kristol-mocks).

כנף המעיל

הרפובליקאים חוששים מהתמוטטות כללית. לא רק נשיא ייבחר בנובמבר, אלא כל צירי בית הנבחרים ושליש חברי הסנאט. בבחירות כאלה מתקיים "אפקט כנף המעיל": המועמד שבראש הרשימה נושא על כנפיו את כל השאר. טראמפ עלול לשאת אותם לאבדון, ולקבע את המפלגה בעמדת מיעוט לשנים רבות.

מה עושים? הרפובליקאים החליטו לבלוע את הגלולה המרה. נראה שכבר מאוחר מדי בשבילם לנסות ולהקיא אותה. הילארי קלינטון עטורת הניצחון הכריזה לפנות בוקר (שעון ישראל), כי "לדונלד טראמפ אין המזג הראוי להיות נשיא". זו תהיה סיסמת הבחירות העיקרית שלה. למען האמת, כל דבר אחר יהיה רק וריאציה על הנושא. וזה יצטרך להספיק לה להשלים את הבקעתה של תקרת הזכוכית בואכם נובמבר וינואר.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny