מה אומר החתול

"רונה וגיורא" הוא רומן גרפי על זוגיות של חתול ואישה, ויש מה ללמוד מהדרך החתולית לחיות ולהיפרד

"רונה וגיורא" של ענבר אשכנזי (הוצאת פרדס) הוא ספר לא שגרתי. קודם כול, הוא סוג של רומן גרפי, ז'אנר שהולך ומתפתח בשנים האחרונות, המתאים במיוחד לדור שגדל על תרבות ויזואלית יותר מאשר על המילה הכתובה. אף שקומיקס או ספרות מאוירת מזוהים לרוב כמיועדים לילדים, זוהי ספרות מבוגרים מובהקת. כך למשל "עכבר" של ארט ספיגלמן, "פרספוליס" של מארג'ן סטראפי, "הנכס" של רותו מודן, כולם רומנים גרפיים מורכבים העוסקים במצבים קיצוניים - בשואה, במהפכה באיראן, בהשבת נכסי יהודים מפולין.

ב"רונה וגיורא" הסיפור נמסר דרך עיניו של גיורא, החתול של רונה, המפרש את מעשיה ואת האירועים בחייה של גבירתו לפי מיטב הבנתו החתולית. זוהי טכניקה מוכרת, בדומה ל"פלאש", של וירג'יניה וולף, שהציצה דרך עיניו של הכלב פלאש לחייה של המשוררת אליזבט בארט בראונינג. כך גם גיורא מתבונן על חייה של רונה, ובאמצעותה, על כל אורחותיהם המשונות של בני האדם, במבט שליו ובלתי שיפוטי בעליל.

כמתבקש ברומן גרפי, רבדים שלמים נמסרים ללא מילים, רק דרך האיורים, כמו הסכין היפנית שמופיעה בנונשלנטיות על המדף באמבטיה ליד מברשת השיניים, נוכחת-נפקדת בהמשך, בנחלי הדם על הרצפה ובגופה העירום והמצולק של רונה. לא במקרה מעוטרת הכריכה של "רונה וגיורא" בסימן הנקודה-פסיק(;), סמלה של אגודה בינלאומית שמציעה תקווה ותמיכה לאנשים שמתמודדים עם דיכאון, מחלות נפש, פגיעה עצמית ואובדנות.

בעיני גיורא, האקט של חיתוך הגוף בסכין יפנית אינו שונה בהרבה מהצורך החתולי להקיא את כדורי הפרווה המעיקים מבפנים: "איזה עונג יש בפליטה, בדחיקה החוצה, בהקזה, בהפרשה. הקלה שבהשוואת הלחצים, נועם ונוחם באיברים, ושקט גדול". ואולי הוא אינו טועה בפרשנותו.

גיורא הוא חתול זקן וחכם, ויודע שימיו ספורים. הטקסט שבספר אינו אלא דברי הפרידה שלו מרונה, אבל הם אינם עצובים. יש בהם תקווה, נחמה ואהבה. רונה כמובן אינה חשה בדבר, כדרכם של בני האדם שאינם חווים את המציאות על כל רבדיה, ובניגוד לחתולים אינם חיים חלק מחייהם בממד מקביל רווי מסתורין, בעוד בני האדם סבורים שהם ישנים.

אין ספק שהמחברת מבינה בחתולים. גם הכניסה לנפשו של החתול וגם האיורים מקסימים ושובי לב. במיוחד האיורים שבתחתית כל עמוד, שבכל אחד מהם מצויר חתול בפוזה אחרת, המבטאת הלכי רוח חתוליים ומתכתבת עם העלילה. לא כל האיורים בספר אחידים ברמתם. חלקם פיוטיים ומעניינים, אחדים אינפורמטיביים מדי. אבל סך הכול, הוא ספר יפה ומיוחד, סיפור על זוגיות של חתול ואישה, ועל הדרך החתולית לחיות ולהיפרד, שכולנו יכולים ללמוד ממנה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988