היום השלישי לעבודות החילוץ בחניון שקרס: "הסיכוי פוחת"

כמעט 48 שעות אחרי קריסת החניון ברמת החייל, התקווה למצוא לכודים חיים בין ההריסות הולכת וגוועת ■ "זה כמו זירת פיגוע", מספרים במסעדות הריקות, ומעל התהום שבה נלחמים נגד המוות, סקרנים מקווים לתפוס אקשן: "המציאות שרטה אותנו"

זירת הקריסה, הירוק היה מינוס 1 אדום מינוס 2 / צילום: עדי שבתאי, המהנדס הראשי של אסותא
זירת הקריסה, הירוק היה מינוס 1 אדום מינוס 2 / צילום: עדי שבתאי, המהנדס הראשי של אסותא

"אחרי האסון עוד שמענו צלילים של אופטימיות, אבל עכשיו הסיכוי הולך ופוחת" - כך אמר אמש ד', חייל פיקוד העורף במילואים, עם סיום המשמרת שלו בעבודות החילוץ בחניון שקרס ברמת החייל שבתל-אביב, וגבה את חייהם של שלושה בני אדם לפחות. עם כניסת העבודות ליום השלישי הבוקר (ד'), התקווה באתר הבנייה הולכת וגוועת, ושלושה לכודים עדיין נתונים תחת ההריסות.

"ביום שני הייתי בעבודה ואז האסון הזה התרחש והקפיצו אותי לפה", הוסיף חברו, ל', שמשדר יותר אופטימיות. "לא הספקתי לעבור בבית, מזל שהחברים פה דאגו למדי עבודה וקסדות. בשונה מאסון ורסאי למשל, כאן מדובר בשטח קטן יחסית ונפילה לעומק של 40 מטר. יש בקושי מקום לתמרן ולהפעיל מכניקה שתסייע בעבודה, אבל אנחנו עדיין מאמינים, אחרת לא היינו פה".

בינתיים, השלכות האסון הגיעו לבתי העסק הסמוכים באזור. "בית הקפה ריק, הורדתי משמרות למלצרים ולטבחים, שלא נדבר על הקופה שלה אי-אפשר לשקר, היא מראה הפסדים של עשרות אחוזים בהשוואה לימים רגילים", אמר שפיק אל-מעאבדה, מנהל המשמרת בבית הקפה "ארקפה" שמשקיף על החניון ההרוס. "שני הרחובות המרכזיים סגורים בגלל העבודות, אז מי שמגיע לקפה זה משפחות של מטופלים מבית החולים אסותא או עובדים שגם ככה אוכלים פה".

 

רמי ואתי אלפרסון, שיושבים בבית הקפה, מאשרים את הדברים של אל-מאעבדה בעודם ממתינים לבדיקה בבית החולים. "לא הייתי מתקרבת לפה אם לא הייתי צריכה, האווירה והתחושה פסטרולית מאוד, לחשוב שאני יושב פה ומתרעננת לי מצרות היום ומטרים ממני משהו מת, זה בלתי נתפס", אמרה אתי. רמי הוסיף: "אם נרצה או לא נרצה, המחשבות על ההרס הנורא ועל הנעדרים והרוגים עוברת לנו בראש, החפיפניקות חוגגת כמו בכל דבר בארץ הזאת".

ואולם, מסעדת "מקס ברנר" דווקא הפכה לעמדת התרעננות עבור כוחות ההצלה, ומציעה לכלל אנשי החילוץ כוס קפה על חשבון הבית. "גם שעה אחרי שסגרנו, אי אפשר להגיד לא לחבר'ה אלה ששעות על המנוף, מנסים למצוא עוד פיסה של חיים. אז נעבוד עוד, זה שווה ומספק", אמר אחראי המשמרת של המסעדה.

אלון, שמגיע למסעדה בקביעות, סיפר כי אם חברה שלו לא הייתה ממלצרת במקום הוא לא היה מגיע עם חבריו לאזור. "זה לשתות את הקפה שאני אוהב ולקלוט שלפני פחות מ-24 שעות אנשים מתו פה. מבחינתי זה כמו זירת פיגוע", אמר. "ועדיין, אני לא חושש שיקרה משהו לבית הקפה. הוא עומד איתן ויציב כבר שנים".

בין הריקנות של בתי הקפה להמולה של עבודות החילוץ, ניתן למצוא סקרנים שמשקיפים על המתרחש כל העת. "בואי רבקל'ה, הולכים הביתה. שמרי בבקשה על אברהמי וינקי, תיכף נרד מהבניין ונלך לתפוס אוטובוס הביתה", אמר אמש אב למשפחה חרדית שעמדה בין הצלמים והעיתונאים על גג בניין "אשמרות", שהפך מאז אסון הקריסה לתצפית התקשורת. יחד עם העיתונים, מנסה גם המשפחה מבני ברק לחוות את מעט האווירה שמשקיפה על תל הריסות, מעין פעילות משפחתית לא-שגרתית באמצע השבוע.

שלום פלח, רוכב אופניים, בדיוק סיים לאכול בבר "המזנון" כשהחליט לשנות את נתיב הנסיעה שלו. "שניתי את מסלול הרכיבה שלי במיוחד שאגיע הערב אל רמת החייל", אמר. "אנחנו הישראלים חיים את זה מאז שנולדנו. תראה את החגים שלנו, יום זיכרון ולאחריו יום העצמאות. מה, זה לא הזוי? המציאות במזרח התיכון שרטה אותנו. לפני כחודש טסנו כל המשפחה לניס, ימים ספורים לאחר הפיגוע של דאעש. שאלו אותי למה דווקא לשם - ועניתי שאני רוצה לראות איפה התבצע הפיגוע".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988