ביה"ד: העובדים נחשפו להשפלות וצעקות המדינה בערעור: "'העסקה פוגענית' אינה עילה תביעה הקיימת בחוק"

מני נפתלי עבד כאב בית במעון ראש הממשלה במשך כ-20 חודשים בשנים 2011-2012. לאחר סיום העבודה הוא הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה וטען כי היה חשוף לתנאי העסקה פוגעניים וכי זכויותיו קופחו. בתום הליך משפטי ממושך קיבלה בראשית פברואר השנה נשיאת ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים דאז, השופטת דיתה פרוז'ינין, את התביעה, תוך שהיא קובעת כי "התובע היה חשוף לתנאי העסקה פוגעניים".

בית הדין לעבודה פירט את העדויות שהצביעו כי במעון שררו תנאי העסקה פוגעניים בשל התנהגותה של שרה נתניהו ויחסה אל חלק מהעובדים. לפי פסק הדין, התנהגות זו כללה העלבות, השפלות התפרצויות זעם ודרישה לשעות עבודה רבות וחריגות. "סביבת העבודה אינה מצדיקה העסקה פוגענית שבה עובדים חסרי אונים נאלצים לעבוד שעות רבות מאוד תוך שהם חשופים לדרישות מוגזמות, להעלבות ולהתפרצויות זעם", נקבע.

ביה"ד קיבל את הטענות שהעלו עובדי מעון רה"מ לשעבר וקבע כי עדותם במשפט הייתה "אמינה ומשכנעת". בין היתר קיבל ביה"ד כמה מסיפורי העובדים, לפיהם נתניהו סירבה להזמין אמבולנס לעובדת שהתעלפה, החזירה עובדים למעון על-מנת שיגידו לה "לילה טוב", ונהגה לצעוק עליהם.

במסגרת פסק הדין דחתה השופטת את טענות שרה נתניהו, לפיהן נפתלי התייחס באופן גרוע לעובדים אחרים ונקבע כי הם לא זכו לביסוס ראייתי. "יש להצטער שגברת נתניהו בחרה להכפיש באופן חמור עובדים לשעבר במעון ראש הממשלה מבלי שנמצא לטענות אלה בסיס ראייתי מינימלי", כתבה השופטת. ביה"ד ציין כי על מעון רה"מ להיות מופת ודגל לשמירה קפדנית על זכויות העובדים בו ועל קיומה של סביבת עבודה ששוררים בה יחסי כבוד והערכה לעובדים, ולפחות יחסי עבודה המתאפיינים באדיבות ובענייניות - אך "לא זו התמונה המצטיירת".

עם זאת, חלק מטענותיו של נפתלי נדחו. כך, למשל, טען נפתלי כי עזרא סיידוף, סמנכ"ל מבצעים ונכסים במשרד רה"מ, הבטיח לו כי יקבל תקן קבוע בתפקידו כאב הבית. ביה"ד דחה את טענת נפתלי כי ניתנה לו הבטחה מינהלית כהגדרתה, וקבע שסיידוף לא היה מוסמך לתת הבטחה מינהלית. עם זאת, התקבלה טענת נפתלי כי הוא הוטעה לחשוב שיקבל תקן קבוע.

השופטת פסקה שבגין נזקים שנגרמו לנפתלי הוא זכאי לפיצוי של 75 אלף שקלים. עוד קבעה השופטת כי חומר הראיות ההצביע על העסקה פוגענית חמורה המצדיקה פיצוי גבוה נוסף, ולכן נפסק לנפתלי 80 אלף שקלים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.

טעויות משפטיות?

שרה נתניהו ביקשה לערער על פסק הדין וטענה כי "ביה"ד לא איפשר לנתניהו להגן על עצמה וגרם לעיוות דין, בכך שהתעלם מעדויות חותכות ומפורשות לטובתה וקיבל את עדויות התובע למרות הראיות המפורשות שהעידו שהוא משקר, באופן שזכויותיה נפגעו פגיעה קשה ביותר". אולם, ביה"ד הארצי לא איפשר לנתניהו לערער באופן אישי, ולבסוף המדינה ערערה על פסק הדין. ערעור המדינה שעודנו נדון, מתמקד ביסודות המשפטיים שבבסיס פסק הדין האזורי, שבעניינם - לטענת הפרקליטות - נפלו טעויות משפטיות מהותיות שיש צורך והצדקה להביאן לבחינה בפני ערכאת הערעור.

עיקרו האחד של הערעור מכוון נגד הטעות המשפטית, שלטענת המדינה נפלה בפסק הדין של השופטת פרוז'ינין, שלפיה למרות שדחתה את טענת נפתלי בדבר הבטחה שלטונית להעסקה קבועה, פסקה לו פיצוי בגין השלכות אי-קיומה של "הבטחה" זו. זאת, לטענת המדינה, תוך השמטת הרציונל שביסוד ההלכה המשפטית הנוגעת להבטחה שלטונית, יכולת אכיפתה והנסיבות החריגות שבהן היא עשויה להצמיח זכות לפיצוי.

בחלק המרכזי השני של הערעור טוענת המדינה כי השופטת פרוז'ינין כוננה הלכה למעשה, עילת תביעה עצמאית בדבר "העסקה פוגענית", אותה היא ביססה על הצעת חוק שעברה קריאה טרומית בלבד וטרם אושרה. המדינה טוענת כי השופטת שגתה כשפסקה לנפתלי פיצוי בגין עגמת נפש ללא שהוכיח עילת תביעה המוכרת בדין, לאור העובדה ש"החוק למניעת התעמרות" לא אושר עדיין בכנסת ואינו חל. גם נפתלי ערער מצדו על גובה הפיצוי שנפסק לו.